אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל יז › פרט ב

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל יז · פרט ב

פרט א

יבואר עוד איזו קו':

ג) ונלענ"ד ליישב דהנה יש להבין בגוף דברי הש"ס מנ"ל לש"ס לומר דרב אוסר בשר שנתעלם מן העין אפי' בעיר שרובא טבחי ישראל ואזיל בתר רובא דעלמא לכן מקשה מרב ומברייתא דט' חניות ומאינך דילמא רב לא אמר דינו רק בעיר שרוב טבחי עכו"ם הוא דחייש רב דילמא עורבים מדוכתי' שקלו דלולי דברי רב ראוי' לומר דל"ח כלל כיון שנמצא במקום שהניח וכמ"ש הר"ן בשם בעה"ת לפסק הלכה וז"ל ובספר התרומת פסק כלוי, מיהו כתב הוא ז"ל דע"כ לא שרי לוי אלא בשר הנמצא בעיר שטבחי ישראל דלעורבים דלעלמא לא חיישינן וא"כ בעיר שטבחי עכו"ם כיון שהניחה בביתו ומצאה במקום שהניחה אבל בעיר שטבחים עכו"ם ומצאוהו במקום שלא הניחוהו חיישינן דילמא חלפוהו עורבים מדוכתא שקלי והני עובדא דגבא בשרא וכרכשתא דהתם לא מצאה במקום שהניחה בהא מודה לוי דבעי טביעת עין או סימנא עכ"ד ור"ל ועיר שרוב טבחי עכו"ם הוה כמ"ש הש"ך בסי' ס"ג ס"ק ח', וא"כ יש לומר רב חולק על לוי ואוסר בשר שנתעלם מן העין אפי' מצאוהו במקום שהניחה כמ"ש רש"י שמונה על שולחנו ומ"מ לא אסר רק בעיר שרוב טבחי' עכו"ם דמדוכתי' שקלי' וא"כ ל"ק מכל הני משניות דמיירי בעיר שרוב טבחי ישראל ולכאורה יש לומר דמוכח ממה דאוסר רב בעובדא דראש שנפל למים ורב כהנא ורב אסי התירו דבע"כ מיירי כמ"ש תוס' בד"ה אסיק דאיירי דרוב טבחי המקום היה ישראל רק דחיישינן שמא הביא עורב מרובא דעלמא שהם טבחי עכו"ם דאל"כ לא הוי קאמר ר' כהנא ורב אסי דשרי משום דהתירא שכיחא ניהו דלא חיישי לעורבים מ"מ ליחוש דילמא נפל מעכו"ם דרוב הם עכו"ם וכיון דרוב טבחי עכו"ם בשר שנפל מידם אסור לכן מקשה הש"ס קו' הנ"ל ולפ"ז יש לומר לפי מאי דדחי הש"ס דלא נשמע מכללא דפרוותא דעכו"ם הוא שפיר יש למעט המחלוקת שבין רב ללוי ולא אוסר רב רק בעיר שרוב טבחי עכו"ם ובאמת ל"ק כל הני קושית ואין צריך לאוקמי המשניות הנזכר שם בהני גווני דמוקי הש"ס וי"ל שכן הוא כוונת הש"ס במה דאיתא הא דרב לאו בפירוש איתמר אלא מכללא דלכאורה ק"ק האיך נקיט הש"ס בלשון מבורר דאיתא אמר רב בשר כיון שנתעלם מן העין אסור כיון דלא נשמע אלא מכללא ויש לדחות ובהנ"ל א"ש דבאמת רב אמר דין זה בסתם בשר שנתעלם מן העין אסור ולא ביאר דבריו אי מיירי אפי' ברוב טבחי ישראל וחייש לרובא דעלמא או דמיירי רק בעיר שטבחי עכו"ם וחידוש הוא אפי' מצאוהו במקום שהניחו ואולם הש"ס הי' מפרשים מילתא דרב אפי' בעיר שטבחי ישראל חייש לרובא דעלמא לכן מקשה כל הני קו' וע"ז קאמרי הש"ס הא דמפרשינן אליבא דרב דאוסר אפי' בעיר שרוב טבחי ישראל לאו בפירוש אתמר אלא מכללא וכיון דיש לדחות דלא מוכח מכללא שפיר יש לומר דרב לא אוסר היכי דרוב טבחי עיר ישראל ובאמת ל"ק כל הני קו' שמקשה הש"ס מיהו באמת ז"א דבתר הכי מקשה הש"ס אלא רב האיך אכל בישרא הואיל בהעלמה אסר לה ולפי דברינו ל"ק דשפיר מותר לאכול היכי דרוב טבחי עיר ישראל כיון דלא חיישינן לרובא דעלמא וא"כ הדק"ל מנ"ל לש"ש לפרש כן בכוונת רב:

ד) קשה על הש"ס האיך קאמר דדין של רב נשמע מכללא דעובדא דמחוור רישא הא לא דמי להתם לפמ"ש רש"י דרב אוסר אפי' נמצא מונח על שולחנו דהיינו מצאוהו במקום שהניח אולי בכה"ג מודה רב דמותר כיון דליכא ריעותא לפנינו דנמצאת במקום שהניח מה"ת להחזיק ריעותא הא כללא בש"ס בכמה דוכתי דאחזוקי איסורא וריעותא לא מחזקינן כיון שלא נולד ספק לפנינו וזכר לדבר עיין בחולין דף נ"ו ע"ב דאמר רב אשי הילכך לא יכול איניש אלא בשלקא ולא היא דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן ול"ד להא דשקיל וטרי הש"ס בב"ב דף כ"ד ע"א בעובדא דחביות שצפה על גבי נהר סובר רב דלא אזלינן בתר רובא דעלמא נגד קורבא דמוכח דרוב העיר דאיתא קמן נגד רובא דעלמא אין לרוב העיר שם רוב דמסתמא רובא דעלמא הם ביתר שאת והמה רובא נגד רוב העיר רק שיש לרוב העיר שם קורבא דמוכח ולמסקנא סובר כר' חנינא לגמרי דאזלינן בתר רובא דעלמא נגד רוב העיר דרוב עדיף אפי' מקורבא דמוכח וא"כ לכאורה י"ל היינו טעמא דרב דחייש שהעורבים הביאו בשר מרובא דעלמא שהם טבחי עכו"ם אף דטבחי העיר הם ישראלים דז"א דלא שייך ליזל בתר רובא רק היכי דנולד ספק וריעותא לפנינו כגון בניפול הנמצא וכן בהרוג הנמצא וחביות שצפה בנהר וחצבא דתמרא דאשתכח בפרדיסא דערלה וכן בבשר הנמצא מושלך בקרקע וכיו"ב דאיכא ספק וריעותא לפנינו שפיר שייך להסתפק אי פריש מרוב או מקרוב משא"כ היכי דלא נולד ספק וריעותא לפנינו דהא נמצא בשר על שולחנו כמו שהניחו ומה בכך שהעלים עין הא לא נולד ריעותא בבשר וע' במס' חולין דף ט' ע"א דאמר ר' הונא נשחטה בחזקת היתר עומדת מקשה הש"ס נימא נשחטה הותרה כתב רש"י וז"ל דלשון חזקה לא שייך אלא בספק דנימא העמד דבר על חזקתו יע"ש ומשני הא קמ"ל אע"ג דאתיילד כו' כתב רש"י שנולד בה ספק טריפות ספק קודם שחיטה יע"ש וה"ה לענין אי לתלות ברוב או בקרוב לא שייך היכי דלא נולד ספק וריעותא לפנינו וא"כ האיך יליף הש"ס מעובדא דמחוור רישא דחייש רב דשאני התם כיון שנאבד אחד ומצא שתיים שעכ"פ על הראש שנמצא איכא ספק וריעותא לפנינו וספק נולד לגו אם בא מרוב המקום שנמצ' שהם רוב טבחי ישראל או מרוב' דעלמ' שהם רוב טבחי עכו"ם בכה"ג סובר רב דרוב' דעלמ' עדיף אפי' מקורבא דמוכח דרוב המקום שנמצא נגד רובא דעלמ' אין לו שם רוב רק שם קורבא דמוכח ורובא עדיף וכדמסיק הש"ס במסכת בבא בתרא דף כ"ד ע"א וכיון שעכ"פ ראש אחת אסור מספיקא תרווייהו אסורין כיון דלא נודע אי זהו נתערבה ותו דיש לומר דראוי לאסור תרווייהו כעין דאיתא במס' גיטין ד' י"ט ע"ב ההוא גברא דזריק גיטא לדביתהו לביני דנא אישתכח מזוזתא אמר ר' נחמן מזוזתא ביני דנא לא שכיחא (וזו היא שזרק ואין לחוש שמא גט זרק לה ואבד) וה"מ דאישתכח חדא אבל ב' וג' מדהא הואי הא נמי הואי וגיטא אימור עכברים שקלוהו וכתב רש"י וז"ל אבל תרי ותלת ואנו ראינו שזה לא זרק אלא כתב אחת מדהא הואי ע"כ חדא הואי התם מעיקרא ומדהא הואי התם חברתה נמי אמרינן הואי התם וזה גט זרק ואימור עכברים שקלוהו יע"ש וה"ה כאן איכא ריעותא וספק לפנינו משא"כ היכי שנמצא הבשר מונח על שולחנו במקום שהניח מנלן דרב אוסר כיון דליכא ריעותא וספק לפנינו וגם לא דמי להא דאמר רב בנמצא בשר בגבולין דחתיכות אסורות באכילה דגם שם נולד ספק וריעותא לפנינו כיון שנאבד ונמצא בשוק אין לך ריעותא וספק גדול מזה ומקו' הש"ס שמקשה רב האיך אכיל בישרא מוכח שהבינו דרב אוסר אפי' בנמצא על שולחנו במקום שהניח כמ"ש רש"י קשה מנלן לש"ס לפרש כן בכוונת רב ואף את"ל דש"ס הבינו כיון דרב סתמא קאמר קשה מאי טעמא דרב:

ח) ותו קשה דהנה איתא במס' ב"ב דף כ"ד ע"א האי חצבא דחמרא דאישתכח בפרדיסא דערלה שרי' רבינא ולא חש שמא מכרם זה גנב הי') לימא משום דסבר לדר' חנינא דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב שאני התם דאי מגנב מיני' אצנועי בגווי' לא הוי מצנעי וה"מ חמרא אבל ענבי מצנעי וכתב רמב"ן בחי' וז"ל אבל ענבי מצנעי פ"י עבידי ודאי דמצנעי ואפי' לר' חנינא אסור דהא לא קרוב בלחוד ממש הוא אלא חזקה כ"נ וכ"ה וכיון דמקום שהוא מקומן קרוב ומצוי ליכא למ"ד רוב עדיף עכ"ד ועיין פר"ח סימן ס"ג סעיף קטן ג' ואם כן לשיטת רמב"ן היכי שמונח במקומו לא אזלינן בתר רוב דאלים חזקה דכ"נ וכ"ה ואולם הרא"ש והג"א סוברים דאפילו ענבי שרי ולית ליה שברא רמב"ן וכן מוכח בתוס' ב"ב ע"ב ד"ה רוב וא"כ לשיטת רמב"ן קשה אמאי אוסר רב כשנמצא מונח על שולחנו נימא חזקה כ"נ וכ"ה דהא בכה"ג לא אזלינן בתר רובא ומוכח מדברי רמב"ן דבע"כ סובר דחזקה דכ"נ וכ"ה עדיף מרובא דאם סובר דשקולין הם אמאי הענבים אסורים הא ספק ערלה בחוצה לארץ מותרת עיין בתוס' ב"ב דף כ"ד ע"א ד"ה לימא ואפי' לשיטת רא"ש וסייעתו קשה כנ"ל בס"ק ד' דלא דמי להתם דעכ"פ נולד ספק לפנינו כיון דאשתכח בפרדיסא דערלה משא"כ הכא, ולכאורה יש לומר דרב מיירי היכי שהי' לו מעיקרא סימן או ט"ע ועכשיו רואה דאין בו סימן זה וכן בט"ע ריאה עכשיו שאינו אותו בשר וא"כ אפי' מונח על שולחנו נולד ספק וריעותא לפנינו דעכ"פ נעשה שינוי, ואולם הספק הוא אי החילוף נעשה ע"י בני אדם ואפי' אם העוברים ושבים הם רוב עכו"ם מ"מ כיון דרוב טבחי עיר ישראל ודלתות מדינה נעולות אפי' אם נעשה החילוף על ידם בשר הנמצא ביד עכו"ם מותר כמו דא' בנמצא הלך אחר רוב ומוקמינן בנמצא ביד עכו"ם ואולם רב סובר דחיישינן דעורבים חלפוהו ואם הם חלפוהו בוודאי נטלוהו מרובא דעלמא שהם טבחי עכו"ם דרב סובר רוב וקרוב אזלינן בתר רובא דעלמא כמסקנת הש"ס במס' ב"ב ולענין חשש עורבים לא מהני דלתות מדינה נעולות ולוי סובר דלא חיישינן לעורבים לכן מותר כיון שרוב טבחי העיר ישראל ודלתי מדינה נעולות, מיהו קשה מה מקשה הש"ס ורב האיך אכיל בשרא הא שפיר רשאי לאכול היכי שמונח במקומו ולא הי' לו מעיקרא ט"ע או סימן, ואכתי יש לומר דהנה רשב"א בתה"א בית ד' שער ב' ובחידושיו כתב בשם הראב"ד דאם נמצא בדרך במקום שאין עורבי' ושרצים יכולין לעשות כן כגון שנמצאת תלוי' מותרת והאי חיותא דתלי' מונחת הי' בסל במקום שהשרצים נושאי' ונותנים שם וקשה מאי דאקשינן רב האיך אכיל בישרא כו' מאי קו' דילמא דתלי' לה דליכא למיחש לעורבים ושרצים וי"ל דהכי קאמר רב מי לא אכל בשרא אא"כ תלוי' ועומדת עיי"ש ועיין פר"ח סי' ס"ג ס"ק ג' וי"ל כעין זה מקשה אטו רב לא אכל בשרא רק במקום שמונח דזה לא שכיח דלפעמים טלטלוהו ממקום למקום הבני בית והיוצאים ונכנסים, מיהו קשה מעובדא דמייתי שם דרב אזיל לרב חנן חתנו וטבחי עלים עינייהו מבשר ואמר דטבחי' ספו להו איסורא הא לפמ"ש ליכא איסור כיון שנמצא במקום שמונח ולא נולד ספק וריעותא לפנינו ואפי' לפמ"ש תוס' שם בד"ה לא שלא הי' יכול לדקדק משם דסובר רב דבשר שנתעלם מן העין אסור דילמא רוב טבחי עכו"ם הי' עיי"ש, והש"ך בסי' ס"ג ס"ק ט' כתב דחיישינן שעכו"ם החליפו ג"כ קשה מה"ת ניחוש כיון דליכא ריעותא וספק לפנינו ועיין בפר"ח סי' ס"ג ס"ק ג' ובס' בכור שור ובפלתי שם ס"ק ב', וא"כ קשה קו' הנ"ל מ"ט דרב דחייש להיכי שנמצא במקום שמונח ובשגם דהוא חששא רחוקה שהעורבים נטלו בשר הכשר ממקומו והביאו בשר טריפה וכיוונו להניח באותו מקום. והנה תוס' בד"ה אמר רב ורא"ש כתבו דחומרא בעלמא שהחמיר רב, ועיין בריטב"א שמוכח מש"ס שהוא חומרא דרבנן מחכמים קמאי ולא שגזר רב דאל"כ קשה מה מקשה הש"ס ממשניות יע"ש ואף אי נימא שהוא חומרא בלא טעם מ"מ קשה האיך הוכיח הש"ס כן מכללא דמנלן דרב החמיר וגם מתוס' משמע קצת שהחמירו שמא אתי' נבילה מרובא דעלמא וההכרח לדחוק בכוונתם דר"ל דהוא חומרא בעלמא לחוש שמא הביאו מרובא דעלמא ומחמת טעם זה החמירו חכמים קמאי מחומרא בעלמא והדוחק מבואר, שוב ראיתי בספר לחם משנה בפרק ח' ממאכלות אסורות הלכה י"ג שהקשה על קמאי ז"ל הנ"ל דס"ל דפלוגתא דלוי לא הוי אלא כשמצאה במקום שהניחה אבל לא מצאה במקום שהניחה מודה א"כ האיך הוכיח מעובדא דמחוור רישא דרב חולק על לוי הא בהא אפי' לוי מודה דהא לא מיקרי מצאה במקום שהניחה והניח בקו' ועיין בס' כנה"ג יו"ד סי' ס"ג בהגהות על בית יוסף ס"ק כ"ח:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה