שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי שבת· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ב · הלכה ג
א"ר שמעון ב"ר יצחק כתיב להעלות נר תמיד שיערו כו'. — צ"ל: א"ר שמואל ב"ר יצחק (כ"ה בסוכה פ"ה ה"ג וכן העתיק בפירוש ר"ח כאן) כתיב כו' שיערו כו' (וכתב ע"ז במנהיג הלכות שבת הצריכות סימן קמ"ג לא למעוטי צמר גפן בא אלא למעוטי כל היוצא מן העץ כי הנך דמתניתין אבל צמר גפן אינו יוצא מן העץ אלא מן הגרעינין שבו שהן פרי ע"כ וזה נכון, אבל התוספות בשבת כ"ז ב' ד"ה כל וכן ברא"ש רפ"ב שם כתבו בשם ר' תם דצמר גפן איגו עץ דאי שקלת לפירא לא הדר אילנא ומפיק ע"כ הנה תקנו מין צמר גפן זה שאינו מוציא פירותיו אלא שנה אחת אבל עדיין לא תקנו מיני צמר גפן שמוציאין הפירות בכל שנה ושנה כאילן ועל מין זה נתכוונו בכלאים פ"ז מ"ב ע"ש).
מקרן כתב רחמנא ותמן תנינן כו'. — אותו ענין שנוי לקמן פ"ז ה"ג (דף יו"ד ע"ג) ושם ליתא מלת "רחמנא" וגם כי לא נמצא עוד מלה זו בשום מקום בירושלמי, ולכן נראה שבמקום "רחמנא" צ"ל "מתניתין" שכן הוא הסגנון בפרק זה ובפרק שלמעלה על כל הלכה והלכה כתוב תחלה "מתניתין" וכאן נמי הוא תחילת ענין חדש דהיינו פתילת הבגד שקיפלה כו'.
ר' אחא ר' סימון בשם ר"ש נזירא עשאה מזור טהורה כו'. — צ"ל: עשה בה מעשה (פי' כגון שתקנה במספריים כדי להשוותה ותהא ראוייה לפתילה) טהורה שרייה בשמן לא כמי שעשה בה מעשה (פי' ועדיין היא טמאה ואסור להדליקה) ר' זעירא כו' מקולי שלש על שלש. לא סוף דבר טהורה (מילתא באפי נפשה היא וקאי אר"ע דאמר טהורה היא ומדליקין בה וע"ז אמרו דלאו דוקא משום דטהורה היא מתיר ר"ע להדליק בה אלא אפי' היתה טמאה היה מתיר) אלא אפי' טמאה בגין רב דרב אמר (ביצה פ"ד ה"ב) מסיקין בכלים (פי' ביו"ט) ואין מסיקין בשברי כלים (פי' שנשברו ביו"ט כמבואר שם ומאחר שמותר להסיק בכלים מותר נמי להדליק במטלית שמקבלת טומאה אפי' ביום טוב שחל בע"ש).