שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי כלאים· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ט · הלכה ד
מן מה דתני כגון צור וחברותיה קיסרין וחברותיה הדא אמרה בחוף הים שממדינת הים. — צ"ל: הדא אמרה מחוף הים וממדינת הים (פי' שמדינת הים הן המקומות הרחוקין הרבה מא"י משא"כ צור וקיסרין הקרובין לא"י וכן בגיטין פ"א סוה"א משמע דקיסרין אינה ממדינת הים, ומזה מוכח דתרתי קתני מחוף הים וממדינת הים).
אית אתרין דזרבין עמר (כצ"ל) מן גו (פי' שבמנעל תפור בפשתן מניחין בתוכו צמר על מקום הפרסה כדי שלא יהא קשה לרגל אבל אין תופרין את הצמר למנעל ולכך אין בו משום כלאים) כהדא דר' זעירא כו' דלא יחוט ליה מסאניה בכיתן אלא ברצועה (פי' שהיה דרכן להדביק את הצמר בדבק להמנעל לכך אסור).
ר' זעירא מפקד לר' אבא בר זבינא. — בראב"ן סימן קט"ז העתיק: בר זמינא (ונכון הוא כי הוא היה תלמיד ר' זעירא [ע' מ"ש לעיל עמ' 16] אבל ר' אבא בר זבינא לא מצינו לו חבר, והיוחסין וסה"ד לא הזכירוהו).
[השלמות: ויאמר לבר ראשון דלא יחוט כו'. —פי' בר ראשון הוא שם הרצען שאצלו היה ר' זעירא עושה לו מנעלים ["כך פי' גם פ"מ"]. אבל מצאתי בסי משפחות סופרים ערך ר' אבא בר זמינא שכתב עליו שהיה חייט (שביעית פ"ד ה"ב דף ל"ה סוע"א) ותופר מנעלים וריז צוהו שלא יתפור את המנעלים של בנו הראשון בפשתן רק ברצועות (כלאים פ"ט ה"ה).]