אור ברסלב

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי קידושין· רבי זאב וולף רבינוביץ'

פרק א · הלכה ב

הלכה א

כר"ע דאית ליה למד מן הלמד כר"י דלית ליה כו'. — מקור מחלוקת זו כתבתי בערלה פ"ב ה"א (עמ' 135).

אשכח תני ר' ישמעאל להא מילה וחפשה מלה כו'. — צ"ל: אשכח תני ר' ישמעאל למד חפשי (פי' בעבד עברי שמות כ"א ב') מחופשה (פי' בשפחה חרופה ויקרא י"ט כ', ור' ישמעאל לטעמו לעיל סוה"א דשפחה חרופה היא שפחה כנענית והיא נקנית בשטר וה"נ עבד עברי) בכל אתר כו' והכא אית ליה (פי' ושפחה כנענית גופה לא כתיב בה שנקנית בשטר אלא שלמדה מאחוזה כדלקמן רה"ג וה"ז) ר' ישמעאל תני לה בשם חכ'.

בכסף והיה כסף ממכרו בכסף הוא נגאל כו'. — צ"ל: כתיב והיה כסף ממכרו בכסף הוא נמכר ואינו נמכר לא בתבואה ולא בכלים כו' ששינה עליו הכתוב כסף מכסף אמר ר' חייא בר אדא מודה (פי' ר' אבא מרי) שאם ביקש כו'.

ובגירעון כסף דכתיב אם עוד רבות בשנים ואם מעט נשאר בשנים וכי אין כו'. — צ"ל: ואם מעט נשאר בשנים, מניין אתה אומר נמכר ממנה מנה והשביח והרי הוא יפה ממאתים מאתים מניין שאינו מחשב עמו אלא ממנה מנה ת"ל מכסף מקנתו נמכר במאתים והכסיף ועמד על מנה מניין שאינו מחשב עמו אלא מפנה מנה ת"ל כפי שניו ישיב את גאולתו או חילוף א"ר הילא כתיב אם עוד רבות בשנים ואם מעט נשאר בשנים וכי אין אנו יודעין שאם יש רוב אין מיעוט ואם יש מיעוט אין רוב אלא פעמים שהשנים מרובות מן השכר (פי' כגון שהשביח והוא יפה יותר מכדי שכרו שקיבל לכל שנה) ופעמים שהשנים מעוטות מן השכר (פי' כגון שהכסיף והוא שוה לכל שנה פחות ממה שקיבל בשכרו כשמכר את עצמו וע"ז נאמר ואם מעט נשאר בשנים עד שנת היובל וחשב לו כפי שניו ישיב את גאולתו וע' בבלי כ' ב') למדנו בנמכר לגוי כשהוא נגאל כו'.

רצו קרוביו של ראשון ליגאל גואלין להן כו'. — צ"ל: רצו קרוביו לגאול מראשון (פי' מהגוי שנמכר לו) גואלין להן רצו קרוביו לגאול משני (פי' כגון שגאלו אחר מן הגוי וכר' יוסי הגלילי כדאיתא למטה) אין גואלין להם (וע' בבלי כ"א א' דשם נסתפקו בעבד עברי הנמכר לישראל אם נגאל לקרובים) כו' ובשאר כל אדם לשיעבוד שמעון בר בא בעא כו' (ע' מ"ש בברכות פ"ב ה"ז).

מה מרשות האב אינה יוצאה אלא בסימנין כו'. — צ"ל: מה מרשות האב אינה יוצאה בסימנין אף מרשות האדון לא תצא בסימנין (ומה שבינתיים מיותר).

למה כל עמא מודיי שאין קידושין תופסין בעריות. — צ"ל: כל עמא ידעין שאין קידושין תופסין בעריות (פי' וכשנתן הכסף לאבי האמה לא נתן על דעת יעוד לעצמו שלא עלה על דעתו שאשתו תמות ולכך צריך הוא כסף אחר אבל ודאי הוא שנתן הכסף על דעת יעוד לבנו).

תאמר באחיו שאינו קם תחתיו בשדה אחוזה דין הוא שייעדנה לו כו'. —ע' מה שתקנתי בזה ביבמות פ"י הי"ד (עמ' 355).

וחכ"א לא שיחק האב באדון נעשה כאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום (פי' ע"כ דברי חכמים ומקשינן עלה) אילו האומר כו' אינה מקודשת לשני (פי' בתמיה דודאי מקודשת לשני והרי הביאו חכמים "נעשה" לסתור) מעכשיו ולאחר שלשים יום (פי' דכן אמרו חכמים "נעשה כאומר לאשה האמ"ל מעכשיו ולאחר ל' יום" וגם ע"ז מקשינן) אילו כו' שמא אינה מקודשת לשניהן (פי' כדאיתא לקמן פ"ג ה"א) מכבר לכשירצה (פי' שכן אמרו חכמים "נעשה כאומר לאשה האמ"ל מעכשיו ולאחר ל' יום לכשארצה" דאז אפי' בא אחר וקידשה בתוך ל' יום אם רצה הראשון מקודשת לראשון ולא לשני).

דרש ר' יהודה בי רבי המילת הזה נרצע כו'. — בבבלי (כ"א ב') וכן בספרי ראה פיסקא קכ"ב הנוסח "א"ר אלעזר יודן ברבי היה דורש", וברור אצלי שהוא סתם ר' יהודה שהוא בנו של ר' אלעאי וכ"ה במכילתא פ' משפטים באותו ענין "ר' יהודה" סתם, ודרכם היה בזמנם לכנות לחבריהם בשם "בי רבי" או "ברבי"; וכעין זה בתוספתא ברכות רפ"ה ובבלי פסחים ק' א' שרשב"ג כינה לר' יוסי בשם "ברבי".

תוכן העניינים

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה