שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי קידושין· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק א · הלכה א
מילתיה דר"ח רבה אמרה גוים אין להן גירושין. — צ"ל: גוים יש להן גירושין.
תני ר' יוחנן מעשה בא לפני רבי ואמר ה"ז מגורשת. — בר"נ על הרי"ף סופ"ב העתיק: תני ר' זונן מעשה בא לפני רבי כו' (ומצינו חכם אחד בשם זוגין בזמן רבי בבבלי ב"ב קס"ד ב').
ר"א אומר אינה מגורשת כו'. — צ"ל: ר"א אומר אינה מקודשת א"ר זעירא הויין בה רבנן מ"ד אינה מקודשת אינה מגורשת ומ"ד מגורשת מקודשת חברייה כו' (וראיתי להגר"א בביאורו לאה"ע סימן כ"ח אות נ"ה שהגיה באופן אחר: ר"א אומר אינה מגורשת אר"ז הויין בה רבנן מ"ד מגורשת מקודשת ומ"ד אינה מגורשת אינה מקודשת חברייה כו' רבנן דקיסרין בשם ריב"א מ"ד מקודשת ומגורשת באיסור הנייה מדבריהם ומ"ד אינה מגורשת ואינה מקודשת באיסור הנייה מד"ת, ובר"נ שם העתיק: "מ"ד מגורשת באיסור הנייה מדבריהם ומ"ד אינה מגורשת באיסור הנייה מד"ת" וזו הגירסא אינה מחוורת וכפי מה שהגהנו למעלה אין צורך להגיה כלום בדברי רבנן דקיסרין ודבריהם נכונים כפי נוסח שלפנינו).
דינר כסף אחד מכ"ד לדינר זהב. — צ"ל: אחד מכ"ה לדינר זהב (כן מוכח בב"ק פ"ג הי"א וגם משנה שלימה היא שם פ"ד מ"א וכ"ה הנוסח בבבלי ב"מ מ"ד ב').
א"ר זעירא בימי ר' סימאי ורבותינו עשו אותם אחד מכ"ד למעה. — פי' ר' סימאי ורבותינו בזמן אחד היו כי ר' סימאי היה בזמנו של ר' יהושע בן לוי (ע' שבת פ"א דף ד' ע"א וביצה פ"ג ה"ב) ור' יונתן, ורבותינו הן ר' יהודה נשיאה ובית דינו (כמבואר בגיטין פ"ז ה"ג) וגם ר' יהודה נשיאה היה בזמן ר' יונתן (ע' להלן פ"ג הי"ד).
מנן אנן משכחין אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. — עיקר הקושיא היא מאלמנה לכה"ג בלבד ונקיט נמי גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מאשגרת לישנא מכמה משניות, וע' מ"ש בברכות פ"ב ה"ה ויבמות רפ"ד.
מה תנינן בחליצתה לא חליצתה כו'. — צ"ל: מה תנינן בחליצתה לא בחליצה בין בחליצתה כו'.
ודכוותה גירש אשה אין חוששין לגירושיו. — ע' מ"ש בזה בפסחים פ"ח ה"א (עמ' 235).
מה צריכא ליה כר"ע דר"ע אמר כשחצייה שפחה כו'. — צ"ל: מה צריכא ליה כר' ישמעאל דרי"א בשפחה כנענית הנשואה לעבד עברי הכתוב מדבר נישואי תורה הן אם אדוניו יתן לו אשה לא צורכא דלא מהו שתקנה עצמה במיתת רבה ובהשלים שש וכמ"ד אין עבד עברי עובד את היורש (פי' דעבד עברי יוצא לחרות בשש או במיתת רבו וספק הוא אם גם אשתו השפחה קונה את עצמה בשתי אלה כדי לפוטרה מן המלקות ולפטור את הבא עליה מאשם מאחר שכבר נאסרה לבעלה שיצא לחרות) ברם כר' עקיבה לא צריכא ליה דרע"א (תוספתא כריתות פ"א) בחצייה שפחה וחצייה בת חורין המאורסת לבן חורין הכתוב מדבר (וזה סוף הלכה זו. והנה כנוסח שבתוספתא כריתות וירושלמי כאן נמצא בספר לקח טוב המכונה פסיקתא זוטרתי פ' קדושים וקרוב הדבר שכן היה לפניו בספרא שם, אבל לפנינו שם הנוסח "בחצייה שפחה וחצייה בת חורין המאורסת לעבד עברי" וכ"ה בבבלי כריתות י"א א')1).