שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי נדרים· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ח · הלכה ט
הדא אמרה ההן דמשבע לחבריה דלא ייכול ההן אוכל וההן עבר. — צ"ל: ההן דמדיר לחבריה (פי' דאילו משביע את חבירו והלה לא ענה אמן אין שבועה חלה עליו כל עיקר ואם ענה אמן ה"ז כאלו נשבע בעצמו ומאי קמ"ל פשיטא דהאוכל עובר) דלא ייכול ההן דאכיל ההן עבר (פי' דהמודר שאכל הוא שעובר אבל המדיר אינו עובר אע"פ שהוא האכיל למודר ומוכיחין כן מדתנן במשנה י"ב במדיר בת אחותו וגרושתו שלא תהנה ממנו שמותרות ליהנות לו, ומדשנה ההיתר עליהן ש"מ שאם היה חל הנדר לאוסרן בהנאה ממנו הן היו עוברות אם נהגו ממנו ולא הנודר שאילו הוא היה העובר כדי ללקות ליתני רבותא שהוא מותר ליהנות להן, וע' בבלי ט"ו א' ר"נ ד"ה "הלכה" שגם דעתו כן הוא ושהרמב"ם פ"י הי"ב מנדרים חולק ואומר שהמדיר שההנה הוא שלוקה ולא הנהנה שהרי לא נדר ולא אמר כלום).