אור ברסלב
שערי תורה חלק א כלל כג › פרט ג

שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב

כלל כג · פרט ג

פרט ב

יבואר היכי שקרא עלי' ערער אין החיה נאמנת וביאור שיטת רמב"ם בזה:

ד שם במס' קדושין על האי דינא הנזכר בפרט א' נאמנת חיה לומר זה כהן וזה לוי וזה נתין וזה ממזר איתא אח"כ בד"א שלא קרא עליו שם ערער אבל קרא עליה ערער אינה נאמנת פירש"י וז"ל נשים שילדו בבית אחד אשת כהן ולוי ונתין וממזר שלא קרא כו' שלא יצא מערער על הולד לומר זה בנה של אשת ממזר יע"ש ומקשה הש"ס ערער דמאי אלימא ערער חד והאמר ר' יוחנן אין ערער פחות משנים אלא ערער תרי ואבע"א לעולם ערער חד וכי אמר ר' יוחנן אין כו' ה"מ היכי דאיכא חזקת כשרות אבל היכי דליכא חזקת כשרות חד נמי מהימן ופירש"י שלא נודע לבריות מי הוא הכשר ולא יצא אחד מהם ידי ספק כתב הר"ן וז"ל נאמנת החיה וכו' ארבעה נשים שילדו בבית אחת כו' ולאו מדינא אלא הימנהו מדרבנן לפי שעל הרוב אי אפשר בענין אחר שלא קרא עליו שלא יצא מערער על הולד לומר זה בנה של אשת ממזר אבל הכא דליכא חזקת כשרות שלא הוחזק אלא בעדות אשה זו ואע"ג דהמנוהו רבנן ואמרו דכל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים היינו כשדבר בענין שראוי להאמין עד אחד במילתא דעבידא לאגלוי אבל הכא אין החיה נאמנת אלא מפני שעל הרוב אי אפשר בלאו הכי הלכך כל היכי שבא עד אחד והכחישה אפילו לאחר שהעידה אינה נאמנת עכ"ל ואולם בפירש קרא עלי' ערער חד לא אתפרש מי הוא המערער, ויש לפרש בד' גווני:

א) שמערער הי' האב:

ב) שמערע' הי' האם:

ג) שמערער הי' עד אחד כשר:

ד) שמערער הי' עד פסול כמו אשה וכיו"ב ומעתה נבוא לברר הדינים כסדר הנה כפי משמעות לשון הש"ס דאיתא היכי דליכא חזקת כשרות חד נמי מיהמן מוכח כפירש"י שחיה הי' אומרת להכשיר הולד והערעור הוא שהוא בנה של אשת ממזר וא"כ בכה"ג פשוט אם האב מערער כיון שנאמן מן התורה לומר זה בני ממזר ונאמנות החיה הוא רק מדרבנן שבודאי יכול לערער והוי ממזר ודאי על פי האב ומותר בממזרת כיון שנאמנות החי' לשיטת הר"ן הוא רק מדרבנן, והאב נאמן מן התורה לא מבעי' לשיטת הרמב"ם המובא בב"ש ס"ק ק"ט דסובר בסימן י"ז סל"ח באשה שהעידה על איש אחד שמת ואח"כ הכחישה עד כשר דתצא ה"ה והוא כ"ש מהתם דהתם לדעת הרבה אחרונים ז"ל סובר הרמב"ם דע"א בעדות אשה אפי' עד כשר נאמן רק מדרבנן מ"מ יכול להכחיש האשה מכ"ש הכא שהאשה נאמנת רק מדרבנן והאב נאמן מן התורה ואפילו לשיטת תשב"ץ וש"ות מוהרי"ק שכתבו שרמב"ם סובר שעד כשר נאמן מן התורה מ"מ עכ"פ יש להם דמיון זה לזה (מיהו יש לדחות שאני התם כיון דיש גם חזקת אשת איש המסייע לעד כשר ועיין בזה) ואפילו לחולקים שאין יכול להכחישה י"ל שאני התם כיון שנאמנות עד כשר הוא ג"כ מדרבנן משא"כ האב שנאמן מן התורה לא מבעי' לר' יהודא דקיי"ל כוותיה ואפי' לרבנן דס"ל בדף ע"ח שאינו נאמן לומר זה בני גמור מודו הכא כיון שהוחזק ממזר בבית זה יכול האב לומר זהו בנו של ממזר והאחר הוא בני שהוא רק גילוי מילתא בעלמא ואינו מפקיע מחזקה והחי' אפי' בגילוי מילתא לשיטת ב"ש א"נ רק מדרבנן:

בדין ב' היכי שהאם מערערת ואומרת שאינה בנה רק הוא בן של ממזר, אף דקיי"ל שאין אם נאמנת לפסול את הולד שאני הכא דהוא רק גילוי מילתא בעלמא וכמו שנאמנת החי' כ"כ נאמנת האם וכדמוכח להדי' מלשון הר"ן בד"ה אבא שאול, מיהו בכה"ג הוי הולד ספק ממזר כמו שהי' מקודם הכחשה דהא אין להאם נאמנות יותר מחי':

בדין ג' היכי שעד כשר מכחיש לחי' בכה"ג י"ל כיון שעד כשר נאמן מן התורה לפי הבנת ב"ש בכוונת הר"ן ואשה נאמנת רק מדרבנן הוי הולד ודאי ממזר על פי עד כשר המכחישה די"ל דלא האמינהו לחי' היכי שיש עד כשר המועיל עדותו מן התורה ועיין בב"ש בס"ק ס"ב שמוכח שסובר היכי שבא עד כשר נדחה עדות החי':

בדין ד' היכי שאשה או פסול מכחשת לחי' נראה דהוי ספק ממזר כיון שנאמנות שניהם שווים וכ"ז פשוט לשיטת ב"ש:

ה וראיתי בב"ש ס"ק ס' שכתב שהר"ן בע"כ סובר כתוס' דכל מקום שהאמינה תורה לעד אחד הרי הוא כשנים אפילו לא פסקו הבית דין על פיו ובמכ"ת דבריו תמוהין מאד ותמהני היאך נעלם מעין העדה מ"ש הר"ן בריש פ"ק דב"מ דף ב' שכתב הנמוקי יוסף בשם רנב"ר דוקא כשהורו בית דין על עדותו של ראשון ואינו מחוסר מעשה בכה"ג הוי הראשון כשנים אבל כשמחוסר מעשה לא הוי הראשון כשנים ועכ"פ בעינן פסק בית דין והא הוא ז"ל מיירי שם בעד אחד לשבועה שנאמן מן התורה ואפ"ה לא הוי כשנים עד שיורו בית דין ובאמת בלאו דברי ב"ש ג"כ דברי הר"ן סותרים זא"ז וצ"ע:

ו והנה הרמב"ם ז"ל בפט"ו מא"ב הלכה ל"ב כתב וז"ל נאמנת חי' לומר זה הבן כהן הוא או לוי או נתין או ממזר מפני שלא הוחזק ואין אנו יודעין יחוסין בד"א בשהוחזק' נאמנת ולא ערער עליה אדם, אבל אם ערער עליה אפילו אחד ואמר בשקר מעידה אינה נאמנת והרי הבן בחזקת כשר ואין לו יחוס עכ"ל ומחבר בסימן ד' סל"ה נמשך אחר לשון רמב"ם רק ששינה קצת כמבואר להמעיין אבל מ"ש בסופו והרי הבן בחזקת כו' כתב כלשונו ממש ודברים הללו אין להם ביאור וכתב הב"ש בס"ק ס"ב כוונתו דהנה הרמב"ם שינה מלשון שאר פוסקים דהרי"ף גרס שקרא עליו ערער דהיינו על הולד, ורמב"ם כתב קרא עליה ערער דהיינו על חיה ור"ל על עדות שלה ולפעמים הוא לטובת הולד שחי' אומרת שהוא ממזר והוא מערער עליה שזה כשר הוא לכן כתב הרמב"ם בכה"ג היכי שהעד מעיד שהוא כשר ומערער על עדותה אזי הולד כשר ע"פי עדותו אע"ג בחדר זה יש ג"כ ממזר מ"מ כל ולד מהם אין לו חזקת פסול וע"א נאמן להכשירו ואז נדחה עדות החי' כו' ומ"ש ואין לו יחוס היינו דעד זה אין יודע יחוסו אלא מעיד דולד זה לאו ממזר הוא או י"ל לענין יחוס כהונה אין עד אחד נאמן אלא להכשירו לבוא בקהל ישראל נאמן משום דספק ממזר כשר מדאורייתא עכ"ל ולענ"ד פי' זה ברמב"ם רחוק לאומרו דלפי דבריו בע"כ סובר רמב"ם לחלק בין עד כשר לאמה בנאמנות בספק השקול כמ"ש בס"ק ס' בכוונת הר"ן, ועל דברי הר"ן כתב שא"י מנלן דין זה דבאמת בכל מקום שע"א נאמן ה"ה אשה וכעת בא להוסיף גם בדעת רמב"ם ומ"ש ראי' מרמב"ם כוונתו למ"ש בס"ק ס' דסובר אשה שהעידה על איש אחד שמת ואח"כ הכחישה עד כשר תצא יש לומר שאני התם כיון שיש לעד כשר סיוע חזקת אשת איש וחזקת חי של הבעל, ולולי דבריו יש לומר דרמב"ם סובר דנאמנות אשה עם עד כשר שווין ומ"ש הרי הבן בחזקת כשר טעם אחר יש בדבר דהנה בחלקת מחוקק בס"ק ל"ג הקשה עוד וז"ל יש לדקדק מאחר שדר בבית ממזר א"כ הו"ל קבוע ולמה לא יהי' הדין כעיר שרובה ישראל דפסק לעיל בסעיף ל"ג דהוי ספק עכ"ום לענין יוחסין ויהי' ג"כ ספק ממזר לענין יוחסין עכ"ל ולענ"ד לק"מ דהנה תוס' כתבו במס' נזיר דף י"ב ע"א ובגיטין דס"ג ע"א דקבוע דאורייתא לא הוי רק היכי שאיסור ניכר לעצמו והיתר ניכר לעצמו אבל היכי שלא ניכר ליכא קבוע רק שקנסו שם יע"ש וי"ל דכן דעת רמב"ם וא"כ לא דמי להתם באסופי שנמצא בעיר שרובה ישראל דהוי ספק עכ"ום לענין יוחסין כיון שאו"ה כל אחד ניכר לעצמו יש לו דין קבוע משא"כ הכא שבע"כ איירי שנתערבו ואין ניכר מי הוא הממזר ומי הוא הכשר וכיון שיש כאן ארבעה נשים אשת כהן ולוי וממזר ונתין איכא נגד ממזר רובא ויש לכל ולד שאנו דנין עליו חזקה דאתי' מכח רובא דפריש מרובא הכשרים ומ"מ נאמנת החי' דע"א נאמן נגד רוב כמ"ש פני יהושע בקדושין דס"ג ע"ב (אך צ"ע כי בחידו' לכתובת כתב להיפך), וא"כ שפיר כתב הרמב"ם שאם ערער עליה אחד ואמר בשקר העידה ומיירי בכל גווני בין היכי שחי' אמרה שזהו בנה של הכשר ויחדה שמו והמערער אומר שהוא בן ממזר מ"מ נשאר הבן בחזקת כשרות דאמרינן שפריש מרוב כשרים, ומה דאמרינן שאינה נאמנת היינו לענין שווין לו יחוס כי לא נתייחס אחר אותו אב שאמרה החי' שלענין זה אינה נאמנת דהא עד אחד מכחישה רק שאנן אמרינן סליק עדותן כמאן דליתנהו דמי הוא ג"כ כשר מכח רובא ומכ"ש היכי שהחי' אמרה שהולד הוא בנה של אשת ממזר והמערער אומר שהוא בן כשר נשאר בחזקת כשר ומ"מ אין לו יחוס דאפילו כשאומר המערער שיודע יחוסו ג"כ אינו נאמן דאשה יש לה נאמנות כמו העד כשר לכן נשאר כשר כאילו לא העידו כלל שהי' בחזקת כשר ואין לו יחוס וא"כ אין אנו צריכין לומר כפי' ב"ש דרמב"ם לא מיירי בכל גווני וגם שהעד אין יודע יחוסו ולפמ"ש א"ש על נכון ולפ"ז צ"ל הא דאיתא בש"ס היכי דלית לי' חזקת כשרות ע"א נאמן לא לפסלו רק שאין לו יחוס, ואפשר שר"ל לענין יחוס כהונה כמ"ש ב"ש בפי' ב' דלענין זה ליכא רובא דרובא אינם כהנים, וכ"כ לענין לוי איכא רובא שאינם לויים ולענין זה אין החיה נאמנת כשאומרת שזה כהן וזה לוי כשמערער, אבל לענין שכשר לבוא בקהל אף כשמערער ומסלקין עדותן נשארו הוולדות בחזקת כשרות ואין להקשות לפי דברינו למה לי נאמנות החי' (היכי דליכא ערעור) בלא"ה כשרים לבוא בקהל משום דכל דפריש מרובא קפריש דז"א דבאמת הנאמנות של חי' אינו פועל רק לידע אחר מי מתייחסין אחר אבותיהם וגם לידע מי כהן ומי לוי שעל זה ליכא חזקה דאתיא מכח רובא וא"ש, ולאחר עיון ראיתי בס' הפלאה שכתב מעין זה והנאני שכוונתי לדעת הגדול והמעיין יבין ההפרש מה שהוספתי בתוספת מרובה:

ז אמנם בגוף האי כללא שכיילו לן רבותינו ז"ל דלא הוי קבוע היכי שאין איסור ניכר קשה מתלמוד ירושלמי דמשמע להדי' במס' שבת בפרק כלל גדול להיפך דאי' שם גדול שנישבה בין הגוים רב ושמואל, חד אמר מונה ששה ועושה שבת וח"א עושה שבת ומונה ששה כו' ויחיש לכל הימים כהדא קידש אשה בעולם ר' יוחנן אמר חושש לכל הנשים כו' תמן יש לו תקנה יכול הוא לישא גיורת יכול הוא לישא משוחררת כו' עכ"ל ולפי דברי תוס' לא דמי זה לזה דהא רוב ימים ימי חול ולא הוי קבוע דאינם ניכרים לו ושאני התם דהוא רק קנסא בעלמא ועיין במגן אברהם בסימן שמ"ד סק"א שוב ראיתי בספר פרי מגדים שם ס"ק א' וב' ונראה שיש ליישב ואין כאן מקומו:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה