שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ב · הלכה ד
[השלמות: א"ר יוסי מסתברא דיודי רב חסדא בתרומות. — צ"ל: תמן תנינן (תרומות פ"א מ"ב) חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה. למי נצרכה לר' יוסי (פי' אף דסבר דאם לא השמיע לאזנו לא יצא מ"מ תרומתו תרומה דברכה אינה מעכבת) א"ר יוסי מסתברא דיודי רב חסדא כו' שאין תרומתן תרומה (פי' אותן החמשה הראשונים וזה תרומתן תרומה) כו' דר' יוסי היא (והחמשה האחרונים הם לר' יהודה הילכך לא איצטריך לאשמועינן במדבר ואינו שומע דתרומתו תרומה).]
[השלמות: אם היה לשונו ערוך מותר. — פי' אף שהוא מחיפה, ובאבי העזרי סימן נ"א מובא: אבל אם היה לשונו צרור בכל האותיות מותר (ונ"ל דהמלות בכל האותיות" אינן מהירושלמי אלא הוספה ופירוש).]
מה את ש"מ א"ר אבון עוד כו'. — חסר בינתיים וכצ"ל: מה את ש"מ מהולל שם ה' כממזרח שמש עד מבואו (פי' כמו שהשמש רגיל לזרוח תמיד ממזרח למערב ולא להפך) א"ר אבון כו' (כעין גירסא זו הוא במגילה רפ"ב אלא שנתהפכו השורות שם ע"ש).
ומהם שמונים וכמה נביאים. — אולי שצ"ל "ומהם שלשים וכמה נביאים" וכ"ה במגילה פ"א ה"ז [ע' ע"ד] וע' מ"ש שם.