שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי כלאים· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק א · הלכה ב
דברי חכמים אדם נוטל מעה אחת מפיטמה של קישות ונוטעה והיא נעשית אבטיח כו'. — צ"ל: והיא נעשית מלפפון אדם נוטל כו' (וכן משמע למטה מדתני למטה הקישואין והאבטיחין והמלפפונות אינן כלאים זה בזה ומוקמינן דהיינו הקישואין והמלפפון וכן האבטיח והמלפפון אינם כלאים זה בזה אבל הקישות והאבטיח אפשר שהן כלאים זה בזה וע' ערוך ערך מלפפון שהעתיק הירושלמי בחוסר).
לפום כן צווחין ליה בלישנא יונא מילפפון. — פי' שלשון יונית "מעלאן" הוא אבטיח ופאמי (Pomis) הוא תפוח וע' מוסף הערוך ערך מלפפון שנתערבב בזה.
ריבר"ב אמר יסיח לי. — עי' פסחים פ"ב ה"ה [כ"ט רע"ג] שהוא ביאור על "חרחבינא" דהתם, וכאן נשתרבב משם כדרך הירושלמי.
עולשי השדה עולתין כו'. — צ"ל: עולשי השדה טרוקסימון דחקלא. כרשין כרתין כרשי שדה קפלוטין.
[השלמות: וקצצוי דמיין לחרובה. — פי' בערוך ערך קץ ז' תרמילין כמו קצצין דשביעית פ"ב מ"ח.]