שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי נזיר· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ז · הלכה ב
להביא את הנפל שלא קרשו איבריו. — צ"ל: שלא קשרו איבריו (כן העתיק הר"ש ברפ"ב דאהלות).
המת יטמא פחות מכזית דאר"י להביא את הנפל שאין בו כזית. — קשה לי שהרי ענין דברי ר' יוחנן הן שאין בנפל כזית בשר אע"פ שעם העצמות והדם יש בו יותר מכזית וכ"ה בבבלי (נ' א') "למת שאין בו כזית בשר".
מדרשות אמינא. — כל המפרשים וכן במעריך ערך שרץ פירשו "אמינא" כעניינו בבבלי "אני אומר", אבל מאחר שלא מצינו בכל הירושלמי עוד אפי' פעם אחת מלת "אמינא" לענין זה לכן נראה עיקר כגירסת שה"ג בשם ריא"ז בע"ז פ"א "וכי המדרשות אמנה הם" וביאור זה כ"ש במעריך שם ע"ש.
[השלמות: מאי כדון מדרשות אמינא כו'. — (ע' מ"ש בפנים, עמ' 441) ועי שליה תושבע"פ כלל כ"ה בשם הרמד"ל שפירש דאין משיבין על הדרש של רשב"י דהיכא דאיכא למדרש דרשינן ואין למדין משם הלכה למקום אחר.]
אי זהו נצל בשר המת שנתוק. — צ"ל: בשר המת שנמוק.
הגע עצמך שהביא חצי תרווד רקב מזה וחצי תרווד רקב מזה ועירבן זה בזה. — פי' ותניא בתוספתא אהלות פ"ד מלא תרווד רקב משני מתים מצטרפין זה עם זה.
[השלמות: וזה נעשה גילגלין לזה מה נפשך כו'. צ"ל: וזה נעשה גילגלין לזה התיב אבא כו' ועירבן זה בזה מה נפשך גילגלין לזה (פי' בשני מתים) ולא לזה (פי' בחצי תרווד מזה וחצי תרווד מזה ועירבן) והוה עיינן כו'.]
חברייא בעי קומי רשב"א קשר גילגלין מן הארכובה ולמטן כו'. — צ"ל: חברייא בעון קומי רשב"א נשברה רגלו מן הארכובה ולמטן (פי' ועדיין היא מחוברת לגוף מהו שתעשה לו גלגלין) אמר לון אין כיני אפי' לא נשברה אני רואה אותה כאלו היא חתוכה כו' (ואפשר לקיים גם נוסח שלנו רק במקום קשר צ"ל ותהא).
נפלים מהו שיהא להן רקב מ"ד דמן מטמא ברביעית כו'. — פי' דתני בספרי חקת פיסקא קכ"ה לכל נפש אדם להביא את בן שמונה (פי' ח' חדשים דהיינו נפל ולפנינו שם הנוסח "שמונה ימים" והוא ט"ס והגר"א מחק שם מלת "ימים") משמע מביא את בן שמונה ומביא את דמו ת"ל בנפש אדם להוציא את דמו דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר נפש אדם להביא את דמו ע"כ, ולפי פירוש אחד שכתב הר"ש במכשירין פ"ו מ"ז חולקין בזה גם ר' יוסי וחכמים שם ע"ש.
נטל ממנו עפר וסמכו לו טהור (פי' שאין התלוליות טמא אלא במקומו ומעפרו בלבד) תיפתר כהדין תנייא דתני (תוספתא אהלות פי"ז ושם מיירי בדין בית הפרס שעשו בו אשפה גבוהה עשרה טפחים ולפי גירסת הגר"א שם "גבוה שלשה טפחים" ואח"כ עקר את האשפה ממקומה) עקרו ממקומו טמא.
רשב"ג מטהר ארשב"א וירדו כו'. — צ"ל: רשב"ג מטהר תני השזרה והגלגולת שגירר רוב חוליות שבה אע"פ ששלדה קיימת טהורה (פי' מלטמא באהל) בזמן שהיא בתוך הקבר אפי' מכותתין אפי' מפורקין טמא שהקבר מצרפן (כ"ה בתוספתא אהלות פ"ב) מתניתא דר' לעזר דתני א"ר אלעזר (כ"ה בתוספתא פ"ה ובבלי נ"ג א') בראשונה כו' (ומה שבינתיים מיותר).