שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי דמאי· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ו · הלכה ב
אין אתם מודים לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות כו'. — צ"ל: שאם התנו לו ביניהן שהמעשרות שלהן דאפי' התנו במה קנו אמרו ליה כיון שהתנו נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו (פי' דלשיטת הירושלמי ב"ב פ"ג ה"א [י"ג ד'] תלישה היא קנין) אמר לון אופנא (פי' כמו "אוף אנא" בשתי מלות והיא לשון קצר כדרך הירושלמי, ובאהבת ציון לרז"פ וכן בערוך השלם ערך אופנא פירשו מלה זו כי מוצאה מלשון לעז ומאד יפלא איך לא יכלו לכבוש חוט השערה כזה) אית לי סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו, תני כהן מכהן כו' (הגהות הגר"א וביתר תיקון ובאור ממני).
כהן לישראל מה דר' יוסי אמר כו'. — צ"ל: כהן לישראל מה דר' יוסי בר חנינה אמר (פי' דריב"ח דמתיר לישראל ליתן סלע לישראל אחר כדי שיתן מתנות לבן בתו כהן אם הוא מתיר ג"כ לכהן שיתן לישראל כדי שיתן לכהן אחר ומשום שבתוספתא פ"ה נשמט דין זה לכך נסתפק לון אבל בבבלי בכורות כ"ז א' מפורש דאסור) לא אגיבון ר' חזקיה בשם ר"א אמר הכין אמר לון ע"ד דר' יוחנן ישראל לישראל למה הוא אסור לא מפני מראית העין אף ר' יוסי ב"ח אית ליה כהן לישראל אסור מפני מראית העין כו' המסייעין בבית הגרנות אין נותנין (כ"ה בקידושין סופ"ב) להן לא תרומה כו'.
מהו שימכרם לכהן – פי' אם הכהן יכול למכור לחבירו כהן את מעשר תבואתו אשר תוציא השדה בלבד.
עד כדון ביורשין שהן מד"ת אפי' ביורשין שאינן מד"ת. — פי' כגון אשה שמכרה מנכסיה ע"מ שיהיו המעשרות לה וליורשיה ונישאת ומתה וירשה בעלה וירושת הבעל דרבנן.
שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהיא לפניו כו'. — צ"ל: כל זמן שהיא לפניך המעשרות כו' (כ"ה בתוספתא פ"ו).