שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ז · הלכה י
מתיב ר' יוחנן לרשב"ל והא תנינן העצמות והגידין והנותר ישרפו בט"ז ויקוץ מפני המוח כו'. — צ"ל: העצמות והגידין והנותר ישרפו בט"ז וישליך את העצמות (פי' דלר' יוחנן אסור להשליך שמא ילקטם אדם וישברם ומה דאיתא לפנינו "ויקוץ" נשתרבב מלמטה ריש הי"א וע' מ"ש שם) מפני המוח כו' (ובשאר הסוגיא העיקר כגירסת ק"ע ופירושו).
דר' יעקב אמר הבא בכושר משעה ראשונה ונטמא אסור בשבירת העצם ר' אימי בשם ר' לעזר מ"ט אמרו העצמות כו'. — יש להפך ולשנות הגירסא וכצ"ל: הבא בכושר משעה ראשונה ונטמא אסור בשבירת העצם שמואל אמר נימנין כו' על דעתיה דר' יוחנן ישרף וימנה על דעתיה דשמואל ישרף וימנה מפני אבדן קדשים ר' אימי בשם ר' לעזר מ"ט אמרו העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר (פי' ולא בט"ו) שהשורף יש בו משום שבות (פי' דהבערה שלא לצורך אסורה ביו"ט והכי תניא במכילתא פ' בא והנותר ממנו עד בקר מגיד שאינו נשרף עד אור ט"ז ר' ישמעאל אומר אינו צריך הרי הוא אומר כל מלאכה לא יעשה בהם שריפה מעין מלאכה היא ע"כ ומה דאיתא לפנינו כאן "סבר שמואל כר' יעקב דר"י אמר הבא בכושר משעה ראשונה ונטמא אסור בשבירת העצם" אינו שייך כאן כל עיקר ונכפל בט"ס מענין שלמעלה) אית דבעי מימר ולא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר כו'.