אור ברסלב

שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב

כלל יא

כלל י

יבואר אי נאמן בברי בצירוף מגו להוציא ממון מחבירו הטוען שמא ובו ב' פרטים:

פרט א

יבואר מקורו:

א גרסינן במס' כתובת די"ג ע"ב הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי כו' והוא אומר לא כי כו' רבן גמליאל ור' אליעזר אומרים נאמנת ר' יהושע אומר לא מפיה אנו חיין כו' אתמר מנה לי בידך והלה אומר אינו יודע ר' הונא ור' יהודא אמרי חייב ברי ושמא ברי עדיף ר' נחמן ור' יוחנן אמרי פטור אוקי ממונא בחזקת מארי א"ל אבא לר' יוסף הא דר"ה ור"י דשמואל הוא כו' לימא ר"ה ור"י כר"ג ור"נ ור"י כר"י, אמר לך ר' נחמן אנא דאמרי אפי' כר"ג ע"כ לא קאמר ר"ג התם אלא דאיכא מגו אבל הכא מאי מגו איכא אי נמי ע"כ לא קאמר ר"ג התם אלא דאוקי אחזקה אבל הכא מאי חזקה אית לי' להאי ובהגהות מרדכי בפ"ק דב"מ לאחר שהביא דברי ריב"א דסובר דלא אמרינן מגו להוציא כתב וז"ל ובמקום שיש חזקה או ברי עם המגו אמרינן אף להוציא כדאי' בכתובת גבי משארסתני נאנסתי דנאמן במגו אפילו להוציא מהאי טעמא עכ"ל וכ"כ הר"ש מקינון הובא בש"כ סימן פ"ג בכללי מגו ס"ק ט"ו, וא"כ נשמע דאפי' ברי גרוע בצירוף מגו מועיל להוציא ממון דהא הכא דברי שלה גרוע דלא הו"ל לבעל למידע כמ"ש תוס' בד"ה ר' הונא ועמ"ש בכלל יו"ד פרט ב', ויש להבין מנלן להוכיח האי דינא לדידן דלמא סובר התרצן כמ"ד דאמרינן מגו לחוד להוציא ממון, ונראה דסוברים כמ"ש תוס' בד"ה ר' הונא דקו' הש"ס לימא קאמר אביי לר' יוסף ור' יוסף הוא דתירץ לו כמ"ש בחידושי מוהר"ם לובלין שם, וכתבתי לעיל שהוכרח להביא מקודם דברי שמואל דעל זה סובב הקו' ור' יוסף סובר להדי' במס' ב"ב דל"ב ע"ב דלא אמרינן מגו להוציא כמ"ש תוס' שם ד"ה אמאי, וא"כ דבריהם ברורין שבע"כ הטעם משום צירוף הברי מיהו לתוס' במס' ב"מ דף ב' ע"א ד"ה וזה בלא"ה ניחא דבמגו דאי בעי טעון לכ"ע לא אמרינן מגו להוציא אך בתוס' ב"מ דף קי"ו ע"א בד"ה ורבא, מוכח לרבה אמרינן מגו להוציא אפילו מגו דאי בעי טעין ועיין ג"כ א"ות בכללי מגו ס"ק י"א ונשמע מהגהות מרדכי הנ"ל דהני תרי תירוצים בש"ס הילכתא נינהו ואולם רבינו הגדול הרי"ף זלה"ה לא הביא בהלכותיו רק תירץ בתרא ולכאורה משמע דסובר דאין הלכה כתי' קמא והייני דסובר כפוסקים דמגו להוציא לא אמרינן, ועיין ן ברמב"ם בפ' י"ד ממלוה, וכן משמע להמעיין בס' כנסת הגדולה בסימן פ"ב בכללי מגו ס"ק נ' שלא מצא סוברים דאמרינן מגו להוציא רק הרמב"ן ורש"בא וריטב"א ולדעת כנ"הג גם הר"ן בכללם הגם להמעיין בפי' הרי"ף בעובדא הנזכר במס' ב"ב דל"ג ובחידושי רמב"ן שם לא מוכרח לומר דרי"ף סובר כן מ"מ כיון שתלמידו ר"י מיגא"ש סובר כן כמ"ש בנמוקי יוסף בשמו, וכן כתב רמב"ם בפרק יו"ד ממס' שביעית במשנה ה' בפירוש משניות שם מסתמא סובר ג"כ רי"ף רבם וכן קיבלו ממנו לכן סובר להלכה אפי' בצירוף ברי לא מהני מגו להוציא והיינו טעמא דהשמיט תי' ראשון וא"כ חולק על הגהות מרדכי והר"ש מקינון הנ"ל ולפ"ז קשה על הש"כ בכללי מגו שהשמיט דעת הרי"ף ז"ל מיהו י"ל כוונת הרי"ף בברי גרוע כמו התם בצירוף מגו ל"מ להוציא ממון אבל בברי טוב בצירוף מגו מודה לפוסקים הנ"ל דמהני להוציא ממון ואכתי מחולק עם פוסקים הנ"ל בברי גרוע שמוכח לדידהו אפי' בכה"ג מהני, ויותר יש לומר הטעם דהשמיט תי' ראשון כי בחידושי רא"ה במס' כתובת שם תמה על תי' הלז דליכא מגו וכתב דאיכא נוסחא דלא גרסי לי' וכן מצאתי בשיטה מקובצת בכתובת דט"ז ע"א שכתב כן להדי' בשם רמב"ן כדעת הרי"ף שלא הי' גורס התירץ קמא וא"כ י"ל דבעלמא מוד' הרי"ף היכי דאיכא מגו מעליא בצירוף ברי שמהני להוציא ממון ואפשר אפי' בברי גרוע ולכן לא כתב הש"כ שרי"ף חולק וראיתי בחידושי רמב"ן במס' ב"ב ד"ה אמאי שהקשה לסוברים דלא אמרינן מגו להוציא וז"ל מיהו קשה לי האי סוגי' דכתובת דט"ו דאמרינן נאמנת אשה לומר מוכת עץ אני וגובה מאתים משום מגו וא ואע"ג דר' יהושע בהאי מגו פליגי הא בעינן בגמ' מאי טעמא ומפרשינן משום טעמא אחרינא כדמפרשינן התם אלמא לכ"ע שמי' מגו ומפקינן מיני' ממונא יע"ש ולא הבנתי דבריו די"ל שאני התם כמ"ש הגהות מרדכי כיון דאיכא ברי בצירוף מגו דבעל טוען שמא שהוא מוקדם והיא ברי, ותו למה הביא דוקא סוגי' זו ולא הביא סוגי' די"ב מיהו קושיא זו יש ליישב קצת אבל קו' הנ"ל קשה ונראה לענ"ד דבכיון כתב קו' מרפ"ב דכתובת שכוונתי לקושי' הב"ח הובא בש"ך בכללי מגו ס"ק א' דוק בש"ך שם ובתומים ס"ק י"א והיינו דלא הביא סוגי' הנזכר בדי"ג דידע דיש לדחות כמ"ש משום צירוף ברי אבל התם קשה מנלן להקשות דלמא היינו טעמא דר' יהושע, ותמהני על הב"ח וש"ך שלא הביאו דבריו ועיין בחידושי רא"ה בכתובת דט"ז ע"א, וראיתי בהגהות מימוני בפרק ט"ו מטוען ונטען ס"ק ט' שכתב וז"ל והא דאמר בכתובת דנאמנת לומר משארסתני נאנסתי במגו דיכולה לומר מוכת עץ אני תחתיך והיינו מגו להוציא משום דהיא בחזקת בתולה וגם היא טוענת טענת ברי והבעל טוען שמא עכ"ל כתב לשון המשתמע לתרי אפי דיש לומר דסובר כהר"ש מקינון והגהות מרדכי שחדא מנייהו בהדי מגו מהני ומ"ש וגם היא כו' הוא וא"ו המחלקת ובלשון או, או שיש לומר דסובר כיון שיש ברי וחזקה בהדי מגו מהני להוציא ועיין בספר פני יהושע בקונטרס אחרון לכתובת סימן קע"ו שרצה לומר כן בשיטת רמב"ם כיון דאיכא תרי שינויא בגמרא אי טעמא דר"ג משום ברי ושמא בהדי חזקה או ברי ושמא בהדי מגו מספיקא לא מפקינן ממונא עד דאיכא כולהו למעליותא דהיינו ברי וחזקה ומגו וא"כ מ"ש וגם הוא וא"ו החיבור אך רבינו מוהרש"ל ז"ל בס' ים של שלמה במס' ב"ק בפרק הגוזל בתרא סימן למ"ד הביא הג"מיי הלז ופירש כוונתו שברי ומגו או ברי וחזקה מהני להוציא יע"ש ואולם תמהני למה הביא ראי' מהגהות מיימוני שאינו מוכרח כל כך, הו"ל להביא דברי הגהות מרדכי ור"אש שכ"כ להדי' וכ"כ להדי' רבינו הגדול מוהר"ם בר ברוך זלה"ה הביאו במרדכי במס' ב"מ בפרק המפקיד סימן רפ"ב בשאלה על ראובן שטען על שמעון השאלתיך ספר קדשים יע"ש, וכ"כ תמהני על הש"ך בסימן פ"ב בכללי מגו ס"ק א' וס"ק ט"ו שלא הביא ראי' ממוהר"ם הנ"ל, ואולי משום דשם יש לפרש ג"כ כוונתו בצירוף כולהי בהדדי יע"ש לכן הביא דברי הגהות מרדכי והר"ש שכ"כ להדי' וכל זה פשוט, ולדינא כתב הב"ש בסימן ס"ח ס"ק כ"ב שרי"ף הביא רק תי' בתרא משום חזקה, מיהו רמב"ם וטור וש"ג כתבו הטעם ראשון כדי לחוש לתי' ראשון וכוונתו מדלא הביאו דין דמוכת עץ אני תחתיך רק הביאו דין הנזכר במתני' ואולם בס' הפלאה דחה היטב דהא בסימן קי"ז פסקו להלכה כסתם מתני' דמומין בדע"ה כר"ג שם והתם ליכא מגו רק חזקה מבואר דטעמא דחזקה עיקר וכן מבואר דעת הרבה ראשונים זלה"ה בס' שיטה מקובצת דטעמא דחזקה עיקר וטעמא דמגו הוא רק סניף בעלמא ובקצת ספרים לא גרסו כלל וק"ק על הר"אש שבסוגין לא הביא כלל הני תירוצים רק לעיל בד"ט ע"א סימן י"ח הביא תרווייהו ונראה מסוגי' דמומין בדע"ה יש להוכיח דעתו דטעמא משום חזקה, וצ"ע לדינא:

פרט ב

יבואר לפרש הסוגי' דמס' כתובת בדף י"ב ע"כ הנ"ל בהנך כ' תירוצים הנזכרים שם אי טעמא דנאמנות להוציא ממון משום ברי ומגו או משום ברי וחזקה בדרך פלפול לישב קו' המפורשי' ויבוארו כמה דינים וסברות:

ב בפרט א' הבאתי לשון הש"ס בכתובת, ולכאורה, הסוגי' מוקשה:

א) הקשה בס' פני יהושע כיון דלפמ"ש תוס' בד"ה אלא לר' יוחנן לא שייך רק תי' בתרא א"כ לר' נחמן נמי סגי בתי' בתרא:

ב) הקשה על תי' בתרא לפמ"ש רש"י דחזקה הוא שנולד בתולה והשתא הוא דאיתנסא אחר ארוסין הא איכא חזקה דהשתא דהרי היא בעולה לפניך וחזקת ממון המתנגד:

ג) הקשיתי לעיל בכלל ד' פרט ג' דמוכח מסוגי' דקדושין דע"ט ע"א וכן פסקו הטור ומחבר באבן העזר סימן ל"ז דחזקה קמייתא ושעת מציאתן שווי' ולולי דברי ראשונים זלה"ה יש לפרש הסוגי' באופן אחר דהנה איכא בכתובת דע"ה ע"ב אמר רבא רישא כאן נמצא וכאן הי' וכתבו התוס' בד"ה רישא כאן נמצא וכאן הי' ולא מצי למימר השתא העמד רשות אב על חזקתו דהא איתרע לי' שנמצא ברשותו, הלכך אזלינן בתר חזקת ממון והיא אומרת משארסתני נאנסתי התם נמצאת הריעותא ברשות הבעל שנשאה ולא מצא בתולים ולכך נאמנות לרבן גמליאל דלא איתרע חזקת רשות האב ואיירי בענין שיכול להיות שנאנסה תחת בעלה דאי בעינן שודאי לא נאנסה משנשאה אע"ג שנכנסה לרשות הבעל איתרע לי' חזקת רשות האב הואיל ודאי ברשות אביה נאנסה עכ"ל ולפ"ז בע"כ צ"ל מה דאמרה משארסתני נאנסתי הוא לאו דוקא רק שהיא טוענת משארסתני נאנסתי וכ"כ ה המפורשים והנה אי' במס' גיטין די"ז ע"א במתני' נכתב ביום ונחתם בלילה פסול ור' שמעון מכשיר ואי' בגמ' מפני מה תיקנו זמן בגיטין ר' יוחנן אמר משום בת אחותו וכתב הרמב"ם בפירוש המשניות שם וז"ל וד' שמעון מכשיר לפי שאין לזמן אצלינו בגט אשה תועלת מרובה לפי שעיקר אצלינו תיקון זמן בגיטין משום בת אחותו שמא תזנה תחתיו והיא אשת איש כו' לפיכך אין בין יום ולילה שיתחדש כמו זה ואין הלכה כר' שמעון עכ"ל וא"כ נתבאר לחכמים חיישינן לזנות אפילו בזמן מועט ולר' שמעון לא חיישינן, וראיתי בספר הפלאה בקונטרס אחרון לקידושין סימן ס"ח ס"ק י"ח שרמז ג"כ לפי' משניות הנ"ל וכ"כ בחידושיו בריש פ"ק דכתובת בפשיטות דלא חיישינן לזנות בזמן מועט ודבריו תמוהין דלא קיי"ל כר' שמעון, ועיין בש"ות הריב"ש סימן שפ"ה ומשנה למלך בפרק כ"ד מיבום הלכה כ"ט. ולפ"ז נראה בנידון דמתני' כיון דמן הסתם נעשה כתקנת חכמים שנשאת ברביעי ונבעלת בליל חמישי, ממילא מה שטענה שזנתה תחת רשות הבעל והיינו לאחר נשואין הוי זמן מועט וכיון דלא חיישינן בע"כ משקרת ובע"כ הי' קודם נשואין ושייך כאן נמצא וכאן הי' קודם אירוסין שאיתרע חזקת רשות אב ואזלינן בתר חזקת ממון ובע"כ אליבא דר' שמעון הא דסובר ר"ג דנאמנת אף דאיתרע חזקה דבתולה נולדה ע"י חזקה דכ"נ וכ"ה, כיון שבע"כ הי' הזנות ברשות אב, הטעם כתי' ראשון דנאמנת אף דלא שכיח משום מגו בהדי ברי, אבל לחכמים דחיישינן לזנות אפי' בזמן מועט שפיר י"ל טעמא דר"ג דנאמנת לומר משכנסה נאנסה, משום דחזקה כאן נמצא הזנות ברשות הבעל לאחר נשואין כאן הי' לאחר נשואין ואין מחזקינן מרשות לרשות המסייע לה לאצטרופי לברי שלה ולפ"ז יש לומר דהש"ס רצה לוקמי מילתא דר"ג ור"א ככ"ע בין לחכמים ובין לר' שמעון ומה שאמר בתי' א' משום מגו הוא לר' שמעון, דלא שייך תי' ב', ותירץ ב' הוא לחכמים, ומה שאמר בתי' בתרא אוקי אחזקה י"ל לולי דברי רש"י ז"ל שרצה לומר חזקה כאן נמצא וכאן הי' וכיון שנמצא הזנות ברשות בעל לאחר שנשאה אמרינן כאן הי' ברשותו לאחר שנשאת ואין מחזיקין מרשותו לרשות אב והיינו כחכמים דחיישי לזנות בזמן מועט ובמוכת עץ איכא חזקה כמ"ש הר"ן דחזקת בנות ישראל שאינן מזנות ואף דלא שוה עם חזקה זו, ל"ק דהא גם לפירש"י ג"כ אינם שוה החזקות, אבל אי סברו כר' שמעון לא שייך תי' בתרא לכן אמר תי' קמא משום מגו דאף דלא חיישינן לזנות בזמן מועט היינו דלא שכיח ומ"מ אי טוענת כן נאמנת במגו דהא בכל מילתא דלא שכיח קיי"ל בכללי מגו אם טוען כן ויש לו מגו נאמן וה"ה וא"ש:

ג אמנם באמת הבנת המפורשים בכוונת תוס' הנ"ל לא נהירא לי כי דוחק לפרש כן בלשון המשנה דאי' להדי' משארסתני נאנסתי ויותר יש לומר כוונת תוס' אף שאומרת משארסתני נאנסתי והודית בעצמה שהי' הזנות בעודה ארוסה ואיתרע רשות האב דשייך לומר כאן נמצא הזנות וכאן הי' מ"מ נאמנת לגמרי במגו שהי' אומרת שזינתה לאחר נשואין והי' נאמנת שחזקה כאן נמצאת וכאן הי' מסייע לה, וכן מצאתי בספר הפלאה בחידושיו לכתובת דע"ה שפירש כן והנאני, ואף שכתב הר"ש מקינון הובא בש"ך בכללי מגו סעיף קטן כ"ב דלא אמרינן מגו היכי דטענה שיכול לטעון לא שכיח כי לא ניחא לי' למטען טענה דלא שכיחא, וכ"כ תוס' בכתובת דף י"ח עמוד ב', מ"מ לפמ"ש השפתי כהן שם רבו הסוברים דאמרינן מגו אף בטענה דלא שכיח, ותו י"ל דהסוגי' אתי' כחכמים דר' שמעון דכן קיי"ל להלכה דחיישינן לזנות אפי' בזמן מועט משום דשכיח, ועיין בריב"ש סימן שפ"ה ודלא כמשנה למלך בפ"ד מיבום שהשיג עליו וא"כ שפיר יש לה מגו מעלי' שהי' אומרת שזינתה לאחר נשואין ואף שהי' זמן מועט שכיח, וא"כ לפ"ז יש ליישב ג"כ קושי' הנ"ל באופן אחר ואמינא כעין סגנון שכתב הפני יהושע לחדש פי' חדש בכוונת הש"ס שתי' קמא קאי על מתני' דמשארסתני נאנסתי ותי' בתרא משום חזקה קאי על מתני' דמוכת עץ דאיכא התם חזקה מעלי' שחזקת בנות ישראל אינן מזנות יע"ש כמו כן י"ל לפי פירושינו, ונראה ל מר כוונת התירץ ראשון שתירץ משום מגו, אין הכוונה דהי' טוענת מוכת עץ אני אף דנזכר כן בדט"ו מ"מ הכא לא נרמז מגו זו והש"ס לקמן רוצה לומר אף למאן דלית לי' כאן נמצא וכאן הי' אבל בכאן י"ל המגו שר"ל שהי' טוענת שזנתה משנשאת שהיתה נאמנת מטעם כאן נמצא וכאן הי' ותי' הלז משום מגו בפי' הנ"ל שאומרת שזינתה לאחר אירוסין ונאמנת במגו שזינתה לאחר נשואין קאי על מתני' דמשארסתני נאנסתי, ותירץ בתרא משום חזקה והיינו חזקת כשרות כמ"ש הר"ן קאי על מתני' דהיא אומרת מוכת עץ דחזקה זו לא איתרע, ומיושב מה שהקשו הראשונים זלה"ה הבאתי בפרט הקדום על תי' הש"ס משום מגו יע"ש וא"ש:

ד ואולם לכאורה קשה לשיטת תוס' בכתובת דע"ה הנ"ל כפי הבנת הפלאה שנאמנת לר"ג במגו שהי' אומרת שנאנסה לאחר שניסת מהא דאי' במס' שבועות דמ"א ע"ב, ההוא דאמר לחבריו הב לי מאה זוזי דאוזיפתך א"ל להד"מ אזיל אייתי סהדי דאוזפיה ופרעיה אמר אביי מאי נעבד איהו אמרו אוזפיה אינהו אמרו פרעיה, רבא אמר כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי פירש"י דכיון דלא לוה לפי דיבורו לא פרעו והרי יש עדים שלוה נאמנים הם על הלואה ואינם נאמנים על הפרעון דהודאת בעל דין כמאה עדים וכן קיי"ל בש"ע ח"מ סימן ע"ט ס"א כרבא, וברור דאביי ורבא אזלו לשיטתייהו, דבמס' גיטין ד"ח ע"ב פליגי אביי ורבא בכל נכסי קנוין לך סובר אביי דלא אמרינן פלגינן דיבורא מתוך שלא קנה נכסים לא קנה עצמו ורבא סובר פלגינן דיבורא ועצמו קנה נכסים לא קנה וה"ה לאביי נאמן לגמרי ולרבא פלגינן דיבורא שנאמן לחובתו שלא פרע יותר מעדים ואינו נאמן שלא לוה נגד עדים שאמרו לוה ובע"כ ר"ל פלגינן הכוונה שהכוונה מלא לוה הוא לא פרע, ואף דיש ללוה מגו שהי' שתיק ולא אמר כלום שהי' פטור ע"י עדים המסייעים או שהי' אומר פרע כמו שאומרים העדים מ"מ עכשיו שאמר שלא פרע וגם לא לוה וטענת לא לוה הוא נגד דברי העדים שאמרו לוה הוי מגו במקום עדים וא"כ קשה אמאי קיי"ל כר"ג שנאמנת לומר שנאנסה לאחר איר סין הא אנן קיי"ל כרבא דאמרינן חזקה כאן נמצא וכאן הי' וקיי"ל כרבא דפלגינן דיבורא, וגם קיי"ל דלא אמרינן מגו במקום חזקה, ובשגם היכי שהוא להוציא ממון הא לפי דבריה שאומרת עכשיו שנאנסה לאחר אירוסין נימא שהודאתה לחובתה יועיל כיון שמודית שלא זינתה אחר נשואין אבל אינה נאמנת שזינתה בעודה ארוסה כיון דאיכא חזקה שכאן נמצא ברשות אב כאן הי' קודם אירוסין ואי משום שיש לה מגו סוף סוף עכשיו שהודית אמרה נגד חזקה דכאן נמצא וכ"ה וכמו דלא אמרינן מגו במקום עדים ה"ה דלא אמרינן מגו נגד חזקה וראוי לומר פלגינן דיבורא והיינו הכוונה, והמעיין היטב יראה שהדמיון לסוגי' דשבועות הנ"ל עולה על נכון ונראה ליישב דיש לחלק אף דלא אמרינן מגו במקום חזקה מ"מ אמרינן מגו בעיקר חזקה ולא דמי להאי דרבא הנ"ל דהתם הוי במקום עדים משא"כ הכא החזקה דכאן נמצא וכאן הי' בא רק מפיה שאומרת שזינתה בעודה ארוסה ויש לה מגו שהי' אומרת שזינתה אתר נשואין ולא הי' אומרת נגד החזקה דכ"נ וכ"ה אדרבא שהי' מסייע לה חזקה דכ"נ וכ"ה וראי' לדברינו מוכח בש"ע ח"מ סימן ע"א ס"א להמעיין בסמ"ע ס"ק ה' וש"ך ס"ק ד' דאמרינן מגו בעיקר אנן סהדי ועמ"ש בכלל ד' פרט ד', ולפי זה י"ל בדרך פלפול מה שמתרץ הש"ס ב' תירוצים משום דקו' הי' על ר' נחמן ועל ר' יוחנן וחדא תי' הוא לר"נ וחדא הוא לר"י דהנה תוס' כתבו דלר' יוחנן בהאי דמוכת עץ ליכא מגו ולפי דברינו הנ"ל לר' יוחנן גם בהאי מתני' דמשארסתני ליכא מגו לכן קאמר שני תירוצים דהנה בכתובת די"ט ע"א בהא דאמר ר' הונא אמר רב מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו כתב רש"י וז"ל אין המלוה צריך לקיימו בעדים החתומים בו שאין הלוה שוב נאמן לומר פרעתיו ולא אמרינן בהאי הפה שאסר הוא הפה שהתיר דכיון שאמר כשר הי' הרי הוחזק בשטר וכי אמר פרעתיו לא מיהמן שהרי ביד המלוה הוא עכ"ל ובע"כ מוכח דסובר דלא אמרינן מגו אפילו בעיקר חזקה דהא השטר לא נתקיים רק מפיו ואפ"ה לא נאמן ומאן דסובר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ולוה נאמן לומר פרעתי' במגו דמזויף ף בע"כ סובר דאמרינן מגו בעיקר חזקה ור"נ סובר שם צריך לקיימו ור' יוחנן סובר בב"ב דקנ"ד ע"ב דמודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו ועיין שם דקנ"ה ע"א ד"ה אלא וא"כ א"ש לר' נחמן לשיטתו דסובר דאמרינן מגו בעיקר חזקה מתרץ תירץ ראשון דאיכא מגו שהי' אומרת שנאנסה לאחר נשואין דאף לפי דבריה שאומרת עכשיו הוא נגד חזקה כ"נ וכ"ה אמרינן מגו כמו התם אף לפי טענת הלוה שטוען עכשיו שפרע הוא נגד חזקה דשטרך בידי מה בעי מ"מ נאמן אבל לר' יוחנן דלא אמרינן מגו בעיקר חזקה ליכא מגו אפי' במשנתינו דמשארסתני נאנסתי, לכן מתרץ משום חזקה, ואין להקשות על דברינו הא לפמ"ש מוהר"ם לובלין אביי הוא דמקשה והוא לית לי' במס' שבועות סברא דכל האומר לא לויתי כו', דז"א כיון דרב יוסף משני כן וי"ל הוא סובר כרבא, ותו דבריו אינם מוכרחין די"ל אביי קאמר רק הא דר"ה ור"י דשמואל ואח"כ מקשה סתמא דגמרא וא"ש מיהו יותר נראה בפשיטות כוונת תוס' בד' ע"ה ע"ב ד"ה רישא הנ"ל במ"ש שאיירי בענין שיכול להיות שנאנסה תחת בעלה שכוונתם לדברי הר"אש שם שכתב וז"ל בוגרת כיון שיצאה מרשות אביה ואינה נקראת עוד על שם בית אביה כך לעומדת בבית אביה כאילו עומדת בבית אינש דעלמא וחשיבי כאילו נכנסה לרשות הבעל כו' וכן מוכח מן התוספת עכ"ל וי"ל שכן כוונת תוס' שמיירי בענין שיכול להיות שנאנסה תחת כו' והיינו דמיירי בבוגרת ושפיר אומרת משארסתני נאנסתי כי אף שהי' לאחר אירוסין אמרינן כאן נמצא וכאן הי' ברשות הבעל ואפשר מ"ש הר"אש שכן מוכח מתוס' כוונתו לדברי תוס' הנ"ל דהוי דחיקא לי' לפרש פירושים הנ"ל בכוונת תוס' לכן פירש כמ"ש:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה