שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי חגיגה· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ב · הלכה ה
וחכ"א ידיו שניות כרבנן היא תמן מה טעמון הכא מתוך כו'. — צ"ל: וחכ"א ידיו שניות כרבנן הוא (פי' דרשב"א נמי סבר במכניס ידיו לבית המנוגע כרבנן) תמן לתרומה (פי' דמחלוקתן שם היא לענין שיטמא בידיו את התרומה) ברם הכא לחולין מתוך שאת אומר לו ידיו תחילות (פי' לחולין) אף הוא בדל מן התרומה ולא מחמת משקה גזרו עליהן (פי' דמש"ה גזרו על סתם ידים שיהיו טמאות משום דחוששין שמא נגעו במשקין טמאין ועדיין משקה טופח עליהן) ויהיו תחלות (פי' דהא המשקין לעולם תחלות) כו' ד"א כלום גזרו על הידים כו'.
אין המעשר טעון רחיצה ברוצה ליגע ולא היא כו'. — ע' מ"ש ע"ז בביכורים פ"ב ה"א (עמ' 143).
והא תנינן הנוטל ידיו למקדש צריך רביעית. — צ"ל: והא תני (תוספתא ידים פ"א) הנוטל ידיו לקדש צריך רביעית (פי' דרק לחולין ולתרומה נוטלין בשירי טהרה אפי' פחות מרביעית מה שא"כ בקדש).
אפ י' את אוספו במגריפה אמרה התורה טהור. — פי' שאפי' אם האוסף אינו מאסף את האפר בידיו ממש אלא בדבר שאינו מקבל טומאה מ"מ אמרה תורה שהאוסף צ"ל איש טהור דאף אם ידיו בלבד טמאות הרי הוא לחטאת כאלו כולו טמא ומטמא בהיסט.
אם במגריפה של מתכות והלא פשוטי כלי מתכות טמאין. — פי' דאם מגריפה שאמר ר' לעזר היינו של מתכות אין ראייה דמי שידיו טמאות מטמא בהיסט דאפשר שמשקה טופח על ידיו והן מטמאות את המגריפה והמגריפה מטמאה את האפר לכך צ"ל המאסף טהור בידיו.
אם במגריפה של עץ לא כעומד מחמת דבר טמא הוא כו'. — צ"ל: אם במגריפה של עץ והלא המקבל דבר טמא הוא (פי' שאפי' פשוטי כלי עץ אם רק מקבל עליו איזה דבר טמא הוא כמו קנה של זתים בשבת פי"ז מ"ג וע"ש בבבלי וירושלמי וע"ע בכלים פי"ז מ"ג ומפרשים שם, ומ"ש בק"ע כאן אין לו יסוד כל עיקר) א"ר הושעיה תיפתר באוספו בנסר (פי' דכתיב סתם ואסף איש טהור אפי' באוספו בנסר שאינו כלי ואינו מקבל טומאה ומ"מ צריך איש שאפי' ידיו טהורות מפני שמטמא בהיסט) ואפשר שלא ינשא עליו (פי' שבשעה שהוא אוסף את האפר בנסר א"א שלא יסמך על הנסר ועל האפר ועדיין לא שמענו שצריך איש טהור אלא בנסמך על האפר ומניין שהוא מטמא את האפר בהיסט אף שאינו נסמך עליו) כו' תיפתר באוספו במלתרא עבה (פי' שהיא גדולה כל כך עד שאין כובד האדם נרגש על האפר דהוי כאבן מסמא ומ"מ אם היו ידיו טמאות היה האפר טמא מחמת היסט).