שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי בבא בתרא· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ה
הלכה א
ומר בשדה כרם דמר ר' ינאי כו'. — צ"ל: ומר אף בשדה כרם כן דמר ר' ינאי כל הספיחין אסורין (פי' מלקט משדה חבירו משום גזל, ע' מ"ש בכלאים פ"ב ה"ה, עמ' 45) כו' וא"ת רוצה בהן כאילו עקורין ומונחין לפניו אף בשדה כרם כן (פי' יהיו אסורין משום גזל) ומת מצוה קנה מקומו תמן תנינן המוצא כו' ואת תבוסתו וכמה רשב"ג בשם ר' יונתן עד ג' אצבעות עד מקום שמוהל יורד א"ר חסדא זאת אומרת כו' ואת תבוסתו א"ר זעירא תיפתר בשנקבר שלא ברשות או שנקבר לשעה וחש לומר שמא מת מצוה הוא אין מתי מצוה מצויין לא מסתברא דלא כו' לפום כן צריך מתניתא ומטיילין בשבילי הרשות כו' בזית מן החדש שבחדש כו' (פי' מותר, ודלא כפ"מ).
[השלמות: כיני מתני' אין מחייבין אותו לעקור. פי' דניכוש מונח על זה שרוצה לתקן את שדהו (ע' חלה פ"א ה"א המנכש בי"ג) אבל זה שאינו רוצה לתקן אינו שייך אלא לשון עקירה.]
ומסתלקין לצדדין רב יהודה כו'. —צ"ל: ומסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים רב יהודה כו' (וכ"ה בברכות פ"ב ה"ט ע"ש) ואינו יכול לדחוק את עצמו כו'.
הלכה ב
מגזעו ולא משרשיו זהו אילן. —צ"ל: מגזעו ולא משרשיו זהו גזע.
הלכה ג
מכר חצי קנה מכר חצי כבד מכר חצי קנה נישמעינה כו'. — צ"ל: מכר חצי קנה מכר חצי כבד מכר הראש מהו שימכור לחיים נישמעינה מן הדא מכר לו יד כו' (פי' ומזה מוכח במכר לו ראש כמות שהוא לא מכר לחיים והלוקח צריך ליתנם לכהן וכ"ה בתוספתא פ"ד המוכר את הראש בבהמה דקה לא מכר את הלחי ואם היה טבח כהן ה"ז מכור).
הלכה ד
מ"ט א"ר יודן אם שכיר הוא בא בשכרו. — פי' רמז בעלמא הוא ועניינו מאחר שזה משלם בכספו חייב המוכר להטיף ג' טיפין בכל אופן אפי' ע"ש עם חשיכה.
הלכה ה
א"ר בא בר ממל בעשירות. — צ"ל: א"ר בא ב"מ אחד לעשרה בעשרה (פי' שנותן גירומים אחד מעשרה לעשרה שהוא מוכר).
מיכן אמרו חכמים כל מצוה כו'. — צ"ל: מיכן אמרו חכמים צדק משלך ותן לו (ע' בבלי פ"ח ב') כל מצוה כו'.
[השלמות: כבשה דאהינו. ע' ב"ק פ"ו סוה"ב [ה' סוע"ב].]