אור ברסלב

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי שבת· רבי זאב וולף רבינוביץ'

פרק א · הלכה ד

הלכה ג

מתני' וי"ו א"ל ר' ליעזר אילו היתה חסירה ומילאוה יאות כו'. —צ"ל: אילו היתה מלאה וחיסרוה (פי' שבאופן זה יפה אמרת אבל אין הדבר כן שלמה הדבר דומה) לחבית מלאה אגוזין כו' א"ל ר' יהושע אילו היתה חסירה ומילאוה יאות לחבית שהיא מליאה שמן כו'.

תני י"ח דבר גזרו ובי"ח רבו ובי"ח נחלקו ואלו הן שגזרו כו' (פי' מסדר התלמוד מונה מספר לדברים הללו אבל אין זה מן הברייתא) ועל הלכות בעל קרי (פי' שקבעו הלכות מה שמותר לו לבעל קרי ללמוד ומה שאסור לו וכדמפרש למטה שונה הלכות ואינו שונה אגדות כו'; אבל דין בעל קרי בכלל שאסור בתורה גזירה קדמוניות היתה ומיוחסת לעזרא במגילה פ"ד ה"א) ועל הילכות ארץ העמים (פי' בס"ה שמונה דברים) תמן תנינן כו' והטבול יום (פי' טבול יום דבית הפרס שהוא מדבריהם וצריך הערב שמש וכדאיתא בפסחים פ"א ה"ז וזה דלא כשיטת הבבלי בענין זה שאמרו סמי מכאן טבול יום) והאוכלין והכלים שנטמאו במשקין (פי' וכולן עשרה דברים ועם שמונה שלמעלה הן י"ח).

ממה שרבו שובעה אינון כו'. —צ"ל: מה שרבו שובעה אינון (פי' בפרק זה במשנה ואלו הן: א) לא ישב אדם לפני הספר, ב) מפסיקין לק"ש, ג) לא יצא החייט, ד) ולא יפלה את כליו, ה) ולא יקרא לאור הנר, ו) החזן רואה כו', ו-ז) לא יאכל הזב) ואילין אינון חורנייתא מי שהחשיך בדרך נותן כיסו לגוי, כל המטלטלין מביאין את הטומאה (ומה שבינתים מיותר דלא יאכל הזב הוא מן השבעה שבפרקין שמָנה כבר) כו' אף גידולי תרומה (פי' והן כולן י"א דברים1) ועם השבעה שבפירקין הן י"ח) אילו שרבו ואילו הן שנחלקו אילין חמשא דמתניתן (פי' אין שורין דיו, אין נותנין אונין, אין פורשין מצודות, אין מוכרין לגוי ואין נותנין עורות) והשאר מן מה דתני ר"ש בן יוחי בו ביום גזרו על פיתן כו' ועל עדותן (פי' שאין נאמנין לעדות אשה אף כשהן מסיחין לפי תומן ע' יבמות פט"ז מ"ה ובניר כתב בשם חכם אחד דצ"ל "ועל עדיהן" דהיינו שאסור לשאת ולתת עמהן לפני ימי חגם ע' ריש ע"ז) ועל מתנותיהן (פי' שאם יתנו זרוע ולחיים וקיבה מן בהמתן ששחטו לא יקבלו מהן אף להאכילן לכלבים) כו' ועל ביכוריהן (פי' שאם הביאו ביכורים מפירות שדותיהן לא יקבל הכהן מהן והנה ר"ש בן יוחי מונה כאן י"ח דברים אלא ששחיקה חילקא וטיסני הן ענין אחד נשארו ט"ז דברים ומהן יש ג' דברים שכבר נחשבו בין י"ח דבר שגזרו עליהן למעלה והן פיתן גבינתן ובנותיהן ונשארו עוד י"ג דברים שלר"ש גזרו גם עליהן ולחכמים נחלקו עליהן ועמדו במחלוקתן מפני שב"ה לא הסכימו עליהן.
וכתב בב"י יו"ד סו"ס קט"ו בשם סמ"ג שאמרו בספר העתים בשם ירושלמי פ"א דשבת כו' תני רשב"י אומר בו ביום גזרו על פתן ועל שמנן כו' וחמאותיהן ויש ירושלמי שאין שם חמאותיהן ע"כ וכל זה איתא גם בהג' מיימוניות להלכות מאא"ס פ"ג אות למ"ד אלא דשם איתא "בשם ספר העיטור" והוא ט"ס וצ"ל "העתים", והנה לפנינו בירושלמי חסר "שמנן וחמאותיהן" ובראב"ן דף ס"ב העתיק רק "שמנן" וחסר "חמאותיהן", ובמנהיג הלכות חלב וחמאה של גוים סימן קל"ד כתב בשם ירושלמי דאין מעמידין דחשיב י"ח דברים וחשיב חמאה בהדייהו וכ"כ הרשב"ץ בתשובותיו ח"ג סימן יו"ד ולפנינו גם באין מעמידין ליתא כנוסח זה. ומ"מ יש רמז לנוסח זה בחילופי מנהגים שבסוף ספר יש"ש ב"ק סימן יו"ד דשם איתא בני א"י אוסרין חמאה של גוים מפני ג' דברים מפני חלב שחלבו גוי ומשום בישולי גוים ומשום חלב טמא בני בבל מתירין חמאה של גוים שאינו מקבל טומאה ע"כ וזה מובא גם במנהיג שם ובמרדכי ע"ז פ"ב ויש להגיה במקום "בישולי גוים" שאין לו מובן "גיעולי גוים" ובני בבל לא חשו לגיעולי גוים כדאיתא בבבלי ע"ז ל"ט ב' "אי משום גיעולי גוים נותן טעם לפגם הוא ומותר" וגם משום חלב טמא לא חשו כמו שאמרו שם ל"ה ב' חלב טמא אינו עומד, והטעם שנתנו עוד משום חלב שחלבו גוי אינו אלא משום חשש עירוב חלב טמא ולפ"ז אין לבני בבל שום איסור לחמאה של גוים, והנה לפי נוסח הקדמונים שגרסו בירושלמי גם חמאותיהן צ"ל דיין וחומץ נמנין שניהן לאחד משום דאיסור החומץ אינו אלא מפני שהיה בתחלתו יין).

כך אנו אומרים במקום שאין תבשילי ישראל מצויין כו'. — ע' שביעית פ"ח ה"ד (עמ' 75) מה שתקנתי בזה.

כל האוכל שהוא נאכל חי כמות שהוא אין בו משום תבשילי גוים ויוצאין בו משום עירובי תבשילי ן. — בע"ז פ"ב ה"ח נשמטו המלות "ויוצאין בו משום עירובי תבשילין" ובמקומן איתא שם "עם הפת יש בו משום בישולי גוים" פי' שאינו נאכל חי בעצמו אלא עם הפת אם בשלו הגוי אסור, וע' מ"מ שם.

מה מקיים ר"ח רובא אוכל תשברו מאתם כו'. — צ"ל: מה מקיים רב טעמא דר"ח רובא אוכל תשברו כו' שאם היה קשה עליך באוכל תשברו, ואם לאו (פי' שאינו מסתפק במתנה של מיני אוכלין) הכרע עליו כסף.

אחראי ומייתון אני אומר אירס שוקע הוה השמן כו'. — יש כאן חילוף הגירסא וצ"ל כמו שהוא בתרומות פ"ח ה"ה ע"ש (ומ"ש לעיל עמ' 95).

שהיו עולין עמו להר המלך ונהרגין עליו. — פי' שרוב הזתים היו גדילין בהר המלך ושם היו עושין מהן שמן ואין ישראל מצויין שם כמבואר בדמאי רפ"ו והיו רבים מישראל עולין לשם כדי לעשות שמן בעבור ישראל והיו באין לידי סכנה ולכך התיר רבי שמן של גוים כדי שלא יהיו מוכרחין לעלות להר המלך לעסוק בעבודת השמן (דורות הראשונים ח"ב דף קמ"ד).

שאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמנין. — כתב הראב"ד בפירושו לעידיות שם דהא דתנן בחכמה ובמנין מנין שנים קאמר והכי איתא בירושלמי ע"כ ולפנינו בירושלמי לא מצאתי מפורש אם לא שנתכוין למגילה פ"ב ה"ב ע"ש.

א"ר אבין לוסר ז' עממים תנא ר' יהושע אנייא לוסר את ביציהן. — חסר בינתיים וכצ"ל: לוסר ז' עממים ודכוותה בשני מקומות כתיב בעופות טמאים לא יאכלו (ויקרא י"א י"ג) לא תאכלו (דברים י"ד י"ב) תנא ר' יהושע אנייא לוסר ביציהן.

רב כהנא בריה דר' חייא בר אבא. — צ"ל: ר' כהנא בשם ר' חייא בר אבא (ע' רה"ש פ"ב ה"ח שר' כהנא היה תלמידו של ר' חייא בר אבא אבל לא מצאנו בשום מקום ר' כהנא בנו של רחב"א)1).

ר' אחא מטי בה בשם ר' יוחנן שאם (כצ"ל)בטלו מבוטל. — פי' שבאופן זה גזרו על השמן תחלה וכעין זה בשביעית רפ"א.

תוכן העניינים

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה