שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ב · הלכה א
ואיידא אמר דא לא יאכל חמץ היום אפי' לכלבים ה"ז בא לאוסרו בהנייה כו'. — חסר כאן וכצ"ל: לא יאכל חמץ היום מה ת"ל אם לאוסרו בהנייה כבר נאמר לא תאכל עליו חמץ (וכעין זה איתא למטה בעמוד זה) אלא לא בא הכתוב אלא לאוסרו אפי' לכלבים מה אנן קיימין אם לכלבו כו'.
א"ר אבהו קיימתיה בגיד הנשה שבנבילות. — ע' מה שהגהתי ובארתי בזה בערלה רפ"ג (עמ' 138).
עבר והסיק ייבא כהדא אם חדש יותץ אם ישן יוצן. — פי' בהיסק בעצי ע"ז הוא נשנה בע"ז פ"ג מי"ד.
כיוצא בו אמר ר' יהודה אשה כי תזריע כו' כיוצא בו אמר ר' יהודה תשבו בסוכות כו'. — המלות "כיוצא בו א"ר יהודה" שתי פעמים אינן מן הברייתא אלא הן הוספה ממסדר התלמוד שכיוצא בו א"ר יהודה במקומות אחרים, והעד כי במכילתא פ' בא ליתא רק דברי ר' יהודה בחמץ ובספרא פ' תזריע דבריו בנולד מת ובפ' אמור דבריו בסוכה בלבד, וע' מ"ש כעין זה בכתובות פ"ב ה"ח.
אית תניי תני עד שלא הגיע זמן ביעורו את מבערו בשריפה (פי' מותר אתה לחזור אחר עצים כדי לשורפו) משהגיע זמן ביעורו את מבערו בכל דבר (פי' ואסור להשהותו כדי לחזור אחר עצים לשורפו אלא חייב לבערו מיד בכל אופן שהוא).