אור ברסלב

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי חגיגה· רבי זאב וולף רבינוביץ'

פרק ג · הלכה ד

הלכה ג

בן דרום שאמר מגליל הבאתיה נאמן. — פי' נאמן לאוסרה ואין מקבלין הימנו שאילו שתק ולא אמר כלום היו מקבלין הימנו.

[השלמות: מפני שפסיקייא של כותים. בספר תבואות הארץ פ"א (דף י"ט ד' ירושלים) כתב שמצא בספריהם שכשעלו מגליל לרגל לירושלים היו עוברים דרך עבר הירדן למען שלא יעברו דרך ארץ הכותיים וכתב שם שלדעתו הטעם כדי שלא יטמאו בפסיקייא של כותים. ולדעתי הטעם מפני שהכותים היו להם אויבים בנפש ויש בזה סכנה שיבואו לידי מלחמה, וע' במלחמות היהודים ספר ב' פי"ב שהיו מלחמות גדולות בין היהודים והשומרונים בסיבת איש גלילי שעבר דרך. ארץ הכותיים לחוג בירושלים בימי אגריפס השני. ונראה שמאותו זמן חדלו לעבור דרך ארצם והוצרכו לעבור דרך הירדן ולסבוב הפסיקיא של כותים ולחזור ליהודה דרך עיירות הגוים שלא כבשו עולי בבל והיו טמאים משום ארץ העמים ובזה מיושבת קושית התוספות כ"ה אי ד"ה שרצועה שהקשו מתוספתא מקואות פ"ו, ומה שתרצו בתוספתא קודם שקלקלו בדמות יונה פלא שהרי בחולין ו' א' מפורש שבימי ר"ם מצאו להם דמות יונה וגזר עליהם אבל בפני הבית ברור הוא שעדיין לא גזרו עליהן.]

פתר לה שלא בשעת הבד אית לך מימר שלא בשעת הגת כו'. —צ"ל: פתר לה שלא בשעת הבד ואפי' תימר שלא בשעת הבד (והסופר השמיט מן "הבד" עד "הבד") אית לך מימר שלא בשעת הגת (פי' דתנן ברישא שם "הבדדין והבוצרין כיון שהכניסן לרשות המערה דיו", הרי דתני "בוצרין" וליכא לשנויי שלא בשעת הגת שהרי אין בוצרין אלא בשעת בצירה) א"ר יצחק ב"ר לעזר תיפתר קודם עד כו'.

עברו הגיתות והבדים הטהרות טמאות ויש כלי חרש משהוא מיטהר חוזר ומיטמא כו'. —צ"ל: ויש לך דבר משהוא מיטהר חוזר ומיטמא (פי' דחזינן הכא דיין ושמן של ע"ה טהורין בשעת הגיתות והבדים וכשעברו הגיתות והבדים מחזיקין היין והשמן של ע"ה לטמאין) ולית כל אילין מילייא כן אלא כיני נגעו בו טהרות קודם לגיתות ולבדים הטהרות טמאות בשעת הגיתות והבדים הטהרות טהורות (כגירסת ק"ע) ויש לך דבר (ונוסח שלפנינו כאן נשתרבב מלמטה) משהוא מיטמא חוזר ומיטהר ולית כל אילין מילייא כן (פי' כמו הפותח את חביתו קודם הרגל הוא טמא ובשעת הרגל הוא טהור עבר הרגל שוב הוא טמא) אלא כיני נגעו בו טהרות בשעה שהוא מלא הטהרות טהורות (פי' שאם הביאו לו חבית מליאה יין בשעת הגיתות וטהרות נגעו בחבית זו הרי הן טהורות שאי אפשר שהחבית עצמה תהיה טמאה והיין שבתוכה טהור) פינהו הטהרות טמאות (פי' אף באותה חבית עצמה אחר שפינה היין ממנה הרי היא טמאה שהרי אין נאמנין אפי' על כלי חרס הדקין אלא מן המודיעית ולפנים).

כדי יין וכדי שמן המדומעות כו' שקודחין בהן את הדמע. — פי' שמכניסין בהן מדומע דהיינו חולין שנתערב בה תרומה כל כך שאינה בטילה ה"ז נאמן על המדומע אפי' ע' יום קודם לגיתות והכהן מותר לקבלו ולאוכלו ולשתותו כדין מדומע טהור, אלא שצריך לפנות את המדומע לתוך כליו שאינו נאמן על הכלי מכ"ש דתרומה, ותני בתוספתא פ"ג וקודם לגיתות ולבדים ע' יום נאמנין על הקדש ועל המדומע ועל הקנקנים אבל לא על התרומה ע"כ, וכלשון הזה העתיק הרמב"ם בפירוש המשנה; אבל א"א להעמידה ושיבוש היא וצ"ל "וקודם לגיתות ולבדים ע' יום נאמנין על המדומע (ועניינו כמו שפירשתי והטעם משום דמדומע דרבנן לכך הקילו בו) אבל לא על הקנקנים ולא על התרומה", וכעין זה הביאו ברייתא בבבלי כ"ה ב' "אין נאמנין לא על הקנקנים ולא על התרומה", וע"ש מה שפירשו בזה; וגם בענין כדי יין וכדי שמן המדומעות יש שיטה אחרת שם.

תוכן העניינים

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי חגיגה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה