שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ד · הלכה ג
[השלמות: שאדם צריך לומר לרבו. —בראבי"ה ס"צ העתיק רמז לת"ח הוא שצ"ל לחבירו אחר תפלתו תעתר ותשמע תפלתך.]
[השלמות: אם יאמר לך אדם י"ט הן כו'. — הגר"א בש"א הגיה: אם יאמר לך אדם י"ט הן אמור לו וזכרתי את בריתי יעקב (ויקרא כ"ו מ"ב) לית הוא מינהון. אם יאמר לך אדם י"ז הן אמור לו זכור לאברהם וליצחק ולישראל עבדיך (שמות ל"ב י"ג) מנהון (וע' תנחומא ר"פ וירא וממה דמייתי לה בב"ר ר"פ ויצא לא משמע כן, ע"כ נ"ל דבסיפא צ"ל כגירסא שלפנינו).]
[השלמות: כי אתה ה' עונה בעת צרה כו'. צ"ל: צרה וצוקה כאמור ויצעקו (כ"ה בערוך ע' קבל א').]
[השלמות: הוה כן איתתבת בין גואל כו'. — צ"ל: הוה אומר בין כו' (כגי' הגר"א, שם ופירושו דאי ס"ל לרב הונא דבתענית יחיד אומר בש"ת לא הוה קשיא מידי מהא דמשמע מזאת הברייתא דדוקא בת"צ צריך להתפלל י"ח כדי להזכיר מעין המאורע ולא בתענית יחיד דהא במעין י"ח נמי יכול להזכיר בש"ת מעין המאורע כמו שמזכיר גשם וטל כדלקמן).]