אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל ט › פרט יג

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל ט · פרט יג

פרט יב

יבואר לשיטת ר"ת וסייעתו דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר אי אמרינן כן גם בעגונה דאיתתא:

לא) נסתפקתי לשיטת ר"ת וסייעתו דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר וביארתי לעיל דהוא רק חומר' דרבנן אי החמירו רק בשאר איסורין אבל בעגונה דאיתתא אי מיתרמי דאיכא רובא וכנגדו חזקת איסור לא החמירו והניחו על דין תורה דרובא וחזקה רובא עדיף ולא אמרינן סמוך דבעגונה הקילו רבנן והניחו על דין תורה כמו דמצינו כמה פעמים בש"ס דמשום עגונה הקילו עיין יבמות דף פ"ח או דלמא לא שנא והחמירו מטעם לא פלוג דבכ"מ נימא סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר, והנה בתוס' מס' בכורות דף כ' ע"ב ד"ה חלב מבואר לר"ת דסובר דאפי' בעגונה החמירו לומר סמוך כו' שכתבו וז"ל והא דאמרינן בפ"ק דחולין רוב מצוין אצל שחיטה מומתין הם ולא אמרינן סמוך מיעוט' לבהמה בחזקת איסור עומדת עד שלא נשחטה ההוא רוב מצוי הוא ושכיח טובא כעין שמצינו בריש גיטין כו' וכן יש לומר בשאל"ס דבדיעבד אשתו מותרת ולא אמרינן סמוך מיעוטא דנמלטים לחזקת א"א עכ"ל הרי דסוברים אי לאו דבמים שאל"ס הוי מיעוטא דלא שכיח הוי אמרינן סמוך כו' אף דהוא בעגונה והיה הדין דתצא ולכאורה הריב"ש חולק על זה דהנה בפרט י"ג הבאתי דריב"ש סי' שע"ט כתב וז"ל והני תלת דר"א בן פרטא שניתן להם חומרי חיים וחומרי מתים נמי אם ניסת תצא ואעפ"י שרובן למיתה כיון דאפשר בהצלה אין הולכין אחר רוב אלא אחר חזקה ואע"ג דרובא וחזקה רובא עדיף הכא איכא תרי חזקות חזקת האשה בחזקת א"א וחזקת איש שהוא קיים עכ"ל והובא דבריו בתשו' נב"י חלק אהע"ז סי' מ"ג וכתבתי שם מדקאמר טעם זה ולא קאמר בפשיטות מטעם סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר מוכח דסובר מטעם זה לא החמירו רבנן שיהיה תצא מבעלה וכתבתי שם ראי' לזה מתוס' כתובת דף צ"א יע"ש א"כ חולק על תוס' הנ"ל מיהו אפשר לומר דלא מוכרח דריב"ש חולק על תוס' הנ"ל רק דריב"ש ר"ל דינו אפי' לחולקים על ר"ת וס"ל לרבנן ל"א סמוך לחומרא ויותר נראה לומר דגם ריב"ש מודה לתשו' נב"י שכתבתי שם דמדאו' רובא עדיף אף מב' חזקות רק כוונת ריב"ש הוא על דין דרבנן ורצונו לומר אפילו לפוסקים החולקים על ר"ת וס"ל בהאי דיבמות דף קי"ט דהא דאמרינן סמוך כו' הוא רק לר"מ אבל לרבנן דקיי"ל כוותיה לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר היינו בחדא חזקה אבל בב' חזקות לכ"ע אמרינן סמוך מיעוטא לב' חזקות וא"כ דברי ריב"ש ותוס' במס' בכורות הנ"ל עולין בקנה אחד דאמרינן סמוך אף בעגונה דבדיעבד אם נשאת תצא וא"ש:

לב) אמנם כד דייקינן נראה להוכיח דרמב"ם סובר דהא דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר לא החמירו בעגונה רק לכתחילה אבל בדיעבד אם נשאת לא תצא דלהוציא אשה מבעלה. מוקמינן על דין תורה וכמ"ש תוס' כעין סברא זו בכתובות דף נ"א דמידי דהחמירו רבנן לא העמידו דבריהם על דיעבד שתהיה תצא מבעלה, דהנה במס' יבמות דף קט"ו ע"א הוא אבעיא דלא איפשטא בהחזיקה היא מלחמה בעולם אם נאמנות לומר מת במלחמה במגו דאי בעי אמרה שלום בעולם אי אמרינן מגו בדדמי וסובר רמב"ם בפ' י"ג מהלכות גירושין הלכה ג' לכתחילה לא תנשא ואם נשאת לא תצא והטור בסי' י"ז בשם הרא"ש חולק וס"ל אפילו אם ניסת תצא משום דהוי ספיקא דאו' וע' בש"ע סי' י"ז סמ"ט ובש"ע בס"ק ק"נ והבית יוסף בסי' י"ז ובכסף משנה תי' דרמב"ם סובר דהוי ספיקא דרבנן והוא תמוה כמו שהשיג ע"ז בס' לחם משנה ולענ"ד ראה לתרץ שיטת רמב"ם עפ"י איזה הקדמות (א) הנה תוס' שם בד"ה מי הקשו מהא דאיתא במסכת שבועות דף מ"ה ע"ב גבי שכיר שנאמן לומר שכרתיך ונתתי לך שכרך במגו דלא שכרתיך אף דהוי מגו בדדמי דהא הבע"ב טרוד בפועליו, ותי' דשאני התם דניהו דטרוד בפועליו מ"מ נחשב קצת שקרן במה שטוען ודאי שפרעו כו' ומבואר במוהרש"א במס' שבועות לבאר דברי תוס' וז"ל אבל התם האי ודאי מת במלחמה דקאמרה הוא בדדמי עכ"ל ולכאורה דבריהם הם דברי נביאות דמנלן דבדדמי דהכא הוא אלים טפי ונלענ"ד לפרש כוונת תוס' ואפשר לכווין בדברי מוהרש"א דהנה באמת איכא לפנינו שני מיני בדדמי, (א') כמ"ש מוהרש"א שפיו ולבו שווין והאי ודאי דאומר הוא בדדמי דחושב שכן הוא אמת (ב') שיש אצלו קצת ספק רק מחמת אומדן דעתו שנוטה יותר שהוא כן משקר ואומר בתורת וודאי ונ"מ לחשש ראשון לא מהני מגו כיון דאין כוונתו לשקר רק שחושב שכן הוא האמת ולחשש ב' כיון דעכ"פ משקר קצת שייך לומר שנאמן במגו ונראה דאנו מסופקים בין באמרה מת בעלי במלחמה ובין בשכיר באיזה בדדמי אומר לכך הכא באשה לא מהני מגו משום דהיא בחזקת א"א וכיון שיש לנו ספק הוי ספק איסור דאו' ומוקמינן בחזקת א"א דלמא גם הודאי אמרה בדדמי ולא מהני מגו וע"ז נסתפק הש"ס אי אמרינן משא"כ התם פשיטא להש"ס דמהני מגו כיון דבע"ה מוחזק דאף דאומר בדדמי איכא ספק אולי אומר בדדמי כפי' ב' הנ"ל דיש בלבו ספק וממילא מהימן במגו לכן מספיקא לא מפקינן ממון ממוחזק ודוק (ב') הרא"ש ז"ל גורס שם או דילמא כיון דקיי"ל חזקה אמרה בדדמי אבל הרמב"ם בפ' י"ג מהלכות גירושין ה"ב כתב שמא תסמוך דעתה על דברים שדומים למיתה הרי דסובר דהוא רק חשש בעלמא אם אומרת בדדמי והא דאינה נאמנות לומר מת בעלי במלחמה מטעם ספיקא דאו' ונראה דסובר דחשש בדדמי הוא דאו' ודלא כמו שכתבו בתשו' ג"ב ותשו' נב"י דהוי רק חשש דרבנן והארכתי בזה במקומו (ג') כתבתי בפרט י"ג להסוברים דלא אמרינן ס"ס נגד חזקה הוא רק מדרבנן מטעם סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר ונראה דרמב"ם סובר דלא החמירו בעגונה מטעם סמוך רק לכתחילה ולא בדיעבד דלהוציא אשה מבעלה אוקי אדאו' לפ"ז דברי הרמב"ם הנ"ל מיוסדים על אדני פז דהנה הכא איכא ספיקא דדינא אי אמרינן מיגו בדדמי דלא ידעינן איזה בדדמי אמרה ולדעת קצת אחרונים ז"ל גם ספק אבעיא נכנס בגדר ספק דלא הוי ספק חסרון ידיעה כיון דהוא ספק לכל העולם וגם איכא ספק אם אמרה כלל בדדמי כנ"ל ואיכא ס"ס ספק דילמא לא אמרה כלל בדדמי ולגמרי אומרת אמת ואת"ל דאמרה בדדמי דילמא אמרה בדדמי כפירוש ב' דיש בלבה קצת ספק ונאמנות במגו ולשיטת רמב"ם כמ"ש בס' מנחת יעקב ופלתי בכללי ס"ס סובר דס"ס משם אחד הוי ס"ס ואולם לכתחילה לא תנשא אף דאיכא ס"ס כיון דהיה בחזקת א"א וס"ס מטעם רוב ואמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר מדרבנן דרמב"ם לשיטתו דסובר בזה כר"ת כמש"ל אבל בדיעבד לא תצא דבדיעבד להוציא אשה מבעלה הניחו על דין תורה דמדאו' מהני ס"ס נגד חזקה כיון דס"ס הוא מטעם רוב ורובא עדיף מחזקה כן נלענ"ד בכוונת רמב"ם וא"כ לפי דברינו חולק על ר"ת ומ"מ צ"ע לדינא כי לא ברור אם כוונתי האמת בדברי הרמב"ם וע' במסכת בכורות דף מ"ו ע"ב ובמוהרח"ש בק"ע והדברים עתיקין ועוד נסתפקתי להיפך מדברינו הנ"ל דאפשר אפילו להחולקים על ר"ת וסייעתם וס"ל דלא אמרינן סמוך כו' אולי היינו דוקא בעלמא דליכא רק חדא חזקה אבל בעגונה דאיכא ב' חזקות חזקת א"א וחזקת חי כמ"ש ריב"ש אפשר לכ"ע אמרינן סמוך מיעוטא לב' חזקות להחמיר מדרבנן אפילו בדיעבד ומסתימת לשון התוס' בבכורות לא משמע כן דמשמע דקושייתם ממשאל"ס הוא רק לשיטת ר"ת יע"ש ומ"מ צ"ע:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה