שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי כלאים· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק א
הלכה ב
דברי חכמים אדם נוטל מעה אחת מפיטמה של קישות ונוטעה והיא נעשית אבטיח כו'. — צ"ל: והיא נעשית מלפפון אדם נוטל כו' (וכן משמע למטה מדתני למטה הקישואין והאבטיחין והמלפפונות אינן כלאים זה בזה ומוקמינן דהיינו הקישואין והמלפפון וכן האבטיח והמלפפון אינם כלאים זה בזה אבל הקישות והאבטיח אפשר שהן כלאים זה בזה וע' ערוך ערך מלפפון שהעתיק הירושלמי בחוסר).
לפום כן צווחין ליה בלישנא יונא מילפפון. — פי' שלשון יונית "מעלאן" הוא אבטיח ופאמי (Pomis) הוא תפוח וע' מוסף הערוך ערך מלפפון שנתערבב בזה.
ריבר"ב אמר יסיח לי. — עי' פסחים פ"ב ה"ה [כ"ט רע"ג] שהוא ביאור על "חרחבינא" דהתם, וכאן נשתרבב משם כדרך הירושלמי.
עולשי השדה עולתין כו'. — צ"ל: עולשי השדה טרוקסימון דחקלא. כרשין כרתין כרשי שדה קפלוטין.
[השלמות: וקצצוי דמיין לחרובה. — פי' בערוך ערך קץ ז' תרמילין כמו קצצין דשביעית פ"ב מ"ח.]
הלכה ה
הלפת והצנון הילכו בהן אחר הפרי. — פי' אף שהעלין דומין זה לזה מ"מ הן כלאים זה בזה מפני שפירותיהן אין דומין זה לזה (וכדעת ראב"ד בפ"א ה"ו מכלאים; והרמב"ם בפ"ג ה"ו שם כתב להפך שהן דומין בפרי ולא בעלין ואינן כלאים זה בזה, ואין זה מחוור דלמטה מבואר דצנון דומה לנפוס בפרי ואי איתא כדעת הרמב"ם דגם הצנון דומה ללפת בפרי נמצא דנפוס ג"כ דומה ללפת בפרי והרי למטה אמרינן דלפת ונפוס אינן כלאים זה בזה משום שהילכו בהן אחר העלין ומוכח שאינן דומין בפרי, וע"ע לקמן ה"ט לפי גירסת הגר"א דמוכח דלפת וצנון כלאים זה בזה).
הלכה ו
א"ר יוחנן צרכה להדא דר' יוחנן תנינן הכא כו'. — צ"ל: א"ר יונה צרכה להדא דר' יוחנן תנינן תמן חיה ופרשינתה הכא תנינן תמן בהמה ופרשינתה הכא עוף תניתא תמן כו' בא להודיעך שהעוף אסור בהרבעה (פי' דממתניתין דב"ק ה"א דרק בהנהגה אסורין) ר' ירמיה אמר כהנא כו' למינהו כלאים נוהג בו התיב כהנא הרי אף הדגים כתיב בהן למיניהם מעתה כלאים נוהג בהן (פי' וזה א"א שאין הרבעה שייכת בדגים) כו' ואינון שייפין דין עם דין ומנהגין.
הלכה ז
ר' פנחס אמר שמחה בציוויה והוסיפה אילני סרק. — צ"ל: ר"פ אמר שנתה בציוויה כו'.
מהזיתים אין בהן הרכבה כו'. — פי' שאם מרכיבין ייחור של זית במין עץ אחר אינו קולט לעולם אבל אם מרכיבין ייחור של מין עץ אחד בזית בזה אפשר שיקלוט, כדאיתא לעיל סוה"ד זתין ורימון פה נפיק מביניהון שזפין והיינו שמרכיבין ייחור של רימון בזית.
הא מכלל שיש בהן פסולת כו'. —צ"ל: לית הדא אמרה שיש בהן הרכבה שנייא היא הכא שהוא עתיד למתקה (פי' דזה שמרכיבין ענף של עץ זית הנטוע ברכב של תמרה אינו כדי שיקלוט אלא כדי שענף הזית יקבל מתיקות מהתמרה ומ"מ אסרו חכמים לעשות כן מפני מראית העין).
הלכה ט
א"ר הילא רשב"ל כדעתיה דארשב"ל בשם חזקיה ראש תור מחורבה מותר מעתה אפי' שני חיטין כו'. — צ"ל: א"ר הילא אין לית רשב"ל כר' יהודה אית ליה כרבנן מעתה אפי' שני חיטין ושעורה והתנינן כו' פתר לה חיטה מיכן וחיטה מיכן כגדר מכאן וגדר מכאן (פי' דשני החטין כב' גדרים) ושעורה חבושה באמצע א"ר מתנייא הדא דתימר פי' הא דאמר ר' יהודה דחטה ושעורה אינן כלאים) שאין שם חורבה (פי' אלא שזרען בבקעה) אבל אם יש שם חורבה (פי' דהיינו מחיצות בלא תקרה מקיפין את החטה ואת השעורה) אסור (פי' משום שהן חבושות).
[השלמות: גדר מיכן וגדר מיכן. —צ"ל: כגדר מיכן (פי' שהחיטים הן כמו גדר) וגדר מיכן כו' הדא דתימר (פי' הא דאר"י דחטה ושעורה אינן כלאים) שאין שם חורבה (פי' אלא שזרע בבקעה) אבל אם יש שם חורבה (פי' שמחיצות בלא תקרה מקיפות את החטה והשעורה אז הן כחבושות) אסור.]