שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ה · הלכה ג
כיצד שלא למנוייו שחטו לשם בני חבורה אחרת הדא אמרה שהקטן יש לו מניין כו'. — צ"ל: כיצד שלא למניין שחטו לשם בני חבורה אחרת אית תניי תני כיצד שלא לאוכליו שחטו לשם קטן שאינו יכול לאכול כזית או לשם מי שהוא בדרך רחוקה הדא אמרה שהקטן יש לו מניין לפסול הדא אמרה היה נתון בדרך ושחטו לשמו פסול הדא מסייעא לדרומיי דדרומיי אמרין אימורין שאבדו (פי' לפני זריקת הדם) מחשב להן כמי שהן קיימין (פי' שזרק את הדם על מנת להקטיר למחר את האימורין שכבר אבדו הזבח פיגול ואימורין שאבדו דומין לשוחט הפסח על מי שהוא בדרך רחוקה) הדא אמרה שחטו שתאכל ממנו חצי חבורתו כשר (פי' דהכא אמרינן בשחטו לשם חולה שאינו יכול לאכול כזית פסול הא אם יכול לאכול כזית כשר אע"פ שלא שחטו אלא על שם חולה זה בלבד ולא על שאר בני חבורה) א"ר חגיי קומי ר' יוסי תיפתר שהיו כולן חולין (פי' שאין כל אחד יכול לאכול כזית ושחט לשם כולן לכך פסול משום שלא לאוכליו אבל אם היו כולן בריאין יש לומר דצריך לשחוט לשם כולן) א"ל ניתני לשם בני חבורה חולין (פי' ולמה תני בברייתא דלעיל שהיא בתוספתא פ"ד "כיצד שלא לאוכליו שחטו לשם חולה" דמשמע חולה יחיד דאל"כ ליתני "לשם בני חבורה חולין" וכדתני בסיפא כיצד שלא למנוייו שחטו לשם בני חבורה אחרת) אלא בשהיו שם כשרין ושחטו לשם פסולין.
מה אנן קיימין אם כשהיתה המחשבה לכושר תהא המחשבה לפסול כו'. — צ"ל מה אנן קיימין אם היא מחשבה לכושר (פי' שאם חשב לאוכלין שיאכלו כל אחד חצי זית ה"ז כשר) תהא מחשבה לפסול (פי' שאם שחטו שלא לאוכליו ע"מ שכל אחד יאכל חצי זית יפסול) אם אינה מחשבה לפסול לא תהא מחשבה לכושר א"ר יוסי מתניתא אמרה שאינה מחשבה לפסול דתנינן תמן לוכל כחצי זית כו'.
במחזורא תינייא חזר ביה ר' יוסי כו'. — כעין זה ביבמות פ"א ה"ב דף ב' ע"ד.