אור ברסלב

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי נזיר· רבי זאב וולף רבינוביץ'

פרק ז · הלכה א

פרק ז

כתיב ועל כל נפשות ואת אמר אכן א"ר חייה ב"ג מיכן איסור אחר איסור כו'. — צ"ל: כתיב ועל כל נפשות מת לא יבא ואת אמר הכין (פי' שמותר לטמא למת מצוה) א"ר חייה בר גמדא אין איסור אחר איסור כו'.

כך אדם מיטמא על אבר מת מצוה א"ל ר' יוחנן ויש כן זו. — ע' בספר תוה"א לרמב"ן שער הכהנים שהעתיק "א"ל ר"י ויש כאן מת מצוה שיטמא לו", ואיני יודע אם כך היה הנוסח לפניו בירושלמי או שהוסיף בעצמו לבאר הדברים.

ר' יודה אומר כשם שאדם מיטמא על עצם כשעורה מאביו כך מיטמא על אבר מן החי מאביו. — צ"ל: כשם שאין אדם מיטמא על אבר מן החי מאביו כך אינו מיטמא על עצם כשעורה מאביו (וכן בספרא ר"פ אמור: שאין אדם מטמא על אבר מן החי מאביו אבל מטמא על עצם כשעורה מאביו ר' יוסי אומר אין אדם מטמא על עצם כשעורה מאביו ע"כ, ויש להגיה שם "ר' יהודה" במקום "ר' יוסי" וכמו שהעתיק הרא"ש בהלכות טומאה, וכעין זה איתא נמי במסכת שמחות פ"ד הכ"ז).

מעשה ביוסי בן פכסס שעלת על רגלו נומי כו'. — בפירוש הקצר ביאר שנומי היא יבלת ובפ"מ פירש בשר חי וכפרש"י בע"ז יו"ד ב', אבל באלה אין מנהג הרופאים לחתוך את כל האבר. וראיתי במוסף הערוך ע' נם ד' שהוא מין נגע ומורסא הפושה ואוכל את הבשר ע"כ, ונ"ל שזהו המכונה אצל הרופאים נגע הסרטן על שם שהבשר הנוסף אדום כסרטן ובימי חז"ל היה נגע זה מכונה "נומי" שהיא עלוקה (ע' ערוך ע' נם ה') ג"כ מאותו טעם שהעלוקה ג"כ אדומה וידוע שאין לנגע זה תקנה אלא סכין.

אם בחייהן אין מטמאין להן לכ"ש במיתתן כו'. — בברכות פ"ג ה"א נוסח יותר מתוקן בסוגיא זו וע' מ"ש בהגהותי שם (עמ' 9).

מ"ד יטמא נזיר עולם הא נזיר נזירות לא מפני שתגלחתו מרובה כו'. — צ"ל (כגירסת פ"מ): הא נזיר נזירות לא מפני שקרבנותיו מרובין (פי' אבל נזיר עולם אינו מגלח אלא כשהכביד שערו דהיינו לאחר י"ב חדש ע"ל פ"א ה"ב) מ"ד יטמא נזיר נזירות הא נזיר עולם לא מפני שתגלחתו מרובה (פי' שחמור נזיר עולם שאינו מגלח אלא לזמן מרובה לאחר שנים עשר חדש וכמו שנתבאר אבל נזיר נזירות מגלח לאחר כל שלשים יום וזה דלא כפירוש פ"מ).

תוכן העניינים

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי נזיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה