אור ברסלב

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי מגילה· רבי זאב וולף רבינוביץ'

פרק א · הלכה יב

הלכה יא

שילה מניין ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלהו עולה כליל לה' א"ר אבא ב"כ כו'. — יש להפך הגירסא וכצ"ל: ויעלהו עולה כליל לה' א"ר יוסה אין מן הדא לית ש"מ כלום דא"ר אבא ב"כ ג' עבירות הותרו בשיו של שמואל (פי' וכמו שהותרו בו אותן ג' עבירות ה"נ הותר בו איסור במה וכולן הוראת שעה היו) הוא ועורו ומחוסר זמן ולוי היה. א"ר אבא ב"כ ז' עבירות הותרו בפרו של גדעון (פי' מילתא באפי נפשה היא דא"ר אבא ב"כ שגם בפרו של גדעון הותרו כמה עבירות).

ר' פנחס בשם ר' יוסה ב"ר אלעאי כתוב אחד אומר כו'. — זה קאי על הא דתנן בזבחים פי"ד מ"ו באו לשילה נאסרו הבמות ולא היה שם תקרה אלא בית אבנים בלבד מלמטן והיריעות מלמעלן (ומזה מוכח שהיה תלמוד ירושלמי על זבחים ומשם נעתקה כל הסוגיא כאן עם השמטת "תמן תנינן" כדרך הירושלמי. וכבר הוכחתי בחלה פ"ג ה"ה [עמ' 128] שהיה ירושלמי גם על מנחות וביבמות פ"ח ה"א שהיה ירושלמי על בכורות).

א"ר זעורה ובלבד עשרה טפחים כבנין הבית כו' — צ"ל: ובלבד עשר אמות כגובה המשכן (פי' דגובה של שילה היה עשר אמות כגובה המשכן) והא כשם שהיה אהל מועד נטוי כו' קרסיו קרשיו כו' (פי' שקרסי המשכן וכן קרשיו בריחיו עמודיו ואדניו כולן היו בשילה, ונ"ל שהקרשים והבריחים והאדנים היו עומדין במשכן שילה בפנים סמוך לכתלים של אבן שהיה גובהן עשר אמות כגובה כתלי המשכן וכמו שנתבאר).

א"ר אבדימא דציפורן כראש תור היה נכנס כו' ונסב הגבול כו'. — כעין הא דר' אבדימא דציפורין דהכא איתא נמי בזבחים קי"ח א' וב' בשם ר' אבדימא בר חסא וכן הא דר' יוסי בר חנינה דהכא איתא נמי התם בשם ריב"ח, ולכך נראה ש"ר' אבדימא דציפורין" דירושלמי הוא עצמו "ר' אבדימא בר חסא" דבבלי. ונראה ג"כ שבבבלי שם הוא מתייחס על שם אבי אביו שכבר מצינו בבבלי שבת פ"ח א' ועירובין נ"ה א' "ר' אבדימא בר חמא בר חסא", ועוד בהוריות יו"ד א' איתא ר' אבדימא בר חמא והכל אחד; וע' ירושלמי ביצה פ"א ה"ט "ר' יצחק ב"ר לעזר בשם ר' אימי אבוי דר' אבדימא דציפורין", נראה דחמא אביו בבבלי מכונה בירושלמי "אימי" אל"ף במקום חי"ת כמנהג הירושלמי דמחליף את האל"ף והעי"ן לחי"ת כמו חילפא במקום אילפא וחיפא במקום עיפא וכ"ה מחליף את הה"א "חונא" במקום "הונא" כנודע, ולהפך ר' הונדקס במקום ר' חידקא ע' מ"ש בשבת פט"ז דף ט"ו ע"ג, עמ' 183).

ר' לעזר בשם ר"ה ממה שנאכלו ק"ק ומע"ש בכל הרואה לא צרך השונה להזהיר כו'. — צ"ל: לא צרך הכתוב (ומלת "השונה" נשתרבבה מסוף פרק זה "לא צרך השונה להוציאן") להזהיר על אכילתן אלא על עלייתן מ"ט השמר לך פן תעלה עולתיך פן תעלה עלייה (פי' שהכתוב מזהיר על עלייה בכל מקום אבל אינו מזהיר על אכילה דהרי היא מותרת בכל הרואה וכ"ה גם בזבחים קי"ח א' בשם ר' הושעיא).

ר' יסא בשם ר' יוחנן זה סימן כל זמן שהארון כו' (גם זה נאמר על מתניתין דזבחים שם מ"ז באו לנוב וגבעון הותרו הבמות) ר' אבהו בשם ר' יוחנן שם שם (גם זה בא לפרש מה דתנן התם בזמן נוב וגבעון דקדשים קלים נאכלין בכל ערי ישראל ונשמט דין מעשר שני משום דמע"ש למד מן הארון ואם אין הארון בתוך המשכן אין מע"ש נוהג כל עיקר וע' זבחים קי"ט א' תוד"ה באו).

אריבר"ב אזכרה אזכרה מה אזכרה שנאמר להלן כו'. — צ"ל: אריבר"ב שימה שימה מה שימה שנאמר להלן (פי' דכתיב בארון שמות מ' ג' ושמת שם את ארון העדות) הבמות אסורות (פי' שהרי במדבר היו הבמות אסורות) אף שימה שנאמר כאן (פי' במע"ש דברים י"ד כ"ד לשום שמו שם) הבמות אסורות (פי' ובזמן שהבמות מותרות אין מע"ש נוהג כלל) כו'.

ר' עזרא בעון קומי ר' מנא לא כן אמר רבי בשם ר' יוסה כו'. — יש כאן השמטת סופר והעיקר כהנוסח שבפסחים פ"ב ה"ד (וע' מ"ש בהערותי שם, עמ' 218).

תוכן העניינים

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי מגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה