שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ט · הלכה ג
[השלמות: חוץ מתקיעה וטבילה כו'. —בבבלי פסחים (ז' ב') איתא: בי רב אמרי כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מן הטבילה ושופר ופרכינן עלה מ"ש שופר דילמא מקלקלי ליה תקיעה א"ה שחיטה ומילה נמי אלא א"ר חסדא חוץ מן הטבילה בלבד משום דאכתי גברא לא חזי, מבואר לדעת הבבלי דכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מן הטבילה דמברך לאחר טבילה. אבל נ"ל שאין זה שיטת הירושלמי כאן שלא הוציא שחיטה ומילה אלא טבילה ותקיעה, ועוד שכאן הוסיפו בשם ר' יונה תפילין של יד עד שלא יחלוץ (או יקשור לגירסת הגר"א) ושל ראש עד שלא ייבה, לכך נ"ל לפרש ענין הדברים דשמואל אמר כל המצות מברך עליהן בשעת עשייתן חוץ מתקיעה שאי אפשר לברך בפיו בשעת תקיעה שהרי הוא תוקע וא"א לאדם לדבר ולתקוע ולכן מברך קודם תקיעה וכן בטבילה מברך קודם הטבילה שבשעה שטובל עצמו וראשו מכוסה במים א"א לדבר וי"א אף קידושין בבעילה מברך קודם דבשעת מעשה א"א להוציא שם שמים וע"ז הוסיף ר' יונה אף תפילין של יד ושל ראש ובבבלי פסחים שם אמרי בי רב שהוא רב הונא (ע' ב' סנהדרין י"ז ב' ובתוספות שם ד"ה אלא) לטעמו דמברך בשעת עשייתן חוץ מן הטבילה ושופר, ולדעת הבבלי שלא הזכירו כלל בשעת עשייתן הוה קשה להו מ"ש שופר משחיטה ומילה ולכך אמר ר' חסדא חוץ מן הטבילה בלבד (וע' בפירוש רא"פ כאן שהעיר על מקצת דברינו).]
וחושש שמא ניקבו ר' בא בשם רבנן דתמן בני מעיים בחזקת כושר. — מזה ששאלו וחושש שמא ניקבו כו' משמע שאם נמצאו לפנינו בני המעיים צריך לבדוק כל בני המעיים אם לא ניקבו וכן מצינו בחילופי מנהגים שבסו"ס יש"ש ב"ק סימן י"ח בני א"י בודקין בי"ח טרפות בני בבל אין בודקין אלא בריאה בלבד ע"כ והנה כנוסח שלנו בירושלמי העתיק בעיטור שער ב' טרפות הריאה אות ד' ערך דופן אבל ראיתי באשכול ח"ג סימן א' וחידושי רשב"א חולין ט' א' וכן בר"נ שם שכולם העתיקו: "וחש לומר שמא ניקבה הריאה" וקרוב בעיני שגם לפניהם היה הנוסח בירושלמי כנוסח שלנו אלא שהחליפו "ריאה" במקום "בני מעיים" מפני המנהג המפורסם אצלם שאין בודקין אלא הריאה בלבד, והם לא ידעו ממנהג א"י הנ"ל.