שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי נזיר· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ד · הלכה ג
אומדין אותו אם יש מלקין אותו כו'. — בשו"ת הגאונים בשם שערי תשובה סימן ט"ו העתיק מנזיר דבני מערבא: אומדין אותו אם יש בו כח מלקין אותו כו' מרדות חובטין אותו עד שיקבל עליו שמונים מלקיות או עד שתצא נפשו.
פשיטא דא מילתא לא היפר לה בעלה של ראשונה ועברה כו'. — צ"ל: לא היפר לה בעלה של ראשונה ועברה על נדרה ואח"כ היפר לה לוקה (פי' שאין הבעל עוקר למפרע אלא מכאן ולהבא כמבואר למטה ה"ד) שנייה מהו שתלקה (פי' בשאמרה השנייה לא נתכוונתי אלא להיות כמותה ולדעת ר"ש) א"ר יוסה מאחר שזו לוקה זו לוקה ותעשה שנייה כאומרת הריני נזירה עשרים יום (פי' כגון שלראשונה היפר הבעל אחר כ' יום והרי היתה נזירה כ' יום וכשאמרה השנייה שכיוונה להיות כמותה היא כאומרת הריני נזירה כ' יום ולכך היא צריכה להיות נזירה שלשים יום וכענין ששנינו בפ"א מ"ג באומר הריני נזיר יום אחד) א"ר יודן לא ר"ש היא ר"ש כדעתיה כו' (ע' שבועות פ"ה ה"ד).