אור ברסלב
שערי תורה חלק א כלל יא › פרט א

שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב

כלל יא · פרט א

כלל יא

יבואר מקורו:

א גרסינן במס' כתובת די"ג ע"ב הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי כו' והוא אומר לא כי כו' רבן גמליאל ור' אליעזר אומרים נאמנת ר' יהושע אומר לא מפיה אנו חיין כו' אתמר מנה לי בידך והלה אומר אינו יודע ר' הונא ור' יהודא אמרי חייב ברי ושמא ברי עדיף ר' נחמן ור' יוחנן אמרי פטור אוקי ממונא בחזקת מארי א"ל אבא לר' יוסף הא דר"ה ור"י דשמואל הוא כו' לימא ר"ה ור"י כר"ג ור"נ ור"י כר"י, אמר לך ר' נחמן אנא דאמרי אפי' כר"ג ע"כ לא קאמר ר"ג התם אלא דאיכא מגו אבל הכא מאי מגו איכא אי נמי ע"כ לא קאמר ר"ג התם אלא דאוקי אחזקה אבל הכא מאי חזקה אית לי' להאי ובהגהות מרדכי בפ"ק דב"מ לאחר שהביא דברי ריב"א דסובר דלא אמרינן מגו להוציא כתב וז"ל ובמקום שיש חזקה או ברי עם המגו אמרינן אף להוציא כדאי' בכתובת גבי משארסתני נאנסתי דנאמן במגו אפילו להוציא מהאי טעמא עכ"ל וכ"כ הר"ש מקינון הובא בש"כ סימן פ"ג בכללי מגו ס"ק ט"ו, וא"כ נשמע דאפי' ברי גרוע בצירוף מגו מועיל להוציא ממון דהא הכא דברי שלה גרוע דלא הו"ל לבעל למידע כמ"ש תוס' בד"ה ר' הונא ועמ"ש בכלל יו"ד פרט ב', ויש להבין מנלן להוכיח האי דינא לדידן דלמא סובר התרצן כמ"ד דאמרינן מגו לחוד להוציא ממון, ונראה דסוברים כמ"ש תוס' בד"ה ר' הונא דקו' הש"ס לימא קאמר אביי לר' יוסף ור' יוסף הוא דתירץ לו כמ"ש בחידושי מוהר"ם לובלין שם, וכתבתי לעיל שהוכרח להביא מקודם דברי שמואל דעל זה סובב הקו' ור' יוסף סובר להדי' במס' ב"ב דל"ב ע"ב דלא אמרינן מגו להוציא כמ"ש תוס' שם ד"ה אמאי, וא"כ דבריהם ברורין שבע"כ הטעם משום צירוף הברי מיהו לתוס' במס' ב"מ דף ב' ע"א ד"ה וזה בלא"ה ניחא דבמגו דאי בעי טעון לכ"ע לא אמרינן מגו להוציא אך בתוס' ב"מ דף קי"ו ע"א בד"ה ורבא, מוכח לרבה אמרינן מגו להוציא אפילו מגו דאי בעי טעין ועיין ג"כ א"ות בכללי מגו ס"ק י"א ונשמע מהגהות מרדכי הנ"ל דהני תרי תירוצים בש"ס הילכתא נינהו ואולם רבינו הגדול הרי"ף זלה"ה לא הביא בהלכותיו רק תירץ בתרא ולכאורה משמע דסובר דאין הלכה כתי' קמא והייני דסובר כפוסקים דמגו להוציא לא אמרינן, ועיין ן ברמב"ם בפ' י"ד ממלוה, וכן משמע להמעיין בס' כנסת הגדולה בסימן פ"ב בכללי מגו ס"ק נ' שלא מצא סוברים דאמרינן מגו להוציא רק הרמב"ן ורש"בא וריטב"א ולדעת כנ"הג גם הר"ן בכללם הגם להמעיין בפי' הרי"ף בעובדא הנזכר במס' ב"ב דל"ג ובחידושי רמב"ן שם לא מוכרח לומר דרי"ף סובר כן מ"מ כיון שתלמידו ר"י מיגא"ש סובר כן כמ"ש בנמוקי יוסף בשמו, וכן כתב רמב"ם בפרק יו"ד ממס' שביעית במשנה ה' בפירוש משניות שם מסתמא סובר ג"כ רי"ף רבם וכן קיבלו ממנו לכן סובר להלכה אפי' בצירוף ברי לא מהני מגו להוציא והיינו טעמא דהשמיט תי' ראשון וא"כ חולק על הגהות מרדכי והר"ש מקינון הנ"ל ולפ"ז קשה על הש"כ בכללי מגו שהשמיט דעת הרי"ף ז"ל מיהו י"ל כוונת הרי"ף בברי גרוע כמו התם בצירוף מגו ל"מ להוציא ממון אבל בברי טוב בצירוף מגו מודה לפוסקים הנ"ל דמהני להוציא ממון ואכתי מחולק עם פוסקים הנ"ל בברי גרוע שמוכח לדידהו אפי' בכה"ג מהני, ויותר יש לומר הטעם דהשמיט תי' ראשון כי בחידושי רא"ה במס' כתובת שם תמה על תי' הלז דליכא מגו וכתב דאיכא נוסחא דלא גרסי לי' וכן מצאתי בשיטה מקובצת בכתובת דט"ז ע"א שכתב כן להדי' בשם רמב"ן כדעת הרי"ף שלא הי' גורס התירץ קמא וא"כ י"ל דבעלמא מוד' הרי"ף היכי דאיכא מגו מעליא בצירוף ברי שמהני להוציא ממון ואפשר אפי' בברי גרוע ולכן לא כתב הש"כ שרי"ף חולק וראיתי בחידושי רמב"ן במס' ב"ב ד"ה אמאי שהקשה לסוברים דלא אמרינן מגו להוציא וז"ל מיהו קשה לי האי סוגי' דכתובת דט"ו דאמרינן נאמנת אשה לומר מוכת עץ אני וגובה מאתים משום מגו וא ואע"ג דר' יהושע בהאי מגו פליגי הא בעינן בגמ' מאי טעמא ומפרשינן משום טעמא אחרינא כדמפרשינן התם אלמא לכ"ע שמי' מגו ומפקינן מיני' ממונא יע"ש ולא הבנתי דבריו די"ל שאני התם כמ"ש הגהות מרדכי כיון דאיכא ברי בצירוף מגו דבעל טוען שמא שהוא מוקדם והיא ברי, ותו למה הביא דוקא סוגי' זו ולא הביא סוגי' די"ב מיהו קושיא זו יש ליישב קצת אבל קו' הנ"ל קשה ונראה לענ"ד דבכיון כתב קו' מרפ"ב דכתובת שכוונתי לקושי' הב"ח הובא בש"ך בכללי מגו ס"ק א' דוק בש"ך שם ובתומים ס"ק י"א והיינו דלא הביא סוגי' הנזכר בדי"ג דידע דיש לדחות כמ"ש משום צירוף ברי אבל התם קשה מנלן להקשות דלמא היינו טעמא דר' יהושע, ותמהני על הב"ח וש"ך שלא הביאו דבריו ועיין בחידושי רא"ה בכתובת דט"ז ע"א, וראיתי בהגהות מימוני בפרק ט"ו מטוען ונטען ס"ק ט' שכתב וז"ל והא דאמר בכתובת דנאמנת לומר משארסתני נאנסתי במגו דיכולה לומר מוכת עץ אני תחתיך והיינו מגו להוציא משום דהיא בחזקת בתולה וגם היא טוענת טענת ברי והבעל טוען שמא עכ"ל כתב לשון המשתמע לתרי אפי דיש לומר דסובר כהר"ש מקינון והגהות מרדכי שחדא מנייהו בהדי מגו מהני ומ"ש וגם היא כו' הוא וא"ו המחלקת ובלשון או, או שיש לומר דסובר כיון שיש ברי וחזקה בהדי מגו מהני להוציא ועיין בספר פני יהושע בקונטרס אחרון לכתובת סימן קע"ו שרצה לומר כן בשיטת רמב"ם כיון דאיכא תרי שינויא בגמרא אי טעמא דר"ג משום ברי ושמא בהדי חזקה או ברי ושמא בהדי מגו מספיקא לא מפקינן ממונא עד דאיכא כולהו למעליותא דהיינו ברי וחזקה ומגו וא"כ מ"ש וגם הוא וא"ו החיבור אך רבינו מוהרש"ל ז"ל בס' ים של שלמה במס' ב"ק בפרק הגוזל בתרא סימן למ"ד הביא הג"מיי הלז ופירש כוונתו שברי ומגו או ברי וחזקה מהני להוציא יע"ש ואולם תמהני למה הביא ראי' מהגהות מיימוני שאינו מוכרח כל כך, הו"ל להביא דברי הגהות מרדכי ור"אש שכ"כ להדי' וכ"כ להדי' רבינו הגדול מוהר"ם בר ברוך זלה"ה הביאו במרדכי במס' ב"מ בפרק המפקיד סימן רפ"ב בשאלה על ראובן שטען על שמעון השאלתיך ספר קדשים יע"ש, וכ"כ תמהני על הש"ך בסימן פ"ב בכללי מגו ס"ק א' וס"ק ט"ו שלא הביא ראי' ממוהר"ם הנ"ל, ואולי משום דשם יש לפרש ג"כ כוונתו בצירוף כולהי בהדדי יע"ש לכן הביא דברי הגהות מרדכי והר"ש שכ"כ להדי' וכל זה פשוט, ולדינא כתב הב"ש בסימן ס"ח ס"ק כ"ב שרי"ף הביא רק תי' בתרא משום חזקה, מיהו רמב"ם וטור וש"ג כתבו הטעם ראשון כדי לחוש לתי' ראשון וכוונתו מדלא הביאו דין דמוכת עץ אני תחתיך רק הביאו דין הנזכר במתני' ואולם בס' הפלאה דחה היטב דהא בסימן קי"ז פסקו להלכה כסתם מתני' דמומין בדע"ה כר"ג שם והתם ליכא מגו רק חזקה מבואר דטעמא דחזקה עיקר וכן מבואר דעת הרבה ראשונים זלה"ה בס' שיטה מקובצת דטעמא דחזקה עיקר וטעמא דמגו הוא רק סניף בעלמא ובקצת ספרים לא גרסו כלל וק"ק על הר"אש שבסוגין לא הביא כלל הני תירוצים רק לעיל בד"ט ע"א סימן י"ח הביא תרווייהו ונראה מסוגי' דמומין בדע"ה יש להוכיח דעתו דטעמא משום חזקה, וצ"ע לדינא:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה