שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל יא · פרט א
יבואר מקורו ואם יש חילוק בין רוב גרוע לרוב מעליא:
א) גרסינן במסכת בבא קמא דף מ"ו ע"א ובמסכת ב"ב דף צ"ב ע"א איתמר המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן רב אמר הרי זה מקח טעות דבתר רובא אזלינן ורובא לרדי' זבני' ושמואל אמר כי אזלינן בתר רובא באיסורא אבל בממונא לא ופסקו הרי"ף והרמב"ם בפרק ט"ז ממכירה הלכה ה' ורא"ש וטוש"ע ח"מ סי' רל"ב סעיף כ"ג כשמואל ויש לברר הטעם מ"ש איסורא מממונא והנה לעיל בכלל א' פרט א' כתבתי בשם תשו' תה"ד סי' שמ"ט שכ' וז"ל ונראה הא דקיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב היכי דאיכא חזקת ממון נגד רוב אע"ג דבשאר דוכתי אמרינן רובא וחזקה רובא עדיף יש לומר שאני חזקת ממון דאית ביה טעם המוציא מחבירו עליו הראי' ורובא לא מיקרי ראי' ואולם קשה הא בד"נ מהנו רובא ובע"כ אמרה תורה דהוי כאנן סהדי יע"ש מ"ש שם באריכו', אמנם בתוס' במס' סנהדרין דף ג' ע"ב בד"ה ד"מ כתבו דבר חדש דעל הא דאיתא שם אלא הא דתנן שנים אומרים זכאי ואחד אומר חייב נימא דלא כר' יאשי' אפי' תימא ר' יאשי' מייתי לה בק"ו מד"נ ומה ד"נ דחמירי אמר רחמנא זיל בתר רובא דיני ממונות לכ"ש כתבו שם וז"ל תימא דבר"פ המוכר קאמר שמואל דאין הולכין בממון אחר רוב ואמאי לא נילף ק"ו מד"נ ואין לומר דבדיני נפשו' גופא לא אזלינן בתר רובא ברובא דליתא קמן אלא ברובא דאיתא קמן דהא בסנהדרין דף ס"ט משמע דבכל דוכתי' אזלינן בתר רובא בד"נ כגון רוב נשים לתשעה ילדן ורובא דאינשי טעי בעיבורא דירחא וצריך לומר דרובא דלרדי' זבני לא חשיב כהך רובא הלכך לא סמכינן אהך רובא בדיני ממונות עכ"ל ולפי דבריהם ל"ק דיש לומר דרובא דאלים טובא אמרה תורה שיהי' כוודאי וכאילו הי' עדים כיון שמהני בד"נ ואילו הי' שום נדנוד ספק שאינו כן לא היו הורגין אבל רוב גרוע כמו רובא לרדי' לא מהני רק באיסורא דמצינו לענין עדות קיל איסורא דלא בעי שני עדים וסגי בראי' כל דהו שיהי' מותר וע' בטו"ז יו"ד סי' צ"ח ס"ק ב' אבל בממון דחוקת התורה הוא דבעי עדים או ראי' ברורה שיהיה בגדר אנן סהדי שכן הוא לא מהני רובא כהאי.
ב) אמנם מלבד שדבריהם סתומין ולא ביארו הטעם אף גם כל מעיין ישפוט בצדק שקשה להבין סוגיא דמס' ב"ב דף צ"ב שמקשה הש"ס על שמואל מהא דאיתא המוכר לחבירו עבד ונמצא קביוסטוס הגיע ליסטים מזויין או מוכתב למלכות אומר לו הרי שלך לפניך רישא מ"ט לאו משום דרובא הכי איתנייהו וקשי' לשמואל כמ"ש רשב"ם וע' במוהרש"א שפי' כוונת המקשין דמשמע אפילו אם הלוקח עדיין מוחזק בממון מוציאין ממון משום דהולכין בממון אחד רוב יע"ש, ומה מקשה הא יש לומר הכא גם שמואל מודה דמהני ושאני רוב לרדי' דהוא רוב גרוע, ומו"ז הב"ח בח"מ סי' רל"ב כתב הטעם דגבי שור נגד אדם אחד שקונה מאה שוורים לרדי' איכא מאה בני אדם שקונים כל אחד עשרה שוורים לאכילה יע"ש צ"ע לדבריו להבין סוגיא דמס' ב"ב שם דוק ותשכח כדברי וע' בקצה"ח בקונטרוס הספיקו' כלל ו' שתמה ג"כ על הב"ח, והנה זה זמן טובא שאמרתי לפרש כוונת תוס' עפמ"ש רמב"ן ור"ן במס' קדו' דף נ' ע"ב דרוב שאינו אלא מצד מנהג לא נחשב לרוב בדבר שבערוה לכן חיישינן למיעוטא אפילו היכי דאיכא חזקה בהדי רובא ודוקא רוב נשים מתעברו' ויולדת וכיו"ב שהוא רוב קבוע מצד טבע העולם אבל רוב כזה שאינו אלא מצד מנהג והמנהג עשויה להשתנו' אין אותו רוב חשוב שלא לחוש למיעוטא והובא ג"כ בבית שמואל סי' מ"ה ס"ק ב' וא"כ יש לומר שכן הוא סברת תוס' ור"ל רובא שילדן לתשעה וכן שטעו בעיבורא דירחא שהוא מצד הטבע משא"כ רובא דלרדי' דהוא רק מצד מנהג שמנהג בני אדם לקנו' יותר לא הוי רוב חשוב כיון שעשוי' להשתנו' וכמו כן רובא דאינשי דמזבני לזריעה המובא במס' ב"ב שם הוא ג"כ מצד המנהג וכוונתם מה שדומה לרובא דלרדי' וכן מוכרחין אנו לומר בכוונתם לשיטת הב"ח ואף שהוכחתי בכלל רובא וחזקה בפרט י"ב דבע"כ רובא העשוי' להשתנו' מהני באיסורין ובדבר שבערוה אפי' נגד חזקה ורמב"ן ור"ן לא כתבו רק שם החמירו משום חומר דבר שבערוה מ"מ יש לומר חזקת ממון הוא חזקה אלימא טובא ולא מהני רוב כזה ובזה נחלקו רב סובר רובא העשויה להשתנות מהני בממון כמו באיסורא ושמואל מחלק בין איסורא לממונא לפ"ז לא קשה קו' הנ"ל די"ל גם האי דרוב עבדים גנבים הם הוי רוב העשוי' להשתנות דטבעי בני אדם עשוי' להשתנות כיון שבחירה חפשית דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ושאני האי דרוב לתשעה חדשים ילדן ואינך כי כן יסד המלך מלכו של עולם הטבע אצל רוב ושפיר מקשה הש"ס הגם שנראה תוס' במס' קדושין שם לא נחתו לסברת רמב"ן ור"ן ידוע שהרבה בעלי תוס' היו, שוב נדפס ספר שב שמעתתא לבעל קצה"ח וראיתי שכתב ג"כ פי' הלז והנאני:
ג) ולכאורה נראה שגם תוס' בכתובת דף ט' ע"ב ד"ה אי למיתב ס"ל כמ"ש במס' סנהדרין הנ"ל דהם כתבו לכלל מוסכם דהיכי דאיכא ספק ספיקא מוציאין ממון מיד המוחזק וע' ב"ש בסי' נ"ג ס"ק י"ג ובסי' ס"ח ס"ק י"ז ותמהו ע"ז הרבה תשובת מגדולי חכמי ספרדיים זצ"ל הובא בס' כנסת הגדולה בח"מ בכללי קום לי' ס"ק ע"ה דכיון דהא דמהני ס"ס באיסורא הוא מטעם רוב דספק אחד משווי פלגא ופלגא ואידך גורם שיהי' רוב כמ"ש רשב"א סי' ת"א והא אין הולכין בממון אחר רוב לכן תוס' יחיד הוא בדין זה ואין הלכה כן וכן מדברי הרא"ש במס' ב"ק בפ' כיצד הרגל מבואר דלא מהני ס"ס וכ"כ הש"ך בתקפו כהן סי' ק"כ ובח"מ סי' צ"א ס"ק ל"ג בסופו וכן הקש' הטו"ז באהע"ז סי' ס"ז ס"ק א' על סברת תוס' הנ"ל ופני יהושע בחידושיו שם וע' פר"ח יו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס ס"ק ט"ז ולפמ"ש א"ש דיש לומר דתוס' שם ס"ל כשיטתם בסנהדרין דברוב מעלי' גם לשמואל הולכין בממון אחר רוב וס"ס הוי רוב מעלי' ול"ד לרוב לרדי' דהוא רוב גרוע אמנם יש לדחות דהנה לפי הנראה מתוס' סנהדרין דברובא דאיתא קמן גם שמואל מודה דמוציאין ממון וכן מבואר בשו"ת תרומת הדשן סי' שי"ד שכתב שכן דעת רשב"ם במס' ב"ב דף צ"ב הגם שכתב שמדברי מרדכי סוף פ"ק דכתובת מוכח דחולק ואותו ראי' הוא גם מתוס' דף ט"ו ע"ב ד"ה להחמיר ויומא דף פ"ה ע"א ד"ה להחזיר מ"מ תוס' בסנהדרין אזלו בשיטת רשב"ם דהרבה בעלי תוס' היו (וע' תשובת מימוני דשייכי לס' משפטים סי' כ"ח ותשו' מוהרי"ט ספר ב' סי' קכ"ד ותרומת הדשן סי' שי"ז הנ"ל) וס"ס הוי כמו רובא דאיתא קמן דספיקות הם לפנינו לדון, ונראה אפילו ר"מ דחייש למיעוטא מ"מ לא מצינו בש"ס דר"מ לית לי ס"ס ובע"כ הטעם דס"ס הוי כמו רובא דאיתא קמן דמודה ר"מ דלא חיישינן למיעוטא כדאי' בחולין דף י"א ועמ"ש הפני יהושע בקונטרס אחרון לכתובת סי' מ"ו ובשו"ת שב יעקב חלק יו"ד סי' מ"ח וא"כ לא מוכח מתוס' כתובת אך תוס' במס' סנהדרין כתבו להדי' לחלק בין רובא לרובא:
ד) אמנם בהרבה מקומות בתוס' מבואר להיפך ובכל מיני רובא לא מהני לשמואל להוציא ממון כמבואר בתוס' ב"ק ד' כ"ז ע"ב ד"ה קמ"ל ותוס' כתובת דף ט"ז ע"א שכתבו בהא דפריך הש"ס וכיון דרוב נשים בתולת נישאות כי לא אתו עדים מאי הוי דלרב פריך וכ"כ רמב"ן בס' מלחמות ורא"ש במס' נדרים דף מ"ו ע"ב ואי ס"ל כסברת תוס' בסנהדרין הוי מצי לפרושי דקושית הש"ס הוא אפי' לשמואל ואפילו בעל המאור שהשיג שם על תוס' ופי' דקאי אפילו לשמואל היינו משום דאיכא רובא וחזקה נגד חזקת ממון וכן משמע להדיא בתוס' כתובת דף כ"ט ע"א ד"ה ועל ובתוס' יומא דף פ"ה ע"א ד"ה להחזיר ובכתובת דף ט"ו ע"ב ד"ה להחזיר ובמרדכי שם ובשיטה מקובצת שם בשם רמב"ן ועוד מקמאי ז"ל הנזכרים שם וכן משמע להדיא ברא"ש במס' קדושין דף מ"ה ע"ב וע"ע במס' יבמות דף ס"ה ע"א תוס' ד"ה נשאר ובמרדכי שם ובית שמואל סי' ט' ס"ק ד' ודף ס"ז ע"ב תוס' ד"ה אין בסופו ותוס' בכורת דף כ ע"א ד"ה ר' יהושע וכן משמע להדי' להמעיין במרדכי במס' חולין בפרק הזרוע סי' תשל"ז וכן מוכח דעת הרבה תשו' אחרונים ז"ל המובא בס' כנסת הגדול' בסי' כ"ה בכללי קים לי' ס"ק ע"ה ש"ך בס' תקפו כהן ובספרו על ח"מ סי צ"א הנ"ל שכתבו להלכה דאין מוציאין ממון ע"י ס"ס משום דהוא מטעם רוב ולא מהני בממון בע"כ סברו דשמואל כללא כייל בכל מיני רובא ועיין במס' שבת דף כ' ע"ב בגמ' אמר רמי בר אבין עטרנא כו' למאי נ"מ למקח וממכר ובחי' מוהר"י מטראני ז"ל שם כתבתי כל זה לפי שנראה מדברי הב"ח ז"ל בח"מ סי' רל"ג דסובר להלכה כתוספות סנהדרין ולולי דבריו ז"ל יש לדון ולומר כיון דתוס' גופייהו לא ס"ל כן ברוב מקומות וכן הוא דעת רוב פוסקי' דשמואל כללא כייל בכל מיני רובא וכאשר מורה לישנא דשמואל הכי קיי"ל, וראיתי בס' התומים בקיצור תקפו כהן ס"ק קכ"ד נמשך אחר הב"ח שדברי תוס' בסנהדרין נכון לדינא דהא קיי"ל רובא עדיף מחזקה ואיך מוציאין ממון ע"י חזקה ולא על ידי רובא דרוב גמור הוא דעדיף מחזקה. ובזה באמת אף בממון מוציאין יע"ש וראי' זו לכאורה אינו מכיר דאם כוונתו על הא דאיתא במס' ב"ב דף ה' דמוציאין ממון ע"י חזקה דאין אפת"ז כבר כתבו מוהרי"ק בשורש ע"ב ומוהרי"ט בתשו' כמ"ש בכלל רובא וחזקה הטעם כיון דהוי חזקה דאתי' מכח סברא שהשכל מחייב לזה הוי כאנן סהדי ועדיף אפי' מרובא ואם כוונתו מהא דאיתא בכתובת דף י"ג ע"ב דסובר ר' גמליאל דנאמנת לומר משארסתני נאנסתי מטעם חזקת הגוף ומוציאה ממון הכתובה התם הטעם כיון דאיכא ברי בהדי חזקה כדאיתא שם או בהדי מיגו אך להמעיין בכתובת דף ל"ו ע"א בתוס' ד"ה הארשות ובפני יהושע שם משמע להדי' הטעם משום חזקה לחודי' ועיין בכתובת דף ע"ה וכבר האריך בזה בפני יהושע שם ושם בקונטרס אחרון ודבר זה צריך ביאור רחב ועמ"ש הפני יהושע שם דף ע"ו ע"ב תוס' ד"ה כל ואולי כיון לזה ובע"ה בררתי דין זה בכללי חזקות כי הוא ענין ארוך ואכ"מ, ומ"ש להביא ראי מאחד אומר בב' בחודש וא' אומר בג' כו' במחילת כ"ת כבר קדמוהו הש"ך בח"מ סי' ל' ס"ק י"ד ואף שכתב כן בקיצור וכן ראיתי בצל"ח פסחים דף י"א ע"ב ד"ה תנן שפירש כן בכוונתו והוא זצ"ל תי' באמת על פי דברי תוס' במס' סנהדרין הנ"ל. אבל ראיתי בשו"ת עבודת הגרשוני סי' קי"ב שתירץ באופן אחר קושי' הש"ך וא"כ לא מוכרח והדרן לכללא דהלכה כרוב פוסקים בהבנת שמואל דליכא חילוק בין רוב דעלמא לרוב דלרדי' ובכל מיני רובא לא אזלינן בממונא והדק"ל מ"ש ממונא מאיסורא ועמ"ש בפרט ב':