שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי דמאי· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ו · הלכה ד
מעתה אין יסבור רבי כר' ליעזר כו'. — צ"ל: מעתה אין יסבור ר' יהודה כר' ליעזר דר' ליעזר אומר כו' כהן ולוי שקיבלו זתים מישראל (כ"ה גירסת רא"פ) המעשרות שלהן שע"מ כן באו מתניתא לא אמרה כן דתני פרתו של כהן כו' (פי' ומכאן מוכח שאין הטעם משום דזתים כקרקע דהא גם בפרה ס"ל לד' יהודה שהבכור לכהן אלא שטעמו שכל דבר דעיקרו של כהן גם מתנותיו לכהן).
ישראל שהיה מוכר זתים בששים כו'. — צ"ל: שהיה מוכר זתים ששים לוג טבולים אמר לו הכהן [כי"ר: כהן] תנם לי כו'.
[השלמות: כהן שנתן מעות כו' והמעשרות שלך. נוסח הגר"א: והמעשרות שלי, ואינו מובן לנו. ולפי נוסח שלפנינו הענין "הותירו או פחתו שלי" ממחצית שלו דאל"כ אין זה "למחצית שכר" ושכר טרחתו נותן לו כל המעשרות ברישא מותר ובסיפא אסור ככהן המסייע בבית הגרנות אא"כ נותן לו שכר מיוחד.]