שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל טז · פרט א
יבואר מקורו:
א) יש לברר ע"א באיסורא אי נאמן להקל נגד רוב, לכאורה נראה מסברא להסוברים ביו"ד סי' קכ"ז דע"א אין נאמן נגד חזקה מכ"ש שאינו נאמן נגד רוב דהא רובא וחזקה רובא עדיף ואפי' להסוברים דנאמן נגד חזקה כמ"ש בכללי חזקות עיין ש"ך יו"ד סי' קכ"ז ס"ק ט"ז מ"מ אינו לאמן נגד רוב וכן הבין הפני יהושע במס' כתובת בק"א סי' פ"ב דהנה דעת רמב"ם בפרק כ"א מהלכות איסורי ביאה דהא דע"א נאמן לומר כהן הוא להאכילו בתרומה היינו בתרומה דרבנן אבל בתרומה דאו' אין ע"א נאמן. ותמה עליו הר"ן במס' כתובת דף כ"ב ע"א הא ע"א נאמן באיסורין וכ"ש במילתא דעל"ג ועלה הר"ן להלכה דאפי' בתרומה דאו' ע"א נאמן ותי' הפני יהושע דרמב"ם סובר כיון דרובא דעלמא אינם כהנים וכל דפריש מרובא קפריש ורובא וחזקה רובא עדיף הו"ל כאיתחזק איסורא ואינו נאמן נגד רוב וכן הבין בספר טורי אבן במס' ראש השנה דף כ"ב ע"ב, ואולם הפני יהושע סותר משנתו למה ששנה לנו ר' כאן דבחידושיו למס' קדושין דף ס"ג הוכיח אפי' להסוברים דאין ע"א נאמן נגד חזקה מ"מ נאמן נגד רוב דהוי כמברר המיעוט מתוך הרוב וראי' ממעשים בכל יום שלוקחין בשר ממקולין עפ"י עדות הטבח אעפ"י שידוע לנו שיש לו בשר טריפה מרובה מכשירות וכן בשומן וחלב ותיקשי אמאי מהימן ע"א בדבר שאין בידו כיון שאומר נגד רובא אלא ע"כ שנאמן יע"ש וכ"כ בשו"ת נב"י מה"ק חלק אהע"ז סי' ס"ט, ולכאורה מדברי הר"ן הנ"ל מוכח כמ"ש פני יהושע במס' קדושין כיון דסובר שע"א נאמן אפי' בתרומה דאורייתא ובמס' קדושין דף ס"ו ע"ב משמע דסובר כשיטת ר"ת דאין ע"א נאמן להחמיר נגד חזקת היתר כי אם כשבעל דבר שותק וכיון שאין נאמן להחמיר נגד חזקת היתר מכ"ש שסובר שאין ע"א נאמן להקל נגד חזקת איסור כמ"ש ש"ך ביו"ד סי' קכ"ז והכא אומר העד נגד רובא דעלמא כמ"ש פני יהושע ואין לומר דכוונת הר"ן דחזקה דעל"ג לא משקר מתנגד לרובא ואף דבעלמא רובא וחזקה רובא עדיף שאני חזקה דעל"ג דאתי' מכח סברא אלים טובא כמו שאכתוב לקמן בס"ד וסליק חזקה נגד רובא לכן קם ע"א מצד נאמנות ע"א באיסורין בספק השקול דז"א דמשמעות לשונו לא משמע כן מדכתב וכ"ש במילתא דעל"ג משמע דגם בלא"ה נאמן ע"א מטעם נאמנות ע"א באיסורין והא אומר נגד רוב אע"כ דסובר כסברא הנ"ל דנאמן נגד רוב דהוי כמברר המיעוט מתוך הרוב. ולכאורה ראי' ממעשים בכל יום יש לדחות לפמ"ש בכללי חזקות בכלל ע"א נגד חזקה לטורי זהב ביו"ד סי' קכ"ז ס"ק ו' הבעלים נאמנים על שלהם אפי' היכי דאיתחזק איסורא ולא הי' בידו מעולם וגם עכשיו אינו בידו וא"כ יש לומר הא דמעשים בכל יום שטבח מוכר ואנו סומכין על עדותו אפי' היכי דאיכא רוב טריפות במקולין היינו כיון שהוא בעל דבר נאמן על שלו אפי' כשאמר נגד רובא אבל עד דעלמא יש לומר שאינו נאמן נגד רובא וכמו דנראה מרמ"א יו"ד סי' קכ"ז ס"ג שכתב ואם היו בכאן ב' חתיכות אחת של איסור ואחת של היתר נאמן העד לומר זה היתר וזה איסור ואחת של היתר נאמן וכ"כ בנב"י ג"כ שכן מוכח מרמ"א, ואולם לפ"ז נסתר גם ראי' רשב"א ונמוקי יבמות דף פ"ח ע"א דנאמן ע"א בב' חתיכות לומר זה היתר וזה איסור והוכיחו כן ממעשים בכל יום דאל"כ במקולין שיש שם טריפות לא יקנה שם בשר אלא בעדי' דילמא שאני התם כיון שהוא בעל דבר נאמן על שלו אע"כ צריך לומר כמ"ש בכלל ע"א נגד חזקה דנראה מש"ס וקמאי ז"ל דלא כטו"ז שגם הבעלים אינם נאמנים על שלהם רק מחמת שבידם לתקן או שהי' בידם והיכי שאין בידם אין נאמנים וא"כ גם ראי' הפ"י ונב"י נכונה ממעשים בכל יום והמעיין ברשב"א במס' יבמות שם משמע בכל גווני אפי' מרוב איסור נאמן וא"כ שיטת רמ"א הנ"ל לכאורה צ"ע.
ב) והנה לכאורה יש להוכיח דאין ע"א נאמן נגד רוב דאיתא בש"ע יו"ד סי' ר"ח ס"א סתם נדרים להחמיר כיצד אמר פירות אלו כבשר מליח או כיין נסך שיש במשמעו מליח של קדשים או יין נסך לשמים דהוי נדר דמתפיס בדבר הנדור ויש עוד במשמעו בשר מליח ויין נסך לעכו"ם שאינו נדר דהוי מתפיס בדבר האסור אנו תולין להחמיר ואם הוא אומר שהי' דעתו כבשר מליח ויי"נ של עכו"ם נאמן ואין צריך שאלה ואפי' הוא עם הארץ ואם רוב אנשי המקום קורין לבשר מליח של קדשים בשר מליח סתם וליין נסך לשמים יין סתם אינו נאמן וכתב הש"ך בס"ק ה' שאפי' ת"ח אינו נאמן, והנה הא דנאמן לפרש להקל נתבאר בכללי נאמנות ע"א דהוא מטעם שנאמן ע"א באיסורין בספק השקול וכ"מ שע"א נאמן ה"ה בעל דבר ונוגע דבאיסורין שווין ונגד רוב אינו נאמן הרי מבואר דאין ע"א נאמן לומר נגד רוב שהוא הי' מן המיעוט שאין קורין לבשר מליח סתם בשר של קדשים. מיהו יש לדחות דיש לומר כיון שרוב קורין כן אנן סהדי והדעת מכרעת שכן היה כוונתו דלולי כן לא היה אומר לשון שמשתמע להאנשים השומעים שכוונתו לנדר גמור ויחשדהו אח"כ לעבריין כשיעבור על נדר יותר הו"ל לפרש כוונתו א"ו שבאמת כן היה כוונתו כמו שרוב העולם אומרים לכן אינו נאמן נגד אנן סהדי ושפיר יש לומר בעלמא היכי שאומר רק נגד רוב נאמן לברר המיעוט מתוך הרוב והנה בשו"ת נב"י הנ"ל ברובא דאיתא קמן מסופק אם ע"א נאמן אבל ברובא דליתא קמן כתב בפשיטות דלית דינא ולית דיינא שלא יהיה ע"א נאמן שהרי אשה שרוב ימיה טמאים ע' בסוגיא דר"פ הרואה כתם ואטו אשה כזו לא קרינן בה וספרה לעצמה שתהיה נאמנות על הנקיים זהו לא מצינו בשום מקום להחמיר יע"ש דפח"ח, מיהו לפע"ד יש לומר דין זה תלי' בב' תירוצים שכתב רמב"ן במס' יבמות דף פ"ח שהקשה שם וז"ל וא"ת תיפשוט לה מנדה דאמר רחמנא וספרה לה לעצמה אעפ"י שהוחזקה נדה נאמנות לומר טבלתי ושמא אין בידה לתקן עכשיו איכא למימר היא עצמה שאני דרחמנא הימנה מאחר שהוא מעשה של עצמה מתוך שהיא נאמנות לעצמה ועושה מעשה בכך נאמנות אפילו לבעלה. ועוד דהתם לטבילה קיימא ואעפ"י שהיום נדה למחר פוסקת וטובלת אבל בא"א שמא לא תצא מאיסורא לעולם וכן הקדש וקונמות וכן טבל ברשות אחר הוחזק איסור ולא יבוא לכלל היתר לעולם עכ"ל ותוס' במס' גיטין דף ב' ע"ב ורשב"א שם כתבו רק תי' בתרא וא"כ לתי' ראשון אף שיש לה חזקת איסור נאמנות מתוך דהוי מעשה של עצמה וכמ"ש בכללי חזקות בכלל ע"א נגד חזקה, הטעם דאדם לגבי עצמו נאמן אפי' נגד חזקה וה"ה נגד רוב ולא אמרה תורה לילך בתר רוב בכה"ג אפי' בצירוף חזקה כמ"ש שם הטעם וא"כ בעלמא שפיר יש לומר דע"א אינו נאמן אפי' נגד רובא דליתא קמן כיון שאנו מסופקים אם האמת כמו שאומר העד או האמת כרוב אך לתי' ב' מוכח כמ"ש נב"י וראיתי בס' המקנה במס' קדושין שם שדחה ראיות הפ"י ממעשים בכל יום כיון דלגבי העד עצמו אם היה יודע שלקח ממקום היתר אף שרוב בשר טריפה מותר להעד ה"נ מותר לכ"ע ולא הבנתי דלגבי' נפשי' כיון שברי לו נאמן לגבי עצמו משא"כ כ"ע שאין יודעין האמת אם העד טוען האמת או האמת שנפרש מרוב שהם טריפות אסור באכילה וכיו"ב כתבתי בכללי נאמנות ע"א:
ג) והנה מה שעלה על דעת רבותינו הגאונים הפ"י ונב"י לומר דע"א נאמן נגד רוב אף דאיתא בש"ס בכמה דוכתי רובא וחזקה רובא עדיף ואין ע"א נאמן נגד חזקה כבר הרגיש בזה בנב"י ומחלק כלל חדש בהך כללא דרובא וחזקה רובא עדיף יע"ש והובא דבריו לעיל בכלל רובא וחזקה, והפי' נראה דאזיל לשיטתו דבמס' כתובת דף ע"ו ע"ב בד"ה כל הנולד כתב דיש לומר הא דקיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף כדאיתא ביבמות דף קי"ט ע"א היינו היכי שרוב הוא לגמרי נגד חזקה כגון רוב נשים מתעברות ויולדת דע"י כך לא שייך חזקת זקוקה ליבום דעפ"י הרוב משתנה החזקה אבל בלא"ה אפשר דחזקה מבוררת עדיפא מרובא יע"ש לכן סובר אף דקיי"ל שאין ע"א נאמן נגד חזקה מבוררת נאמן נגד רובא יע"ש ולענ"ד יש לומר לפמ"ש בכלל א' פרט א' מחלוקת קמאי ז"ל לשיטת תוס' במס' ב"מ דף ו' ע"ב רוב מצד סברא הוא ודאי ולשיטת רא"ש וריטב"א רוב מצד סברא הוא ספק וחידש הוא שחידשה תורה שיהיה לו דין ודאי וא"כ נראה לשיטת תוס' כיון דמצד סברא רוב הוא בגדר ודאי אין ע"א נאמן נגד רוב כיון דמצד סברא נראה שבוודאי משקר אבל לשיטת רא"ש וריטב"א דמצד סברא הוא ספק וחוקת התורה שיהיה לו דין ודאי יש לומר נגד ע"א לא היה חוקת התורה ונאמן נגד רוב כיון דמצד סברא הוא ספק ואף דאין ע"א קם נגד חזקה היינו כמ"ש בכלל ע"א דאתי' מקרא לא יקום ע"א באיש לכל עון ולכל חטאת והיינו קרבן שאינו נאמן לחייב קרבן משום שאמר נגד חזקה קמייתא שהיה פטור מקרבן משום דחזקה מבוררת בשעתה עדיף מרובא כמ"ש הפ"י הנ"ל כן נלענ"ד וע' בפרט ב':