אור ברסלב

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי ערלה· רבי זאב וולף רבינוביץ'

פרק א · הלכה ג

הלכה ב

א"ר יונה מן הדא חזר ביה דא"ר יוחנן בשם ר' ינאי מכיון שיש כמחט של מיתוי דבר בריא שיש לו כו'. — יש להחליף הגירסא ולהגיה וכצ"ל: מכיון שיש כמחט של מיתוי דבר בריא שיש לו ג' שנים (פי' ואם מצא נטיעה שיש בה כמחט של מיתוי ידוע שעברו עליה שני ערלה ואי איתא דבפחות ממחט של מיתוי כתלוש דמי א"כ בנטיעה שיש בה מחט של מיתוי מניין אנו יודעין שיצאה משני ערלה שמא היה בה פחות ממחט של מיתוי בשנה ראשונה או אף בשנייה) א"ר יוסי מן מילתיה חזר ביה (פי' מדברי חזקיה עצמו מוכח שחזר בו) דאמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי מכיון שיש כמחט של מיתוי דבר בריא שיש לו ג' שנים חזקיה שאל שליש מחט שנה (זה איתא לפנינו למעלה ושייך כאן) כו' למה שאל כן א"ר יסא אפי' יש בו ג' שנים אין בו כמחט של מיתוי א"ר יודן מתניתא מסייעא לר' יסא אמר ראב"ע מפני מה אמרו בנות חמש בנות שש בנות שבע כו' בזתים בנות שבע (פי' הן נקראות נטיעות וסתם נטיעות אין בהן כמחט של מיתוי). ואנן חמיין הדין מרביותא דתאינה אתיא בפירי (פי' שאנו רואין גידול התאינה ששרשה נעשה מהר בארכו אף בתוך ג' שנים כאורך מחט של מיתוי [וקשיא לר' יוסי ועל המשנה]; וביאור "בפירי" במרוצה כמו בשבת סופ"ו דף ח' ע"ג חיויא פרי בתריה וע' ערוך ערך פר ד') א"ר יודן בן טרפון (כנוסח ר"ש סופ"א דשביעית וע' מ"ש שם, עמ' 63) לעוביה (פי' אף שבאורך השורש יש בו כאורך מחט של מיתוי בתוך ג' שנים אבל בעובי השרש אין בו כעובי מחט של מיתוי אפי' יש לו ג' שנים).

ר' לעזר אמר ר' חייה בר בא מתניתא אמרה כן. — ע' מנחות ס"ט ב' תוד"ה דאמר שהעתיקו בשם הירושלמי א"ר חנינא בר אבא מתניתא כו'.

דר' יהודה אמר מתאחה היא עד שלא תשריש ר' יוסי בשם ר' יוחנן כו'. — צ"ל: דר' יהודה אמר מתאחה היא עד שלא תשריש (פי' דברי ר' יהודה הן בשביעית פ"ב מ"ו דשם אמר כל הרכבה שאינה קולטת לג' ימים שוב אינה קולטת ואיחוי כהרכבה הוא וקולט לג' ימים ואילו בנוטע אילן בקרקע מודה ר' יהודה לת"ק שאינו קולט השרשתו בפחות משלשים יום וזה דלא כשיטת בבלי רה"ש יו"ד א' וב' דמדמה נטיעה והשרשה להרכבה אפי' לר' יהודה ע"ש) ואפי' תימר כרבנן כיון שנתאחה פטור (פי' אפי' השרישה תחילה בקרקע) ר' יסא בשם ר' יוחנן איחוי אין בו ממש (פי' ואם נשרשה תחילה ודאי חייבת בערלה ומ"ש לפנינו "שרשים אין בהן ממש" נשתרבב מלמעלה ה"א) א"ר זעירא לר' יסא בפירוש שמעתינה כו' הקדש פטור וזקינה פטור מה הקדש נטע ואח"כ הקדיש חייב אוף הכא השרישה ואח"כ נתאחה חייבת ולא דמייא הקדש ראוי הוא לפדותו ולחייבו גבי זקינה מה אית לך ראוי הוא לחשוב עליה ולחייבה (פי' בתמיה) ר' אבהו בשם ר' יוחנן כו' אין תימר לא טהרה אפי' לא חנט אסור (פי' שבשעת הסיפוק לא היה בו שום סימן של פירות ואחר שסיפקו אז חנט מ"מ אסור כיון שהשריש טרם שסיפק) ר' זעירא בשם רבנן אתרוג שחנט בשנת ערלה ויצא בשנת היתר או שסיפקו לחבירו אפי' מוסיף כמה אסור שאין גידולי איסור מעלין את האיסור ולוקין עליו בכזית א"ר מיישא כו' וילקה לפי חשבון שיש בו א"ר יונה על ראשה (פי' הא דאמר לוקין עליו בכזית ארישא קאי ביצא לשנת היתר ולא אסיפא בסיפקו לחבירו) מה בין זה לזה כאן מחמת עצמו הוא חי וכאן מחמת הסיפוק הוא חי מעתה אתרוג כו' וסיפקו לחבירו וכן חבירו (פי' אתרוג אחר שחנט בשנת ערלה ויצא בשנת היתר) סיפקו לזה טהרו זה את זה.

[השלמות: בצל שעקרו ושתלו כיון שהשריש כו'. — צ"ל: כיון שהשחיר (וכ"א בשביעית פ"ו ה"ג).]

תוכן העניינים

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי ערלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה