אור ברסלב

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי תרומות· רבי זאב וולף רבינוביץ'

פרק ח · הלכה ד

הלכה ג

ואין תימרון לית לר"מ תלויה כו'. — צ"ל: ואנן אמרין (פי' ר' יוסי אמר זה לחברייא) לית לר"מ תלויה (פי' שתישרף) דתני כו'.

א"ר זעירא קומי ר' מנא תיפתר בתלויה. — צ"ל: א"ר עזרא קומי ר' מנא (וכ"ה בסופ"א דפסחים וע' מ"ש בשביעית פ"ה ה"ט, עמ' 68).

דתני תלויה שאמר טהורה היא טמאה היא ה"ז טמאה. — צ"ל: טהורה שאמרו תלויה היא ה"ז טמאה (פי' דמאחר שאמרו לו שנולד בה ספק טומאה כבר הסיע דעתו מלשומרה) אם אמר כו' (כן העתיק הר"ש בטהרות פ"ז מ"ח בשם תוספתא פ"ח שם ולפנינו בתוספתא שם וכן בתוספתא תרומות סופ"ז ט"ס ע"ש).

ואתון אמרין חבית הראשונה כר' יוסי לית ר"מ מודה בה והתני כו'. — צ"ל: ואתון אמרין חבית השניה כר"מ ולית ר' יוסי מודה בה והתני בד"א בבור שאין בו כדי להעלות אבל בבור שיש בו כדי להעלות אפי' כ"ש אסור לטמאות (כגירסת רא"פ וכ"ה בבבלי פסחים כ"א א') ואין כר"מ הוא יש בו כדי להעלות הוא אין בו כדי להעלות מותר לטמאות (פי' דכמו שהוא מתיר בפסחים פ"א מ"ח לשרוף את הטהורה עם הטמאה בפסח מפני שבלאו הכי הולך לאבוד ה"נ יתיר כאן לטמא כיון שהולך לאבוד) ועוד מן הדא כו' תמן התורה חסה על ממונן של ישראל (פי' שאם יצטרך לשרוף זו בעצמה וזו בעצמה יהא צריך עצים מיוחדים לכל אחת ואחת לכך התירו לשורפן יחד) הכא מה אית לך מימר (פי' שגם אם לא יטמא ביד לא יהא לו מזה שום הפסד) א"ר יוסי ב"ר בון (ומה שבינתיים מיותר והגהה היתה מן הצד מה שהעתיק אחד מן התלמידים מבבלי פסחים כ' ב' והסופרים הכניסוה בפנים ע' מ"ש בפיאה פ"ז ה"ב, עמ' 28) תיפתר כו' (פי' כדי לתרץ קושיא שניה) והשנייה בין כר"מ בין כר' יוסי א"ר עזרא קומי ר' מנא לית הדא מתניתא פליגא על ר' יוחנן (פי' דאמר חבית הראשונה כר' יוסי ודלא כר"מ דלר"מ מותר לטמא לכתחילה ובברייתא דלעיל תניא דבבור שיש בו כדי להעלות אפי' כ"ש אסור לטמאות) א"ל מתניתא דלא כר"מ ונאמר אוף הראשונה (פי' חבית ראשונה) כר"מ לית יכיל לפי שמצינו ר"מ שורף תלויה בכ"מ כו' ר' ירמיה ר"מ שורף תלויה בכ"מ ואמרית כו' תורה אמר לי אין אנא כו'.

א"ר יוחנן ר' יהושע ור"ש שניהן אמרו דבר אחד כו'. — חסר כאן לפני דברי ר' יוחנן וצ"ל: תמן תנינן בכור שאחזו דם אפי' מת אין מקיזין לו את הדם וחכ"א יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום ואם עשה בו מום ה"ז לא ישחט עליו ר"ש אומר יקיז ואע"פ שעשה בו מום (וכל זה איתא לפנינו למטה ואינו שייך שם) א"ר יוחנן ר' יהושע ור"ש שניהן כו'.

כלי שתוכו טהור ואחוריו טמאין אין מטמאין בו דבר ממועט אפי' להציל בו דבר מרובה (פי' לר' יהושע) והתנינן תרד ותטמא ואל יטמאנה בידיו (פי' סמיך אסיפא דתנן במשנה יו"ד על זה וע"ז אמר ר' יהושע לא זו תרומה שאני מוזהר עליה מלטמאה) א"ר שמואל בר ברכיה תיפתר (פי' הא דר' יוסי בר חנינה) בשני כלים א' תוכו טהור ואחוריו טמאין וא' תוכו טמא (צ"ל "תוכו טהור" כגירסת הגר"א שלא מצינו בשום מקום כלי שתוכו טמא ואחוריו טהורין) ואחוריו טהורין (פי' והכלי שאחוריו טמאין גדול מהכלי שכולו טהור מ"מ לא יציל בזה שאחוריו טמאין הרבה שמא יטמא דבר מועט אלא יציל בכלי שכולו טהור אף שאינו מציל אלא מעט).

מהדי מתניתה בכלי אחד טמא כו'. — צ"ל: מה דמתניתא בכלי אחד טמא (פי' הא דתנן דלר' יהושע מותר לטמא בידיו מיירי בשאין לו שום כלי טהור ואינו יכול להציל אפי' רביעית בטהרה כמבואר במשנה זו) א"ר מנא תיפתר בבור טהור (פי' ר' יוסי בר חנינה מיירי שזה הבור שנופל בו השמן או היין הוא טהור אלא שהוא של חולין לכך אסור להציל בכלי שאחוריו טמאין) מה דמתניתא בבור טמא (פי' כדתנן במשנה זו והתחתונה טמאה והרי סוף הטהורה ליטמא לכך מותר לטמא בידיו) והתנינן תרד ותבלע ואל יבלענה בידיו (פי' וסמיך אסיפא דאמר ר' יהושע דמותר לבלענה בידיו שהן טמאות אע"פ שהשמן נשפך על הקרקע שהיא טהורה) תיפתר שנתגלגלה לבית פרס.

לא מסתברא אם היתה כבר טמאה. — פי' דאז מותר למוסרה להם ולא יטמאו את כולן וכעין זה בתוספתא סנהדרין פי"א וכן בירושלמי שם סופ"ח נעשה המעשה אין מצילין אותו בנפשו ובבבלי שם ע"ג א' שאם כבר נפגמה אין מצילין את הרודף בנפשו.

עולא בר קושב תבעתיה מלכותא. — פי' שממשלת המלך תבעה אותו להמיתו וכעין זה ביבמות פט"ז ה"ג (ט"ו ג') הויין ציפוראי מתבעין ועוד במדרש קהלת פ"ז סימן כ"ו "ר"מ הוה מתבעי למלכותא".

זעיר בר חיננא איתציד בספסופא. — כתב בספר דברי ימי ישראל (לה' גרעטץ העתקת שפ"ר ז"ל) ח"ב פט"ו דספסוסא היא שם עיר (איה?1)) וזנביה המלכה היתה אשת פפא בר נצר שמלך בעיר תדמור בערך שנת ד"א וכ"ב לבה"ע (ופפא בר נצר זה נזכר באגרת ר' שרירא גאון שכיבש עיר נהרדעא בזמן רבה בר אבהו ורב נחמן) ואחרי מותו מלכה אשתו זנביא ומלכותה רחבה גם על ארץ ישראל. עוד מצאתי במאסף "השלח" כרך י"ד דף 548 שבר נצר זה נהרג ע"י אחד מקרוביו בן אחיו או בן דודו ולפ"ז אפשר שיש להגיה בירושלמי כאן איקטול בר נצר מאחוי (וע' בבלי כתובות נ"א ב' וב"ר פע"ו סימן ה') וזה היה בשנת ד"א כ"ד ליצירה.

ר' יוחנן איקפח בעלי קנייה כו' כל האיברין תלויין בלב כו'. — בפי' ר' משה בוטריל לספר יצירה פ"א מי"ג כתב בשם הירושלמי: ר' שמעון אזיל לקרייתא נפקין עליה ליסטיא בזון מה דיליה בעון מניה תלת מילין ולא אגיב להון אמרין ליה בדיל דאפסדת ממונך אפסדת לבך אמר לון כל האיברים תלויין בלב והלב תלוי בכיס ע"כ וגם בספר החיים (לאחי מהרי"ל) ח"א פ"ד כתב כן בשם הירושלמי ובלי ספק שע"פ הבוטריל כתב זה וכשל עוזר ונפל עזור כי קרוב הוא אשר הבוטריל כתב הירושלמי ע"פ זכרונו ושגה בזה.
עוד ראיתי בכלי יקר ר"פ צ"ו שגם הוא כתב ענין זה בשם הירושלמי ובנוסח משונה מעשה בר' יוחנן דאבד ליה כיסיתיה ובעון מיניה אוריתא ולא ידע אמרין ליה וכי מפני דאבדה כיסתא אבדה דעתך אמר להו דעתא בלבא תליא ולבא בכיסא תליא.

תוכן העניינים

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי תרומות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה