שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ו · הלכה א
ויבמה אפי' מן הצד. — פי' דקונה בביאה שלא כדרכה אף שבשעת מעשה שכבו שניהם על צדם וכ"ש ביאה כדרכה מן הצד או שהוא למטה והיא למעלה דקנאה אף שאין זה מקיים מצוה כהלכתה דכתיב יבמה יבא עליה (וע' בנודע ביהודה מהד"ת אה"ע סכ"ג).
א"ל רשב"ל והלא כל הטמאות שהיא מטמא אינה מטמאה אלא עד בית השיניים כו'. — צ"ל: והלא כל הטומאות שהן מטמאות שם הן מטמאין (פי' שאם נגע שרץ וכיוצא בזה במקום שנראה אצל התינוקת ה"ז טמאה שאין זה בית הסתרים ופשיטא שהדם מטמא שם ומאי קמ"ל) אלא עד בין השיניים תני ר' זכאי עד בין השיניים ובין השיניים כלפנים (פי' ואין הדם מטמא שם).