שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ז · הלכה ז
קל שאת מקיל ביחיד שאם נתוודע לו לפני זריקה יעשה כמי שנטמא כו'. — צ"ל: קל שאת מקיל ביחיד שאם נטמא (פי' בטומאת התהום) לפני זריקה ונתוודע לו לאחר זריקה יעשה כמי שנטמא לאחר זריקה בשביל שלא ידחה לפ"ש (ע' תוספתא פ"ו) את מחמיר עליו בצבור שאם נתוודע ל ה ן לאחר זריקה יעשה כמי שנטמאו לאחר זריקה בשביל שלא יאכל הבשר (פי' דאיתא לעיל ה"ד שאם בא בטהרה ונטמא אינו נאכל בטומאה) קל שאת מקיל בנזיר טהור שאם נטמא (פי' בטומאת התהום) לפני זריקה ונתודע לו לאחר זריקה יעשה כמי שנטמא לאחר זריקה שלא יביא קרבן טומאה (פי' ואע"ג דתנן בנזיר פ"ט מ"ב נזיר שגילח ונודע לו שהוא טמא כו' טומאת התהום אינו סותר אם עד שלא גילח בין כך ובין כך סותר, הרי אמרו עלה שם בירושלמי מאן תנא אם גילח ואם לא גילח ר"א ברם כרבנן עד שלא נזרק הדם עליו ע"כ והרי זה שלא כשיטת הבבלי בפרקין פ"א ב' וע' רמב"ם פ"ו הי"ז מנזירות) את מחמיר בנזיר טמא שאם נתודע לו לאחר זריקה (פי' שנטמא לפני זריקה ע' נזיר פ"ו ה"ח) כו'.
כללו של דבר כל שאת יכול לפנותו עושה קבר התהום כו'. — צ"ל: כל שאת יכול לראותו (פי' כגון באפילה או בנקיקי הסלעים שיכול לראות לאור הנר או שמכוסה במים זכים ונראה שמונח שם) אינו עושה קבר התהום וכל שאין את יכול לראותו (פי' כגון שמכוסה בקש ובתבן ובעפר) את עושה קבר התהום, וקש ותבן אינו עתיד לפנותו (פי' ומאחד שסופו לפנות את הקש והתבן לא יהא דינו כקבר התהום) מתניתא דר' יוסי, דר' יוסי אמר תבן וביטלו בטל דתני (תוספתא אהלות פט"ו) ר' יוסי אומר יש תבן שהוא כעפר ועפר שהוא כתבן תבן שאין את עתיד לפנותו הרי הוא כעפר (פי' אבל לרבנן אפי' ביטל את התבן אינו בטל כדאיתא בפ"ז ה"ג דעירובין) עפר שאת עתיד לפנותו הרי הוא כתבן אי זהו קבר התהום כל שאין אדם זוכרו כו' (ומה שבינתיים מיותר ונשתרבב מעירובין שם).
לאיזה דבר נאמר אין לך דבר עושה קבר התהום אלא המת בלבד להוציא משכב ומושב. — צ"ל: להוציא הזב שעושה משכב ומושב.