שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי נדרים· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ח · הלכה א
לית אורחא דבר נשא מימר לחבריה ברומשא לא טעמית כו'. — צ"ל: לית אורחא דבר נשא בעיי מימר לחבריה בצפרא לא טעמית כלום רמשית (פי' בלילה שלפניו) ואמר אתמול (פי' שדרך בני אדם לקרוא לילה שלפני יום זה אתמול כאלו הלילה שעבר שייך ליום שלפניו וה"נ יהא אסור משתחשך כל אותו לילה לפי לשון בני אדם) ואמור דבתרה והיא פליגא יום אחד שבת אחת חדש אחד שנה אחת שבוע אחד אסור מיום ליום כמאן דמר הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם (פי' שהן קורין יום אחד מעל"ע וכן שבת אחת והשאר) ברם כמ"ד הלכו בנדרים אחר לשון תורה יהא מותר משתחשך (פי' שבלשון תורה יום אחד הוא עד שתחשך כדכתיב ויקרא כ"ב כ"ח ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, ומוכרח דמשנתנו אתיא כמ"ד הולכין אחר לשון בני אדם) א"ר יונה בוצרייא כן אורחיה דבר נשא מימר לחבריה סובר לי הדין יומא (פי' המתן לי יום זה והוא מתכוין עד שתחשך ויום זה הוא כמו "היום" והרי שגם בלשון בני אדם לשון "היום" הוא עד שתחשך ולפ"ז אתיא רישא נמי כמ"ד הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם) תמן תנינן כו' (ומה שבינתיים כפול ומיותר).
ר' חנניה ור' יוחנן תריהון אמרין בטלה מג"ת. — צ"ל: ר' חנניה ור' יונתן תריהון כו' (וכ"ה בתענית פ"ב הי"ג ומגילה פ"א ה"ו ומוכרח שהרי ר' יוחנן חולק ע"ז למטה).