אור ברסלב
שערי תורה חלק א כלל כ › פרט א

שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב

כלל כ · פרט א

כלל כ

יבואר מקורו וביאור דברי הריב"ש בתשובה:

א הריב"ש בש"ות סימן תע"ט כתב וז"ל על אודת קידושי קטנה שנתנה באשכנז והעדים המעידים זה אומר בכה וזה אומר בכה כתב בסוף התשובה וז"ל אלא שעדיין הוא בספק מפני כת האחרת האומרת שאביה קיבל קדושין גמורים והוי לי' כשנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה ואיכא פלוגתא בין רבוותא זלה"ה אי קיי"ל תרי ותרי ספיקא דאורייתא ולא מוקמינן איתתא אחזקה ולדברי כולם מחמירינן בה מדרבנן אף אם אינה כספק הגמור ולא קיימא באשם תלוי ועוד חזרתי ועיינתי בעדות בעל דבר וראיתי עדות אבי הכלה האומר שאתן נתן לה טבעת ואמר לו הרי בתך מקודשת לי וכיון שהוא אומר כן אין ספק שהוא נאמן לאוסרה כיון שהיא קטנה דרחמנא הימנה מדכתיב את בתי נתתי כו' כדאיתא בפרק האומר בקדושין וא"עפי שאינו נאמן למכות ולעונשין ואין סוקלין על ידו כמסקנא דהתם אבל לאוסרה רחמנא הימנה כל זה כתבתי להגדיל תורה ולהאדירה אבל כבר כתבתי למעלה שנראה לי ברור שאף לדברי כת שני' קדושין לדעת הוי ומקודשת עכ"ל נשמע דסובר היכי דשני כיתות עדים מכחישים זא"ז אם קיבל האב קדושין נאמן האב לאסור את בתו להיות מסייע לכת האומרת שקיבל קדושין, וראיתי במשנה למלך בפרק' תשיעי מהלכות אישות הלכה יו"ד שהביא לשון ריב"ש הל"ז וכתב על דבריו בז"הל ואיכא לעיוני בהאי דינא עכ"ל לא ביאר רבינו המובהק זלה"ה כוונתו, ואולם בפשיטות מובן כוונתו דהא נאמנות האב לא אלים מאילו הי' שני עדים המעידים כן וכיון ששני עדים מכחישים הא קיי"ל בהכחשה תרי כמאה ואכתי הוי לי' כשנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה ובאמת דברי ריב"ש זלה"ה לכאורה תמוהין ונתתי אל לבי לעיין היטב בכוונתו וראיתי שדבר גדול דיבר הנביא ונראה לענ"ד דאזיל בשיטת תשובת רשד"ם באבן העזר סימן ט' המובא בהגהות משנה למלך שם הלכה ט"ו שילמד ממ"ש רשב"א המובא ביו"ד סימן א' בטבח שאמר על בהמה אחת שלא שחטה ובאו עדים ואמרו שהוא שחטה והוא עומד בדיבורו ואמר שלא שחטה דלכ"ע מותרת הבהמה דהא איכא עדים ששחטה אבל לדידי' אסורה דהא שווי' אנפשי' חתיכה דאיסורא ונאמן יותר מעדים דה"ה באב שקיבל קדושין בעד בתו ואמר שהמקדש הי' גדול דאע"פי שהעדים מעידים שהי' קטן צריכה גט דלדידה שווי' נפשה חתיכה דאיסורא ותמה שם על כנ"הג ביו"ד סימן קכ"ז במה שתמה על רשד"ם כי לפי דברי רשב"א לק"מ, למדנו מדבריו דבר חדש דהא דהאמינה תורה להאב שיהי' נאמן לומר שקיבל קדושין אינו מטעם נאמנות שיש נאמנות כאילו הי' עדים בדבר רק מטעם כיון שנתנה תורה כח ויד לאב לקבל קדושין עבור בתו והיא אין לה יד לקבל קדושין יכול לשווי' נפשה חתיכה דאיסורא וכמו דאמרינן בכל מקום שווי' נפשי' חתיכה דאיסורא אפילו נגד עדים משום דאדם נאמן לחובתו על עצמו יותר מעדים ה"ה האב לענין קבלת קדושין עבור בתו מיקרי האב בעל דבר ונאמן אפילו אם העדים מכחישים אותו ומכ"ש אם העדים מסייעים אותו ומצאתי סמוכין לזה מבית שמואל בסימן מ"ב ס"ק ח' בסופו שכתב דאם העד רחוק לבת המתקדשת וקרוב לאב אם אביה מקבל קדושין פסול לעדות כי האב הוא עיקר בעל דבר יע"ש שוב ראיתי בספר פרי מגדים ביו"ד סימן א' בשפתי דעת ס"ק ל"ט שהביא דברי רשד"ם הלז ומה שהקשה עלי' בס' כנ"הג בהגהות בית יוסף ס"ק פ"ב בשלמא לאסור המותר יש כח בידו משא"כ לעשות מקטן גדול ושכ"כ בספר משפטי צדק וכתב ע"ז בס' הנ"ל להצדיק דברי רשד"ם דהטעם דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים והתורה האמינה לאב בעד בתו יע"ש ותמהני היאך נעלם מעינא פקיחא שכבר הרגיש בזה בהג"ה במשנה למלך ודבריו שם הובא בס' הלז לעיל מזה:

ב ואולם לכאורה קשה על ריב"ש כיון שכל מה שכתב שם לא כתב רק להגדיל תורה ולהאדירה, כי בנידון דידי' לא הי' הכחשה הוי לי' לאשמעינן חידוש יותר מזה שאפילו אם ליכא עדים המסייעים לאב נאמן להכחישם, מיהו באמת גם בזה דק הריב"ש היטב דהנה במשנה למלך שם הביא ספק שנסתפק מוהריב"ל באשה שאומרת שנתקדשה בפני פלוני ופלוני ואמרו שלא נתקדשה בפניהם א"א דלדידה שווי' נפשה חתיכה דאיסורא ותמה המשנה למלך שהדין פשוט ממ"ש רשב"א הנ"ל בדין טבח דאמרינן שווי' נפשי' חתיכה דאיסורא אפילו נגד עדים ובס' שערי המלך שם הלכה י"ו כתב דשפיר כתב מוהריב"ל ואין לו דמיון לנידון דטבח וכמ"ש בשו"ת תשב"ץ ח"ב סימן רע"ט באשה שאמרה נתקדשתי בפני פלוני ופלוני והעדים מכחישים אותה דהיא אינה אסורה בקרוביו דלא שווי' נפשה חתיכה דאיסורא אלא באותן עדים והם מכחישים אותה וכוונתו כיון דאין דבר שבערוה פחות משנים אפילו בשניהם מודים והיא תולה איסורא באותן עדים והם מכחישים ליכא איסורא אף לפי דבריה שמאמינים אותה שהי' קדושין ודוקא כשאמר קדשתי בפני עדים שהלכו למדינת הים נאמן משום לדבריו הי' עדים משא"כ בהאי דטבח דליכא האי טעמא דאין צריך על גוף המעשה עדים מידה דאמרינן שווי' נפשי' ח"דא אפילו נגד עדים ודבריו ברורים, וא"כ אם לא הי' לאב עדים המסייעין לו רק הי' עדים המכחישים שלא קיבל קדושין כיון שלא הי' שום עדים על הקדושין רק אותן עדים שאב אומר שהם הי' שם וראו הקבלת קדושין והם מכחישים אותו א"כ תולה איסורו באותן עדים לא שייך ליהמן מטעם שווי' נפשי' חתיכה דאיסורא כמ"ש תשב"ץ כיון דבעינן עידי קדושין לכן מוכרח לומר כיון שאיכא עדים המסייעין לאב ממילא הוי קדושין בפני עדים כשרים לפי דברי האב ושפיר נאמן האב כיון שאין תולה איסורו באותן עדים המכחישים אותו רק בעדים המסייעין לו, מיהו אכתי הו"מ לכתוב חידוש יותר להגדיל תודה היכי שאומר האב שקיבל קדושין בפני עדים שהלכו למדינת הים אשר הי' ג"כ בעת קבלת הקדושין עם עדים שהם לפנינו ועדים שהם לפנינו מכחישין אותו דבכה"ג ג"כ נאמן האב כיון שלפי דבריו הי' שם עדים זולתם ואינו תולה הקדושין באותן עדים ואולי כיון שלא הביא רק אגב גררא לא רצה להאריך ולברר בל הדינים כי ממילא מובן להמבין כיון דהטעם הוא משום שווי' נפשה חתיכה דאיסורא והוא כלל מוסכם אפי' נגד עדים נשמע מצד סברא דבכה"ג נאמן ועיקר כוונתו הי' רק לחדש דבר חדש דהא דהאמינה תורה להאב אינו מטעם כאילו הי' עדים רק מטעם שאדם נאמן על עצמו ושווי' נפשה חתיכה דאיסורא:

ג ובזה מובן היטב לשונו הקדוש והצח כי לכאורה דבריו מיותרין במ"ש ואע"פי שאינו נאמן למכות ועונשין כו' אבל לאוסרה רחמנא הימנה יע"ש וידוע שריב"ש הי' מכת קמאי זלה"ה שהי' מדייקים היטב בלשונם הצח, וכד דייקינן דבר גדול דיבר, דאיתא במס' קדושין דף ס"ג ע"ב אבעיא להו מהו לסקול על על ידו (פירש"י כלומר על פיו אם אמר קדשתי את בתי ועידי קדושין אינם באין לפנינו וזינתה מהו להחזיק על פיו כדין נערה מאורסה ולסוקלה) רבא אמר אין סוקלין כי הימנא רחמנא לאב לאיסורא לקטלא לא הימנה רב אסי אמר סוקלין לכולה מילתא הימנה רחמנא לאב אמר רב אסי ומודינא באומרת נתקדשתי שאין סוקלין ואמר ר' אסי הני שמעתתא דידי מרפסן איגרא השתא כו' ולא היא לאב הימנה רחמנה לדידה לא הימנה ופירש"י וז"ל לדידה לא הימנה ואין סוקלין ולענין דיני נפשות לא קטלינן משום חששא ולענין איסורא טעמא אחרינא הוא דשויתה לנפשה ח"דא עכ"ל ובארתי בכלל הקדום הכוונה אף לפמ"ש הראשונים זלה"ה דשווי' נפשי' חתיכה דאיסורא הוא מטעם נאמנות שאדם נאמן על עצמו מ"מ אינו מטעם נאמנות העדים שנאמנות העדים הוא דבר ברור ומהני אפי' לדיני נפשות והבין הריב"ש דמחלוקת רבא ור' אסי הוא מטעם נאמנות האב לרבא לא האמינה תורה להאב שיהי' אלים כחו כאילו הי' עדים רק מטעם שווי' נפשה חתיכה דאיסורא ולכן אינו נאמן לקטלא ולר' אסי שנאמן אפילו לקטלא סובר שהאמינה תורה כאילו הי' עדים וא"כ כיון שקיי"ל כרבא שאינו נאמן לקטלא רק לאוסרה בע"כ הוא מטעם שווי' נפשה חתיכה דאיסורא ושפיר הביא ריב"ש ז"ל ראי' שנאמן אפילו נגד עדים ולא הוי כדין תרי ותרי ותרי כמאה כי נאמן ע"ע יותר ממאה עדים ודבריו מדוקדקים מאד להמעיין ולכן התפאר א"ע בזה שכתב להגדיל תורה ולהאדירה ודפח"ח וש"י:

ד ואולם לעומת זה מצאנו חולקים דעת הריטב"א מבואר אפילו לרבא דקיי"ל כוותי' דאין סוקלין הטעם דנאמן דלענין איסורא הוי בעדים ולענין דיני נפשות לא האמינה תורה להאב דבמס' קדושין דף ס"ד ע"א כתב וז"ל נשבית ופדיתה אינו נאמן לפוסלה מן הכהונה ופרישנא טעמא דבנשואין הימנה רחמנא בשבוי' לא הימנה רחמנא וכ"ת ליהמן לפוסלה לכהונה מגו דאי בעי שקדשה והשיאה בביאה לממזר ופסולי כהונה ואיכא למימר דכיון שהאמינה תורה לאב לומר קדשתי את בתי הו"ל כעדים ואין עד נאמן מדין מגו כדכתיבנא באידך פרקא מיהו אע"ג דהוי כעדים אין סוקלין על ידו שאין עונשין אלא בב' עדים ממש אבל גבי איסורא דנפשה נאמן כב' עדים שאין דבר שבערוה פחות משנים עכ"ל, וכן מודה דעת חכמי פרובנצייא המובא בתשובת מוהר"י בן לב כלל מ"א שכתב וז"ל כתב בתשובת חכמי פרובנצייא במעשה שהי' בימיהם על איש אחד שהוציא קול שקידש את בתו בעודה קטנה ונשבע שקדשה לפלוני בן פלוני ואח"כ עמדה זאת האשה ונשאת לאחר והגיע הדברים לכל חכמי פרובנצייא וצרפת וקצת מהם אומרים שהי' מחלקין דוקא באשה אמרו בכתובת דף כ"ג ואם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת אבל לא באב ומשום דאי' בפ' האומר לאב הימנה רחמנא לדידה לא הימנה רחמנא והאב הימנה רחמנא כשני עדים בבתו ומש"ה ל"מ אמתלא יע"ש והיינו דוקא היא דאינה נאמנת רק מטעם שווי' נפשה חתיכה דאיסורא יכולה לחזור על ידי אמתלא אבל רב דהימנה רחמנא כאילו הי' עדים אין יכול לחזור ולהגיד אף שנותן אמתלא ובע"כ דסוברים אף דהלכה כרבא מ"מ בזה אינו מחולק עם ר' אסי ולכ"ע נאמן כעדים רק לרב אסי נאמן אפילו לקטלא ולרבא אינו נאמן רק לאיסורא כמ"ש ריטב"א וא"כ דין של הריב"ש במחלוקת שנוי' ותמהני על הריב"ש שלא הביא דעת החולקים בזה ועמ"ש בפרט ב':

תוכן העניינים

שערי תורה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה