אור ברסלב

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי נדרים· רבי זאב וולף רבינוביץ'

פרק ח

פרק ז

הלכה א

לית אורחא דבר נשא מימר לחבריה ברומשא לא טעמית כו'. — צ"ל: לית אורחא דבר נשא בעיי מימר לחבריה בצפרא לא טעמית כלום רמשית (פי' בלילה שלפניו) ואמר אתמול (פי' שדרך בני אדם לקרוא לילה שלפני יום זה אתמול כאלו הלילה שעבר שייך ליום שלפניו וה"נ יהא אסור משתחשך כל אותו לילה לפי לשון בני אדם) ואמור דבתרה והיא פליגא יום אחד שבת אחת חדש אחד שנה אחת שבוע אחד אסור מיום ליום כמאן דמר הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם (פי' שהן קורין יום אחד מעל"ע וכן שבת אחת והשאר) ברם כמ"ד הלכו בנדרים אחר לשון תורה יהא מותר משתחשך (פי' שבלשון תורה יום אחד הוא עד שתחשך כדכתיב ויקרא כ"ב כ"ח ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, ומוכרח דמשנתנו אתיא כמ"ד הולכין אחר לשון בני אדם) א"ר יונה בוצרייא כן אורחיה דבר נשא מימר לחבריה סובר לי הדין יומא (פי' המתן לי יום זה והוא מתכוין עד שתחשך ויום זה הוא כמו "היום" והרי שגם בלשון בני אדם לשון "היום" הוא עד שתחשך ולפ"ז אתיא רישא נמי כמ"ד הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם) תמן תנינן כו' (ומה שבינתיים כפול ומיותר).

ר' חנניה ור' יוחנן תריהון אמרין בטלה מג"ת. — צ"ל: ר' חנניה ור' יונתן תריהון כו' (וכ"ה בתענית פ"ב הי"ג ומגילה פ"א ה"ו ומוכרח שהרי ר' יוחנן חולק ע"ז למטה).

הלכה ב

לשון ניותי הוא עד לפני הפסח א"ר אבין כו'. — צ"ל: עד לפני הפסח עד דמפני פיסחא (פי' עד שיצא הפסח) א"ר אבין כו'.

הלכה ד

נישמעינה מן הדא עד שיקפלו המקצועות אית לך מימר מקצועות תאנים כו'. — צ"ל אית לך מימר מקצועות ענבים (פי' שאין דרך לעשות מענבים עיגולים ואין צריכין למקצועות שהן סכינין המיוחדים למלאכת עיגולי תאנים ע' ר"נ במשנה זו וערוך ערך מקצוע) לא מקצועות תאנים ועוד מן הדא חד טעין צימוקין כו' אין כל א"י עושה משאוי אחד צימוקין (פי' ולשון זה משמע שאין בכל א"י כל כך צימוקין ולכן פריך) ואין כל א"י עושה משאוי אחד צימוקין (וכ"ה בדמאי פ"ב ה"א וכאן נשמט מן "צימוקין" עד "צימוקין") אלא כן א"ל אין מקום בא"י עושה משאוי אחד צימוקין (פי' שאין מקום בא"י שעושין עיגולין מצימוקין כמו עיגולין שבמשאוי זו).

מה דהוא קרייא בדרום היא מתניתא בגליל. — פי' שבדרום שהיא ארץ יהודה (כדמוכח בסוף הוריות, ובכלל יהודה גם ארץ בנימין כנודע) היו בהן מקומות יפים לחטין ומקומות יפים לשעורין אבל בגליל היו זורעים רק חטין כי ארצם יפה לחטין ולא לשעורין. ובתנחומא פ' ויחי סי' ט"ז: לפי שחלק להם את הארץ ונתן ליהודה ארץ שהיא עושה שעורים ולבנימין ארץ שהיא עושה חטים ע"כ, ובספר לקח טוב פ' ויחי מ"ט כ"ח הנוסח ונתן ליהודה שעורים ולנפתלי חטים ע"כ, וגם נוסחא זו נכונה שחלקו של נפתלי היא בגליל וכמו שנתבאר. וע' מנחות פ"ח מ"א "מכמש וזנוחא אלפא לסולת" ומכמש היא מערי בנימין בנחמיה י"א ל"א וע' מ"ש בכתובות פ"ה הי"א (עמ' 387).

הלכה ו

הדא אמרה ניסן רה"ש לנדרים תשרי רה"ש לנדרים. — צ"ל: ניסן רה"ש לנדרים ואפי' תימר תשרי רה"ש לנדרים.

הלכה ז

רבי אומר סתמין כמ"ד מפני כבודי כו'. — צ"ל: רבי מאיר אומר סתמן כמי שזה אומר מפני כבודי וזה אומר מפני כבודי ורבנין אמרין כו' (כן העתיק ר"נ כ"ד א' ד"ה כלום).

הלכה ט

הדא אמרה ההן דמשבע לחבריה דלא ייכול ההן אוכל וההן עבר. — צ"ל: ההן דמדיר לחבריה (פי' דאילו משביע את חבירו והלה לא ענה אמן אין שבועה חלה עליו כל עיקר ואם ענה אמן ה"ז כאלו נשבע בעצמו ומאי קמ"ל פשיטא דהאוכל עובר) דלא ייכול ההן דאכיל ההן עבר (פי' דהמודר שאכל הוא שעובר אבל המדיר אינו עובר אע"פ שהוא האכיל למודר ומוכיחין כן מדתנן במשנה י"ב במדיר בת אחותו וגרושתו שלא תהנה ממנו שמותרות ליהנות לו, ומדשנה ההיתר עליהן ש"מ שאם היה חל הנדר לאוסרן בהנאה ממנו הן היו עוברות אם נהגו ממנו ולא הנודר שאילו הוא היה העובר כדי ללקות ליתני רבותא שהוא מותר ליהנות להן, וע' בבלי ט"ו א' ר"נ ד"ה "הלכה" שגם דעתו כן הוא ושהרמב"ם פ"י הי"ב מנדרים חולק ואומר שהמדיר שההנה הוא שלוקה ולא הנהנה שהרי לא נדר ולא אמר כלום).

תוכן העניינים

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי נדרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה