אור ברסלב

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי זאב וולף רבינוביץ'

פרק ח · הלכה ח

הלכה ו

בשנעשה אונן משעה ראשונה בין שחיטה לזריקה כו'. — צ"ל: בשנעשה אונן משעה ראשונה או בין שחיטה לזריקה כו' כבר הורצה תני איזו היא אנינה כו'.

מודה רבי לחכמים שאינו אסור אלא אותו היום בלבד כו'. —צ"ל: מודה רבי לחכמים שאסור כל היום כולו (וכן מבואר בבבלי זבחים ק' ב' דרבי לחומרא וה"נ פירושו דאף אם מת ונקבר בשעתו ה"ז אסור כל היום כולו ולא בא רבי אלא להחמיר עליו שאם מת ולא נקבר עד לאחר ג' ימים שאסור עד ג' ימים) ותני כן רבי אומר כו' ואוכל פסחו לערב הא אנינות יום תורה (פי' אפי' אחר קבורה) ר' יוסי בר"ב כו'.

א"ר חיננא כיני מתניתא אין אנינה טמאה אלא למת בלבד. — צ"ל: א"ר חיננא כיני אין אנינה טומאה אלא למת בלבד (ומלת "מתניתא" מיותרת ונשתרבבה ממקומות אחרים).

ולאכול בקדשים הרי הן כליקוטי עצמות כו'. — צ"ל: ולאכילת פסחים (כגירסת ק"ע) הרי הן כליקוטי עצמות זה וזה טובל ואוכל בקדשים ריבר"ב בשם ר' חסדא תיפתר שנקבר משחשיכה (פי' הא דתני דלאכילת פסחים הוא כליקוטי עצמות ואינו כיום קבורה דרישא דמוכח דיום קבורה אינו אוכל פסחו לערב אי אפשר דהיינו בנקבר ביום דא"כ קשיא מדתנן אונן טובל ואוכל פסחו לערב אלא מיירי בנקבר משחשיכה אבל אם שמע בלילה או שלקט משחשיכה מותר לאכול בפסחו) זה וזה טובלין ואוכלין בקדשים לערב וקבורה אוכלת בקדשים (פי' דס"ד דזה וזה קאי על יום שמיעה ויום קבורה וקשיא ליה מדתנן אונן טובל ואוכל פסחו לערב אבל לא בקדשים) אריבר"ב תרתיהן בשמיעה שמע שמת לו מת מאתמול טובל ואוכל בקדשים שמע שנקבר לו מת מאתמול טובל ואוכל בקדשים (פי' דזה וזה קאי על שמיעת מיתה ועל שמיעת קבורה ונוסח שלפנינו "שמע שנתלקטו לו עצמות מאתמול" ודאי שיבוש הוא דהא למטה תני אין שמועה לליקוט עצמות).

נזיר שנטמא בספק רה"י ואינו בפסח ר"ה רבה אמר הנזיר מגלח כו'. — צ"ל: נזיר שנטמא בספק רה"י ר"ה רבה (והמלות "ואינו בפסח" שבינתיים מיותרות והגהה היתה כתובה בצד הספר לפרש שדין זה אינו לענין פסח אלא לענין נזיר והסופרים הכניסו זה בפנים בטעות וע' מ"ש בפיאה פ"ז ה"ב, עמ' 28) אמר הנזיר מגלח (פי' דאע"ג דתנן בנזיר פ"ח מ"א בשני נזירין שאמר להם אחד ראיתי א' מכם שנטמא ואיני יודע איזה מכם מביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה כו' ושם נעשה הספק ברה"י וכמבואר בבבלי שם נ"ז א' היינו דוקא בשנים דאז אפשר לתקן בשני מיני קרבנות אבל ביחיד שנטמא בספק רה"י משוינן ליה כודאי) ר' יוחנן אמר אין הנזיר מגלח (פי' אינו מגלח כנזיר טמא ודאי אבל מגלח כנזיר טמא בספק וכר' יהושע בנזיר שם פ"ח מ"ב) היי דינו ספק (פי' קאי אדתני בתוספתא פ"ז ספק טמאין ספק טהורין פטורין מלעשות פסח שני זה הכלל כל הספקות פטורין מלעשות פסח שני ע"כ פי' ספק טמאין ספק טהורין שכבר נזרק הדם עליהן ותוספתא זו נשמטה מירושלמי כאן [וכעין זה יש ביבמות פי"ד ה"ד (ע' בהערותי שם) ובתרומות פ"ד ה"ד] ועלה שאלו כאן "היי דינו ספק" פי' מה מרבה בזה הכלל כל הספקות כו') ר"ה רבה אמר ראשה דפירקה (פי' הא דתנן במשנה ב' דפרקין שכח רבו מה אמר לו שניהן יצאו לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני דלר' הושעיה רבה א"א לומר דזה הכלל מרבה ספק רה"י דהא לדידיה דינו כודאי כדאיתא למטה) ר' יוחנן אמר ההן דהכא (פי' ספק רה"י שלר' יוחנן דינו כספק) יחיד שנטמא בספק רה"י בפסח ר"ה רבה אמר ידחה לפסח שני דתנינן תמן כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה חייבין עליה על ביאת המקדש וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה על ביאת המקדש (כל זה איתא לפנינו למעלה ואינו שייך שם). ר' יוחנן אמר משלחין אותו לדרך רחוקה כו'.

תוכן העניינים

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה