אור ברסלב
שערי תורה חלק א כלל כא › פרט ד

שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב

כלל כא · פרט ד

פרט ג

יבואר ביאור דברי קמאי ז"ל בסוגי' הנ"ל:

ה הר"ן ז"ל הקשה אמאי א"נ האב לומר נשבית ופדיתה לפוסלה מן הכהונה במגו שהי' אומר קדשתיה וגרשתיה ותירץ דהוי מגו לחצי טענה יע"ש ובביאור דבריו בכל המשך לשונו שם כ' בחידושי מוהרי"ט כוונתו היטב, ובספ"י הבין כפשוטו לכן כתב שהוא דוחק והובא דבריו בב"ש סימן ז' ס"ק ט"ו ומשמע לשיטת אחרים שם אמרינן מגו לחצי טענה וכן הבין בס' שערי המלך בפרק י"ח מא"ב הלכה כ"ד ומה שחידש בס' הפלאה בהך כללא דהיכי שיכול לטעון תרוייהו הוי מגו, וכ"כ בא"ות בכ"מ ס"ק ל"ב כבר דחה זה מוהרי"ט בתשובה בספר א' סימן ל"ג דף י"ח ע"א ומיהו קו' א"ות והפלאה צריך ישוב ומה שהקשה מקדושין דף ע"ח ע"א עיין בספר שערי המלך בפכ"ב ממכירה הט"ו מ"ש שם פלפול ארוך וע"ע בש"ות מוהרי"ט חלק א' סימן ק"ה דף ע"א ע"ב וראיתי בספ"י שכתב לתרץ קו' הר"ן דלא הוי מגו כי אם יאמר קדשתיה וגרשתיה ע"כ צריך שיאמר שגירשה בפני עדים שהלכו למד"הי וליכא מגו דלא שכיח כי יאמרו העולם הרוצה לשקר ירחיק עדותו, וכבר קדמו בחידושי מוהרי"ט שם שתירץ כן ומביא ראי' שכיו"ב תי' הר"אש בפ' כל הנשבעין גבי אל תפרעני אלא בעדים, ובספ"י תמה על הר"ן שהוא ז"ל בעצמו כתב בסוגי' דפ"פ דלכן לא מהימן במגו דמוכת עץ כיון דלא שכיח לא ניחא לי' למיטען כן ולמה לי' לאהדורי בתר טעמא אחרינא ועיין בש"ך בכ"מ ס"ק כ"ג ונ"ל ליישב כוונת הר"ן קצת בדרך פלפול, דהנה המשנה למלך בפ"ט מאישות הט"ו כתב שמוהריב"ל מסופק באשה שאמרה נתקדשה בפני פלוני ופלוני ובאו הם ואמרו שלא נתקדשה בפניהם אי אמרינן דשוי' נפשה ח"דא וכתב שם המ"ל שהדבר פשוט ממה דאי' ביו"ד סימן א' גבי טבח דאמרינן שווי' נפשי' ח"דא אפילו נגד עדים ומבואר שם שרשד"ם למד דה"ה באב המקבל קדושין בעד בתו ואמר שמקדש הי' גדול אע"פי שעדים מעידים שהי' קטן צריכה גט כי סובר שנאמנות האב בבתו הוא מטעם שווי' נפשה ח"דא וממילא לשיטת המשנה למלך ה"ה כשאמר האב קדשתי לבתי או קדשתיה וגרשתיה בפני פלוני ופלוני ובאו הם והכחישהו מ"מ אסורה מטעם שוי' נפשה ח"דא (ועיין בס' שע"המ שם) ובמס' קדושין דף ס"ה פליגי אי המקדש בע"א חוששין לקדושין וסוברים רוב פוסקים וכן הר"ן דל"ח זולת הסמ"ג ורא"ם הובא דעתם בש"ע סימן מ"ב סעיף ה' שחשו לדברי רב פפא וכתב בטורי זהב סימן קל"ג מובא בב"ש ס"ק א' ה"ה גט בפני עד אחד הוי גט, וא"כ יש לומר לפמ"ש תוס' במס' ב"ב דף ל"ד ע"ב ד"ה הוי בנסכא דר' אבא דאם לא הי' העד מחייבו שבועה הי' נאמן במגו דאי בעי אמר לא חטפתי שיכול להעיז פניו ולהכחיש את העד בלא שבועה, רק משום דמחייבו שבועה א"נ במגו ומ"ש הב"ש בסימן מ"ב סק"ו עמ"ש בחכם צבי סימן קט"ו וא"כ יש לומר הא דמוכרח הר"ן וסיעתו לתרץ תי' ולא תירצו כפשוטו כמ"ש מוהרי"ט ופ"י י"ל דהוי קשה להו לתי' הלז עדיין קשה לרב פפא דסובר המקדש בע"א חוששין לקדושין וה"ה המגרש בעד אחד איך יתרץ מתני' אמאי א"נ לומר נשביתה ופדיתה במגו שהי' אומר קדשתי' וגרשתיה בפני ע"א שהי' נאמן אף כשאותו עד לפנינו ומכחישו כיון דנאמן מטעם שווי' נפשה ח"דא אפי' נגד עדים ומכ"ש נגד ע"א ונגד ע"א להכחישו היכי שאין צריך שבועה שייך מגו, וניהו דא"נ במגו שהי' אומר קדשתיה וגרשתיה בפני עדים דאף שהי' נאמן מטעם שווי' נפשה ח"דא מ"מ לא הוי מגו די"ל דאין רצונו להכחיש שני עדים וכעין שכתב הר"אש הובא בש"ך ובכ"הג בכ"מ ס"ק ס"ז דלא אמרינן מגו דהי' מכחיש עדים פסולים אף שהי' נאמן לא ניחא לי' להכחישם וי"ל ה"ה אבל נגד עד אחד אמרינן מגו וא"כ לר"פ נסתר תי' מוהרי"ט ופ"י במה שתירצו כי יאמרו העולם הרוצה לשקר ירחיק עדותו דהא יש לו מגו שהי' אומר קדשתיה וגרשתיה בפני העד שהוא בפנינו דלשיטת מ"ל בכה"ג אף שמכחישו נאמן האב ולכן מוכרחו לתרץ תירץ מספיק לכ"ע ואף שקיצרו במובן נודע דרכן של ראשונים לקצר כדרכם הטוב כנלענ"ד

תוכן העניינים

שערי תורה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה