אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל יד › פרט א

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל יד · פרט א

כלל יד

יבואר ספיקא דרבנן ורוב נוטה לאיסור אי אזלינן לקולא:

א) נסתפקתי בהא דקיי"ל ספיקא דרבנן לקולא מי בעינן שיהי' ספק שקול אבל אם נוטה יותר לאיסור אזלינן לחומרא כיון דרוב נוטה כן הוי כוודאי איסור דרבנן א"ד בכל גווני אמרינן ספיקא דרבנן לקולא והטעם יש לומר לפי מ"ש רמב"ם בספר המצות בשורש א' שכל מה שציונו חכמים לעשות וכל מה שהזהירו כבר צווה משה רבינו ע"ה בסיני שיצוונו לעשותו והוא אומרו עפ"י התורה אשר יורוך והזהירנו יתברך מעבור דבר מכל מה שתיקנו אותו או גזרו ואמרו לא תסור יע"ש, וכ"כ בפרק א' מהלכות ממרים ה"ב והקשה הרמב"ן בס' המצות שם א"כ כל דברי סופרים הם לאו ועשה ואמאי קיי"ל ספיקא דרבנן לקולא כיון שהם מן התורה שציוותה לא תסור כו' ותי' מבי"ט בספר קרית ספר והובא בספר לחם משנה דחכמים התנו מתחילה שלא יהיה עובר על גזירתם כעובר על דברי תורה אלא שיהיה קל מאוד ושילכו בספק דבריהם להקל יע"ש וכעין זה איתא במסכת ברכות דף כ"ה ע"א וז"ל קטנים לא אסרה תורה אלא כנגד עמוד בלבד הא נפיל לארעא שרי ורבנן הוא דגזרו בהו וכי גזרו רבנן בוודאן אבל בספיקן לא גזור יע"ש (ק"ק לפ"ז אמאי קיי"ל סד"ר בדשיל"מ אזלינן לחומרא בדאיתא במס' יו"ט ד"ד ע"א הא לא שייך הטעם עד שתאכלנו בספק איסור כיון דלא גזרו בספק וצ"ע ואכ"מ) וא"כ יש לומר דמתחילה לא אסרו רק בוודאי איסור אבל אם יהיה ספק כל דהו אף שרוב נוטה לאיסור יהיה נשאר על דין תורה או דלמא דחכמים תקנו בדבריהם כעין דאו' בדאו' וכמו באיסור דאו' הרוב יש לו דין ודאי ה"ה באיסור דרבנן היכי דרוב נוטה לאיסור יהיה לי דין ודאי איסור דרבנן:

ב) והנה במס' עירובין דף ל"ה ע"ב נחלקו ר"מ ור' יוסי בטמא שנטמא בטומאה קלה וירד לטבול ספק טבל ספק לא טבל ר"מ מטהר דהוי ספיקא דרבנן לקולא ור' יוסי מטמא ומבואר דדף ל"ו ע"א דאמר רבא טעמא דר' יוסי משום העמד טמא על חזקתו ואימור לא טבל וסובר ר' יוסי סד"ר דאיתחזק איסורא אזלינן לחומרא והש"ך ביו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס ס"ק כ' כתב דרשב"א סובר דהלכה כר' יוסי וכן הסכים הש"ך ואע"ג דאיכא המם חד שינויא דדוקא גבי טומאה שיש לו עיקר בדאו' הוא דאמרינן הכי מ"מ הא איפא שינויא אחרינא דר' יוסי מחמיר אפי' באיסור דרבנן שאין לו עיקר בתורה וקיי"ל כר' יוסי יע"ש א"כ לשיטת הש"ך כיון דספיקא דרבנן דאיתחזק איסורא אזלינן לחומרא וכ"ש בספיקא דרבנן היכי שרוב נוטה לאיסור דאזלינן לחומרא דהא רובא עדיף מחזקה ואולם לפמ"ש הפר"ח שם בס"ק ט"ו שרמב"ם בפ"י ממקואות סובר דהלכה כר"מ דספיקא דרבנן לקולא אפילו היכי דאיתחזק איסורא (ע' בפלתי ובס' חוות דעת שם ובפרי מגדים בסי' א' ס"ק ו' בסופו ודוק) יש להסתפק היכי דאיכא הובא לאיסור יש לומר גם ר"מ מודה דאזלינן לחומרא דרובא עדיף מחזקה או דלמא דמתחילה לא גזרו רק על ודאי איסור:.

ג) ומצאתי ראיתי שכבר העיר בזה המשנה למלך בפרק ד' מבכורות ה"א בסופו ובפרק ח' מהלכות שאר אבות הטומאה ה"ה ובפרק י' מהל' מקוואות ה"ה שמסופק שם בספיקא דרבנן דקיי"ל לקולא אי יש ס"ס להחמיר אי אזלינן לחומרא וכתב דבתוס' מס' עירובין דף ל"ה ע"ב ד"ה ספק לא טבל מבואר היכי דפטמא בטומאה דרבנן וספק טבל אפילו יש ס"ס להחמיר אזלינן להקל רק שמסופק דאפשר רק בטומאה נוהג דין זה ולא בשאר אוסורין ובהלכות אבות הטומאה כתב וז"ל ונראה דגם לדידן נ"מ בטעם זה לפי שאני סבור אף דסד"ר לקולא היכי דאיכא ס"ס אזלינן לחומרא יע"ש ובשאר מקומות נראה דמספקא ליה וכיון דס"ס הוא מטעם רוב כמ"ש ז"ל דספק אחד משווי פלגא ופלגא ואידך גורם שיהיה רוב א"כ היכי דרוב נוטה לאיסור תליא בדין הנ"ל וע' בספר שער המלך פרק ז' מאישות הל' ב' שהוכיח מהה"מ בפ"כ מהל' שבת ה"ג שבע"כ סובר באיסור דרבנן אפי' היכי דאיכא ס"ס להחמיר אזלינן לקולא שכ' שם וז"ל ובתשובה ביאר רבינו דכל מה שיהיה מן התחומין מן התורה ספק להחמיר ומה שהוא מדבריהם ספק להקל דספק דרבנן לקולא כו' וזה דעת רמב"ן ורשב"א ומכלל זה שהליכה בנהרות ויש ספק אם הם למעלה מעשרה אם לאו מותר לפי שהוא ספק בשל דבריהם דאף דאיכא ס"ס להחמיר ספק אם הם למעלה מעשרה או לאו ואת"ל שהם למעלה מעשרה ספק אם יש תחומין למעלה מעשרה ומ"מ ס"ל להקל ובס' שעה"מ בפ"י ממקואות כלל ה' הוכיח מהרבה קמאי ז"ל דאפי' בס"ס להחמיר אזלינן לקולא וע' פר"ח סי' ס"ט ס"ק מ"ד שכתב בפשיטות בתרי ספיקי להחמיר אף בדרבנן אזלינן לחומרא דלא הוי ספק השקול ופלתי שם בסוף ס"ק י' השיג עליו דכיון דהוא איסור דרבנן מה נ"מ בתרי ספיקי ותמהני האיך כתב כן בפשיטות והנה הש"ך ביו"ד סי' נ"ג ס"ק י"ד ובכללי ס"ס ס"ק ל"ג כתב לענין ס"ס דבעינן שיהיה שני ספיקות שקולין וע' בטו"ז סי' פ"ד ס"ק י"ז וסי' קכ"ב ס"ק ח' מיהו היינו לענין ס"ס באיסור דאו' אבל לא מוכרח דעתו באיסור דרבנן בספק הרגיל שנוטה לאיסור האיך דעתו נוטה מיהו תמהני על הגאונים הנ"ל הא במס' עירובין דף ס"ד ע"ב מוכח בעובדא דר"ג באיסור דרבנן אם רוב נוטה לאיסור אזלינן להחמיר דאי' שם שנמצא גלוסקין בדרך ואמר ר"ג לעכו"ם שיקח מר' אלעאי והוכיח שם הש"ס שהולכין אחר רוב עוברי דרכים מדלא שרי ליה לר' אלעאי למכלינהו דאחזיקינהו בחזקת פתן של עכו"ם אף דאיסור פת של עכו"ם הוא מדרבנן מ"מ כיון דרוב נוטה לאיסור אזלינן לחומרא וע' בשו"ת נודע ביהודא מה"ב חלק יו"ד סי' ס"ד שהסכים ג"כ בס"ס להחמיר בדרבנן אזלינן לחומרא כמו בס"ס להקל בדאורייתא דאזלינן לקולא וראיתי בפ"מ בסי' ק"י בשפתי דעת בכללי ס"ס ס"ק כ"ו שכתב דדין זה ס"ס בדרבנן אי אזלינן לחומרא תליא במחלוקת קדום רמב"ם ורשב"א וז"ל גם ס"ס דהולכין להקל י"ל כמ"ש רשב"א בסי' ת"א דהוי רוב לפ"ז ה"ה באיסור דרבנן ויש ס"ס להחמיר דאסור משא"כ לרמב"ם י"ל הטעם כיון דבספק א' לחומרא מדרבנן וכשיש עוד ספק הוי ספיקא דרבנן לקולא לא מטעם רובא ולפ"ז ס"ס להחמיר מדרבנן לא אמרינן עכ"ד ודבריו נכונים ולק"מ מסוגיא דעירובין הנ"ל דאף דהיכי דאיכא רובא גם באיסור דרבנן אזלינן לחומרא מ"מ לרמב"ם דס"ס אינו מטעם רובא יש להקל בדרבנן וע' מג"א סי' תס"ז ס"ק י"ח:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה