שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי כלאים· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק א · הלכה ט
א"ר הילא רשב"ל כדעתיה דארשב"ל בשם חזקיה ראש תור מחורבה מותר מעתה אפי' שני חיטין כו'. — צ"ל: א"ר הילא אין לית רשב"ל כר' יהודה אית ליה כרבנן מעתה אפי' שני חיטין ושעורה והתנינן כו' פתר לה חיטה מיכן וחיטה מיכן כגדר מכאן וגדר מכאן (פי' דשני החטין כב' גדרים) ושעורה חבושה באמצע א"ר מתנייא הדא דתימר פי' הא דאמר ר' יהודה דחטה ושעורה אינן כלאים) שאין שם חורבה (פי' אלא שזרען בבקעה) אבל אם יש שם חורבה (פי' דהיינו מחיצות בלא תקרה מקיפין את החטה ואת השעורה) אסור (פי' משום שהן חבושות).
[השלמות: גדר מיכן וגדר מיכן. —צ"ל: כגדר מיכן (פי' שהחיטים הן כמו גדר) וגדר מיכן כו' הדא דתימר (פי' הא דאר"י דחטה ושעורה אינן כלאים) שאין שם חורבה (פי' אלא שזרע בבקעה) אבל אם יש שם חורבה (פי' שמחיצות בלא תקרה מקיפות את החטה והשעורה אז הן כחבושות) אסור.]