שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ח · הלכה ו
ר' יונה ור' יוסי תריהון בקדמיתא הוינן אמרין ישראל ערל מזין עליו כו'. — צ"ל: תריהון אמרין בקדמיתא הוינן אמרין ישראל ערל שוחטין וזורקין עליו (פי' באופן שאח"כ ימול עצמו ואוכל את הפסח לערב) ולא הוינן אמרין כלום מן מה דתני ר' סימון בר זבדי קומי ר' הילא (ברייתא במכילתא פ' בא) נאמר כאן (פי' במילת זכריו) ואז יקרב לעשותו ונאמר להלן (פי' במילת עבדים) אז יאכל בו מה אז שנאמר להלן שיהא כשר בשעת אכילה אף אז שנאמר כאן שיהא כשר בשעת אכילה ומה אז שנאמר כאן שיהא כשר בשעת שחיטה אף אז שנאמר להלן שיהא כשר בשעת שחיטה הדא אמרה שאין שוחטין וזורקין עליו (וכן תניא בתוספתא פ"ז ערל שנזרק עליו דם ואח"כ מל ה"ז אינו אוכל וחייב לעשות פ"ש) פעמים שהוא נעשה כיוצא בהם כו'.
פעמים שהן נעשין כיוצא בו בגל עגול כו'. — פי' דפעמים שדין אונן ויושב בבית האסורין וחולה וזקן כדין מפקח בגל עגול שכולן צריכין לעשות פ"ש כגון אם נודע שאירע להן פסול בין שחיטה לזריקה.