שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ב · הלכה ב
והתני לא ישכיר ישראל את בהמתו לגוי להביא עליה חמץ פתר לה בבא עמו. — פי' שישראל הולך אחר בהמתו ויש לחוש שמא ישכח ישראל ויאכל מחמץ שעליה.
א"ר יוסה חמצו של גוי הוא ישראל הוא שעבר עליו ולא ביערו. — צ"ל: א"ר יונה חמצו של גוי כו' ולא ביערו (פי' ולכך מותר לאחר הפסח).
[השלמות: איסורו מהו. — פי' לר"ש (וכעין זה חולקין ר' ירמיה ור' יונה ור' יוסי בחלה פ"א ה"ה [נ"ז ע"ד] וע"ע כלאים פ"ח ה"א [ל"א ע"ב]).]