אור ברסלב

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי תענית· רבי זאב וולף רבינוביץ'

פרק ד · הלכה ה

הלכה ד

מיכן שלא יהא אדם דן אומדות. — פי' כדאיתא בשמות רבה פמ"ו ויהי כאשר קרב משה אל המחנה וגו' שלא שברן עד שראה בעיניו אוי להם לבני אדם שהם מעידים מה שאינם רואים אפשר שלא היה משה מאמין בהקב"ה שאמר לו כי שחת עמך אלא הודיע משה דרך ארץ לישראל אפי' שיהא אדם שומע מיחידי נאמן אסור לקבל עדותו לעשות דבר על פיו אם אינו רואה.

והיה משה תפוש בטפחיים והקב"ה בטפחיים וטפחיים ריוח באמצע כיון שעשו ישראל אותו מעשה ביקש הקב"ה לחוטפן מידו של משה וגברה ידו של משה וחטפן ממנו הוא שהכתוב משבחו בסוף ואומר ולכל היד החזקה ייא שלמא על ידא דגברת על ימינאי. — ענין זה שכבר אחרי שהיו הלוחות בידיו של משה ורצה לרדת מן ההר א"ל הקב"ה "לך רד" וגו', פי' שירד מן ההר ולא יקח את הלוחות אתו כי שחת העם ויחר אפי בהם ואכלם וזה הוא ענין "ביקש הקב"ה לחוטפן מידו". וענין "טפחיים ריוח באמצע" היינו שפתח לו הקב"ה פתח למשה ואמר לו "ועתה הניחה לי" בלשון בקשה כאלו הדבר תלוי בו (ע' רש"י שמות ל"ב יו"ד ובבלי ברכות ל"ב א'), ועל ידי זה התפלל משה על ישראל והקב"ה ניחם על הרעה ומשה ירד מן ההר ושני הלוחות בידו, ומשום שמשה אמר בתפלתו "למה יאמרו מצרים" וגו' והקב"ה הודה למשה כדאיתא בברכות שם לכן הכתוב משבחו בגבורתו "ולכל היד החזקה" ופרש"י שקיבל את התורה בלוחות בידיו.

רשב"ל אמר למלך שהיה יושב ומחשב חשבונותיו באו וא"ל נשבה בנך ונתקדש אמר כו'. — צ"ל: נשבה בנך ונשרף ביתך ונתקלקלו חשבונותיו אמר יעשה כו' (כן נראה בילקוט מלכים רמז רמ"ט אלא שגם שם יש השמטת סופר ע"ש).

אלא שביהודה מתענין על המעשה (פי' ביום שסמך מלך בבל שהוא בעשרה בטבת) ובגליות על השמועה (פי' מתענין בה' בטבת יום שבאה להם השמועה).

ושרף אפוסטומוס את התורה כו'. — יש מי שאומר שאפוסטומוס היה שר של יונים בימי אנטיוכוס הרשע שצוה להעמיד שקוץ משומם על מזבח ה' ולשרוף ספרי תורת ה' ככתוב בחשמונאים א' א' ואפוסטומוס זה שלחו אנטיוכוס להשלים את גזירותיו, ואחרים אומרים שענין זה היה בימי אדריינוס קיסר אחר שנחרבה ביתר שגזר שמד על ישראל וגם הוא העמיד צלם במקום המקדש ועל פיו שרפו ספרי התורה ואפוסטומוס הוא שר הצבא יוליוס סעוורוס שעשה המלחמה עם בן כוזיבא ונצחו שהיה לשר זה כינוי "פוסטינוס" ככתוב בדברי ימי הרומיים.

כל מה שנעשה בזה חזר וכל מה שנעשה בזה לא חזר. — פי' שבי"ז בתמוז נשתברו הלוחות וחילופם ניתנו אחרות וכן בטל התמיד בימי היונים (כדאיתא למעלה) ושוב חזר ע"י החשמונאים (והא דאיתא עוד שם אף בימי מלכות הזאת היו משלשלין כו' נראה שזה היה לפני חורבן המקדש בזמן מצור של טיטוס וכן מצינו במלחמות היהודים ספר ו' רפ"ב שבעת המצור לפני החורבן בטל התמיד בט"ו לחדש פאנימוס והוא חדש תמוז אצלנו) וכן הובקעה העיר בחורבן בית ראשון בי"ז בתמוז (כדמוכח לעיל דפרכינן עלה דתנן והובקעה העיר כתיב בט' לחדש הובקעה העיר ואת אמר הכין כו') וחזר ונבנה הבית השני וכן שרף אפוסטומוס את התורה ועדיין היא נמצאת אצלנו וכן העמיד צלם בהיכל, ובימי רבי מסדר המשנה כבר לא היה הצלם בהיכל. אבל מה שנעשה בת"ב עדיין לא חזר נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וכן היה שמתו במדבר וחרב בו שני בתי מקדש ועדיין הוא חרב ונלכדה ביתר ונחרשה העיר ועדיין הן בחורבנן.

בוכה למשפחותיו וגו' על שש עריות שאסר להן משה. — צ"ל: על שם עריות שאסר להן משה (פי' "על שם" כמו "משום" וכעין זה לעיל פ"א ה"ח: על שם שאין מטריחין על הצבור יותר מדאי, ועוד ברפ"ב על שם עמו אנכי בצרה, וכיוצא בזה הרבה בירושלמי וע' בק"ע "שמנה שש עריות שהן בכרת ושכח אחות אשתו ואשת אחי אביו).

א"ל רשב"ל מה את ש"מ א"ל מאחר שאלו נסכים היו זמנו של שיר היה כו'. —צ"ל: א"ל רשב"ל מה את ש"מ מאחר שאלו נסכים היו זמנו של שיר היה (פי' אף שהבית נחרב במוצאי שבת ואין אומרים שיר בלא נסכים מ"מ אפשר שיאמרו שירו של יום ד' ביום א' כגון שלא הקריבו הנסכים ביום ד' שעבר והקריבו אותן ביום א' שלרשב"ל אומרין על נסכים כאלה שירו של יום ד' דעבר כמו שמבאר) דאיתפלגון הקריב תמיד היום ונסכיו למחר ר' יוחנן אמר אומר שירו של יום רשב"ל אמר אומר שירו של אתמול.

יהויריב יה הריב עם בניו על שמרו וסרבו בו ידעיה עמוק ציפורים כו'. — פי' שכהנים לויים וישראלים היו נחלקים לכ"ד משמרות וכל משמר ומשמר היו בעיירות ידועות כ"ש בפירוש המיוחס לרש"י בריש פרק זה "שישראל נחלקו לכ"ד מעמדות כנגד כ"ד משמרות כדתניא בברייתא של מ"ט מדות" ע"כ, ומשמר יהויריב היה בעיר מירון והיה לכל משמר ומשמר גם שם כינוי כמו שכתב הראב"ן בפירוש קינת הקליר (אשר תחלתה איכה ישבה חבצלת השרון) בכ"י, ומשמר יהויריב היה מכונה "יהויריב מירון מסרביי" וכאן דרשו טעם לשם זה, ומשמר ידעיה היה מכונה "ידעיה עמוק ציפורים" והיה מקומם בציפורי וכדאיתא במדרש קהלת פ"ז אות כ"ז דבר קפרא אמר לבני ציפורי "אחינו בני ידעיה שמעוני" וכאן דרשו טעם לשם הכינויים.
ודע שבספרים הקדמונים מכונה עיר טבריא בשם "מעזיה" כמו בספר הדקדוק והמסורה מר' אהרן בן אשר (נדפס במקראות גדולות וויניציא רע"ז) שתחילתו: זה ספר מדקדוקי טעמים שחבר אהרן בן אשר ממקום מעזייה הנקרא טבריא אשר על ים כנרת מערבה ע"כ; ור' אליהו בחור בהקדמה ג' לספרו מסורת המסורת כתב זמן בעלי המסורת והם אנשי טבריא היא מזיא ע"כ ויש להגיה שם "מעזיה" במקום "מזיא" כי לדעתי היה בעיר טבריא מקום המשמר הכ"ד (דה"י א' כ"ד י"ח) ששמו "מעזיה" ועל שם המשמר מכונה גם העיר מעזיה (והחוקרים לא ידעו טעם ברור לכינוי זה ע' דברי ישראל לגרטץ העתקת שפ"ר ח"ג עמוד 315 שכתב על כינוי זה אולי על שם הכליף לבית פטימה שהיה נקרא "מואץ"), והנה בקינת הקליר הנ"ל יסד באות סמ"ך "הוצגה ערום ועריה משמרת מעריה" והיה נ"ל להגיה "מעדיה" בדלי"ת והוא משמר מעזיה שכן מצינו בנחמיה (יו"ד ט') מעזיה בלגי ושנוי עוד שם (י"ב ה') "מעדיה בלגה" ומזה מבואר דמעזיה ומעדיה שם אחד הוא, אבל ראיתי בפירוש הראב"ן כ"י לקינה זו שכתב דמעריה הוא כינוי למשמר בלגה על שעשו לבהמ"ק מערת פרצים (אולי נתכוין למרים בת בלגה שבסוף סוכה) ע"כ ואם מצא כן באיזה מדרש חז"ל או שקבלה היא נקבל.
ודע שבמדרש איכה רבתי (הוצאת הרב רש"ב בובער ז"ל) פ"ב אות ק"ה איתא שלש עירות במשמרות היה כבול ושיחין ומגדלה ע"כ וגם בקינת הקליר הנ"ל אות יו"ד יסד כהן כבול ובאות ריש מגדל נוניה ובבבלי פסחים מ"ו א' איתא ממגדל נוניא לטבריא מיל אבל לא נודע לנו שם המשמרות שישבו בהן, וראיתי בפירוש הראב"ן שם שכתב כהן כבול משמר שכניה נקרא חבורת חבול; מגדל נוניה הוא משמרת יחזקאל; עוד כתב שם דמשמרת ישבב נקראה "חוצפת שוחין" על שיאשו באביהם שבשמים ועמדו בחוצה ונעשית ארצם ערבה ושוחה ע"כ. והרי גילה לנו שמות המשמרות שישבו בג' עיירות הללו, ואולי שאב זה מברייתא דמ"ט מדות שרמזנו למעלה.

תני א"ר יהודה ב"ר אלעאי ברוך רבי היה דורש כו'. — צ"ל: עקיבה רבי היה דורש כו' (וע' ב"ר פס"ה אות י"ז איתא ר' יהודה בר אלעאי היה דורש כו' ובאיכה רבתי פ"ב הנוסח רבי היה דורש כו').

[השלמות: כרם גדול היה לאדריינוס כו'. — ע' תשובות ר"י בן מיגאש סמ"ה.]

טור שמעון הוה מפיק תלת מאוון דגרבין דמרקוע לקייטא כל ערובת שובא. — פי' מרקוע כתב בערוך השלם ערך גרב שבלשון יונית הוא חלק וחתיכה ופרוסה, ופה המכוון חתיכות של מין דגים כמו טרית טרופה (נדרים פ"ו מ"ז). וקייטא עניינו כמו קייצין דהיינו אלה שקוצצין תאנים וגם מיבשין אותן כ"ש רש"י עה"ת (בראשית ח' כ"ב) וערוך ערך קץ א' ורמב"ם בפה"מ כלים פכ"ד מט"ו, והיינו נמי דאיתא בבבלי ברכות מ"ד א' עיר אחת היתה לו לינאי המלך בהר המלך שהיו מוציאין ממנה ששים רבוא טרית לקוצצי תאנים מערב שבת לערב שבת ע"כ והנה שם דברו בלשון גוזמא יותר כדרך הבבלי אבל הוא אותו ענין דירושלמי כאן כמובן. ולאמת יותר יגיד עליו רעו שכאן נסמך לזה למעלה מעשה דארז שהיו מוציאין ממנו ארבעים סאה גוזלות ומעשה זה עצמו נסמך ג"כ בבבלי שם ע"ש. וכן בשבת פ"ו ה"ט "חמתיה חד קייט" ופירש ק"ע קייץ עושה תאנים.

שמונים שידות של מתכות היו בשיחין (פי' שידה של מתכות היא הנקראת בלשון הכתוב יהושע י"ז י"ח רכב ברזל כמו שאוכיח למטה) א"ר ינאי שידה לא היתה בימינו (פי' שאינו יודע עניינה וצורתה מפני שלא היתה נמצאת בזמנו וכעין זה בבבלי גיטין ס"ח א' "ג' מאות מיני שדים היו בשיחין ושידה עצמה איני יודע מה היא" ופרש"י שם אינו מחוור ע"ש, ועוד בבבלי סוטה מ"ח ב' משחרב מקדש ראשון בטלה שירה פרנדא וזכוכית לבנה ורכב ברזל וי"א אף יין קרוש ע"כ והנה "רכב ברזל" היינו "שידות של מתכות" דהכא וכן "שירה פרנדה" היינו "אורגי פלנס" דהכא לעיל וכמו שפירש בפירוש הקצר וע' ערוך ערך פלנין שהיה גורס כאן "פלגין" ומשמע דשניהן היו במקדש שני ולכך יש למחוק בבבלי שם מלת "ראשון", וכן זכוכית לבנה ויין קרוש משמע בירושלמי סוכה פ"ד ה"ז דנתבטלו לאחר חורבן הבית השני ע"ש).

שמונים אלף פרחי כהונה ברחו לתוך חיילותיו כו'. — צ"ל: בקעו לתוך חיילותיו כו' (וכ"ה באיכה רבתי פ"ב).

א"ר יוחנן אשרי מי שהוא רואה במפלתה של תרמוד כו'. — צ"ל: במפלתה של תדמור כר (פי' כדכתיב בדה"י ב' ח' ד' ויבן את תדמר במדבר ובלשון העמים היא עיר "פלמירה". וכפי הנודע נחרבה העיר הזאת ע"י אורליאנוס מלך רומי בשנת ד"א ל"ג ליצירה ולפי מ"ש המאירי בהקדמתו לאבות נפטר ר' יוחנן תק"ע לשטרות שהיא ד"א י"ט ליצירה והיינו בי"ד שנים טרם שנחרבה תדמור, אבל לפי נוסח אגרת ר' שרירא גאון שביוחסין נפטר ר' יוחנן תק"צ לשטרות שהיא ד"א ל"ט ליצירה והוא כשש שנים אחר שנחרבה תדמור ולפ"ז אמר ר' יוחנן דבריו כאן קודם שנחרבה עיר זו וע' מ"ש בע"ז פ"א ה"ד.

תוכן העניינים

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי תענית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה