שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ב · הלכה ג
ר' יוחנן בסיתוא דהוה חזיק רישיה הוה לביש תרויהון כו'. — נוסח כמה ראשונים להפך ופי' "חזיק" קושר ראשן במטפחת וכן עיקר שכעין זה לקמן פ"ה ה"ה (ט' ד') "ר' יודה בן פזי כד הוה תשיש הוה חזיק רישיה", ועוד בשבת רפ"ח "ר' יודה ב"ר אלעאי שתי ארבעתי כסוי דלילי פיסחא וחזק רישיה עד חגא".
[השלמות: וכד הוה נפיק מסחי הוו יהבין ליה. — כאן צ"ל מן "ואינו" עד "מבפנים" (כהגהת הגר"א) ואח"כ צ"ל: א"ר יצחק כו' לא היה לובשן וכד הוה מענין מייתן ליה (פי' מאחרין להביא לו תפילין) הוה אמר הדא מילתא (עי' פסיקתא רבתי פסקא ב' דעשרת הדברות ובזרע אפרים שם).]
[השלמות: על מצות תפילין. — ע' ריטב"א סוף רה"ש בשם נוסחאות מדויקות על יד על הנחת תפילין ועל של ראש על מצות תפילין.]
כגון ארצינו תפארתינו. — פי' שאם נוגע הנו"ן בוי"ו שבצדו למעלה משנה צורת האות ופסול אבל אם נוגע למטה צורת האות ניכר וכשר, וע' באו"ז ח"א סימן תקנ"ג.