שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי חגיגה· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ב · הלכה ו
מכיון שנתן דעתו לטהרה מעולה ממנה אינו צריך כוונה. — צ"ל: מכיון שנתן דעתו לטהרה (פי' דהא דתני בעודיהו רגליו משוקעות במים מחזיק עצמו בכל טהרה שירצה היינו בטבל תחילה לקל כדתני בתוספתא רפ"ג עודיהו רגליו במים טבל לקל שבהן והוחזק לחמור שבהן מה שעשה עשוי) אינו צריך כוונה מעולה ממנה (פי' דמעלה זו שאם טבל לקל אסור לחמור אינו אלא מדרבנן ומש"ה דינה כטומאה קלה דהיינו טומאה דרבנן אבל בטומאה חמורה יכול להיות דצריך שיטבול את כולה אפי' לר' יהושע וכרשב"ל) מתניתא פליגא כו'.