אור ברסלב

שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב

כלל י

כלל ט

יבואר אי נאמן בברי להוציא ממון היכי שאין לו חזקת ממון מעליא שהוא בכל מקום חזקת קמייתא קודם שנולד הספק הי' מוחזק וגם עכשיו כשנחלקו הצדדים הנתבע תפוס ועומד ואולם היכי שיש לו חזקה דהשתא או להיפך לא נמצא מפורש בש"ס אי גם בכה"ג לא מהני ברי ויבואר בס"ד הוכחה מפוסקים זלה"ה להיכן דעתם נוטה ובו ב פרטים:

פרט א

יבואר אי ברי מהני נגד חזקת מרא קמא:

א יש לחקור בהא דקיי"ל בכתובת די"ג דברי ושמא לאו עדיף אי היינו דוקא נגד חזקת ממון שמוחזק עתה בממון כמו שבארנו בכמה דוכתי שיש לו מעלות התפיסה שמוחזק ותפיס בממונו וגם יש לו חזקה קמייתא כמ"ש הטו"ז בח"מ ס"סי ע"ה כמו חזקה קמייתא באיסורא דקודם שנולד הספק והסכסוך שבינם הי' בחזקת שהוא שלו אבל נגד חזקת מרא קמא לבד מהני וכעין דסוברים כמה פוסקים הובא בש"ך יו"ד סימן קכ"ז דעד אחד נאמן באיסורין נגד חזקה קמייתא ואפילו בעל דבר כשאומר ברי שהוא כשר ועיין יבמות דפ"ח ע"א בחידושי רמב"ן ורשב"א ובע"כ אלים כח ברי ה"ה חזקת מרא קמא בממון דומה לחזקה קמייתא באיסורא או דלמא לא ילפינן ממון מאיסורא דהא חזינן שאלים כח ממון מאיסורא דהא באיסורא נאמן עד אחד להתיר בספק השקול היכי דליכא חזקת איסור המתנגד ובממון לא קם עד אחד אפי' היכי דליכא חזקת ממון המתנגד כגון בדבר שמונח בר"ה ואפילו היכי ששניהם מסופקים כמ"ש בכלל ע"א בממון שכן דעת הפוסקים ובע"כ שחוקת התורה כך הוא שבממון בעי ראי' ברורה ודבר ברור בלי שום גמגום ופקפוק וכמ"ש מש"ות ת"הד סימן שמ"ט כעין זה אף שבאיסורא רובא עדיף מחזקה מ"מ בממון ל"מ רוב דהלכה הי' שהמע"ה ורובא לא מיקרי ראי' ועיין בתוס' במס' ב"מ דף כ' ע"ב וכיון דחזקה מתנגד להברי של התובע שיש לומר דלא מהני דהא ליכא דבר ברור וראי' לבית דין שכן הוא כיון שיש התנגדות מחזקה לברי של תובע אין יכולין הב"ד ליתן ממון של המוחזק מכח חזקת מרא קמא ליתן לחבירו ונראה לענ"ד שדין הלז במחלוקת קמאי זלה"ה שנוי' דבמס' ב"ק דמ"ו ע"א פליגי סומכס ורבנן סומכס סובר ממון המוטל בספק חולקין וחכמים סוברים המע"ה ודעת רשב"ם הובא בתוס' במס' ב"מ ד"ק ע"א בד"ה האי דסומכס מורה היכי שהוא מוחזק גם עכשיו שהמע"ה ולא פליגי רק בעומדת באגם שיש לו רק חזקת מרא קמא אבל לדעת תוס' שם אפי' במוחזק ממש סובר סומכס דחולקין כיון דנולד לנו ספק בלא טענותיהם עיין תוס' במס' ב"ק דל"ה ע"ב בד"ה זאת ובב"ק שם אמר שמואל זו דברי סומכס אבל חכמים אומרים זה כלל גדול בדין המע"ה אפי' ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא א"כ לרשב"ם דפלוגתייהו בעומדת באגם ועל זה פליגי רבנן אפי' בברי ושמא מוכח דלדידן דקיי"ל כרבנן חזקת מרא קמא בממון אלים טובא דלא מהני ברי ואיכא ק"ו דהתם הספק נולד לבית דין בלא טענותיהם ואיתרע קצת חזקה דהא מהאי טעמא סובר סומכס חולקין ואפ"ה ל"מ ברי נגד חזקת מרא קמא מכ"ש בעלמא שלא נולד ספק לב"ד רק ע"י טענותיהם דלא אתרע החזקה כלל שלא נאמן בברי להוציא מחזקת מרא קמא אבל לתוס' דפלוגתייהו במוחזק גם עתה שפיר יש לומר דוקא בכה"ג סוברים רבנן המע"ה ול"מ ברי אבל כנגד חזקת מרא קמא לבד י"ל דברי עדיף וח"כ חקירה הנ"ל הוא רק לתוס' אבל לשיטת רשב"ם נפשט שבע"כ אפי' נגד חזקת מרא קמא לבד לא מהני ברי וראיתי בספ' קצות החושן כלל א' ס"ק ז' שהביא מחלוקת ראשונים זלה"ה בזה דעת הטור בסימן רכ"ג בהמחליף פרה בחמור דאפילו עומדת באגם והמוכר טוען שמא ולוקח ברי לא מהני ומוקמינן בחזקת מרא קמא וכיו"ב בסימן שצ"ט וכן הוא דעת רמב"ן בחידושיו במס' ב"ק דל"ד אבל דעת הראב"ד הובא בס' שיטה מקובצת בב"מ דף ק' בברי ושמא נגד חזקת מרא קמא ברי עדיף וא"כ הדבר שנוי' במחלוקת ראשונים זלה"ה:

ב לכאורה יש להביא ראי' לשיטת הסוברים דלא מהני ברי נגד חזקת מרא קמא דהנה איתא במס' ב"ב דל"ד ע"א הני עיזי דאכלי חושלא בנהרדעא אתי מרי' דחושלא ותפסינהו והוי קא טעין טובא אמר אבוהו דשמואל יכול לטעון עד כדי דמיהן מגו דאי בעי אמר לקוחין הן בידי וכתב רשב"ם וז"ל ואין עדים מעידין מה אכלו אצלו מעט או הרבה וטוען בעל השדה כי הרבה אכלו יותר מכדי דמיהן של עיזים הללו יכול לטעון עד כדי דמיהן אבל בטפי מכדי דמיהן דליכא מגו לא מיהמן אלא בעדים עכ"ל והנמוקי יוסף כתב וז"ל יכול לטעון עד כדי דמיהן ויהי' נאמן בשבועה בנקיטת חפץ ואע"ג דאיכא מגו דמצי לומר לקוחין הן בידי מ"מ לאו מגו גמור הוא דהרי השתא שאמר דאכלי חושלא אינו מעיז דאילו אמר לקוחין הם בידי הי' מעיז וממעיד לשאינו מעיז לא אמרינן מגו לאפטורי משבועה וכ"כ בר"ן בשבועת דף מ"ו ותו' ב"ק דף ק"ז ע"ב ועיי' ש"ך בכ"מ סק"ו ובע"כ פירשו סוגי' הלז מן הסתם אין מריא דעיזי' יודע כמה אכלו ברשות אחר דמן הסתם לא הי' שם, ולפ"ז קשה לשיטת הראב"ד הנ"ל דברי עדיף מחזקת מרא קמא למה לי הטעם משום מגו הא בלא"ה ג"כ נאמן כיון שתפס בעיזים ולית לבעלים בעדים רק חזקת מרא קמא והם טוענים שמא עדיף ברי של התופס מיהו יש לומר כעין שכתבו תוס' בב"ק דמ"ו ע"א ובכמה דוכתי לר' הונא ולר' יהודא דברי עדיף מחזקת ממון בעינן דוקא ברי טוב ושמא גרוע ה"ה לשיטת ראב"ד דסובר לדידן דקיי"ל כד' נחמן דלא מהני ברי נגד חזקת ממון רק נגד חזקת מרא קמא מ"מ בעינן ברי טוב ושמא גרוע והכא ברי גרוע ושמא טוב דלא הו"ל למידע, וא"כ לפ"ז יש לומר רמב"ן הנ"ל דסובר דברי לא מהני נגד חזקת מרא קמא אזיל לשיטתו שכתבתי בשמו בכלל ח' פרט ז' שבע"הת בשער ל"ט כתב בשמו שאין חילוק בין ברי טוב לברי גרוע והי' לו הוכחה מסוגי' הש"ס הנ"ל דבע"כ לדידן דקיי"ל כר' נחמן לא מהני ברי נגד חזקת מרא קמא דאל"כ קשה על אבוהו דשמואל למה לי טעמא דמגו וא"ת הא אכתי קשה למה לי טעמא דמגו הא מוכח בכתובת די"ב ע"ב דברי גרוע וחזקה עדיף מחזקת ממון דהא בהאי דהנושא את האשה ולא מצא בתולים דהיא טוענת ברי משארסתני נאנסתי והבעל טוען טמא סוברים ר"ג ור"א דנאמנת ומקשה הש"ס על ר' נחמן דסובר ב"וש לאו עדיף ומשני כיון דאיכא חזקת הגוף המסייע לאשה שנולדה בתולה ראוי לומר שנעשה ההשתנות בזמן ה המאוחר לכן ברי וחזקה עדיף מחזקת ממון אף דברי גרוע כמ"ש תוס' שם דלא הו"ל לבעל לידע וגם איכא חזקה דהשתא דהרי בעולה לפניך המתנגד לחזקה קמייתא מ"מ ברי וחזקה קמייתא עדיף מחזקת ממון וחזקה דשעת מציאתן ותוס' כתבו במס' כתובת ד"כ ע"ב בד"ה ואוקי דוקא בקרקע אמרינן דאזלינן בתר חזקת קמייתא אבל במטלטלים אזלינן בתר המוחזק עכשיו כדאי' בב"מ ד"ק יע"ש א"כ כיון דאזלינן במטלטלים וכיו"ב בתר חזקה דהשתא וכיון שתפסו בעיזים אית לי' חזקה דהשתא בצירוף ברי ראוי שיהי' נאמן נגד חזקה קמייתא של בעל העיזים אף בברי גרוע ושמא טוב דזה אינו דהא דאזלינן במטלטלים בתר חזקה דהשתא היינו היכי דמדעת הבעלים בא לידו כעין האי דמחליף פרה בחמור לא אזלינן בתר מרא קמא אבל היכי דתפס שלא מדעת הבעלים קם החזקת מרא קמא בתקפו ואין לו רק דין תופס וגדולה מזו מוכח בתוס' אפילו היכי דתפס בהיתר יש לבעלים חזקת מרא קמא היכי שלא בא מדעת הבעלים כמ"ש במס' כתובת דט"ו ע"ב ד"ה להחזיר בהא דאי' שם מצא תינוק מושלך אם רוב ישראל להחזיר לו אבידתו כתבו אפי' לשמואל דאמר אין הולכין בממון אחר הרוב היינו במוכר שור לחבירו ונמצא נגחן שבהיתר בא המעות לידו ומדעת נתנם לו הלוקח אבל הכא מודו דאזלינן בתר רובא יע"ש וכ"כ במס' יומא דפ"ה ע"א ד"ה להחזיר ובע"כ כוונתם נגד תופס לבדו מהני רובא ולכן במוצא מציאה אף שתפס בהיתר והתורה התירה לו לקחת האבידה מ"מ כיון שבא לידו שלא מדעת הבעלים אין לו חזקת ממון מעליא שעיקר תוקף החזקת ממון הוא כשיש לו חזקה קמייתא בצירוף התופס והכא אין לו רק מעלות התופס וכשמדעת הבעלים בא לידו יש לו חזקת ממון ממש ול"מ רובא נגד חזקת ממון כשיש לו חזקת קמייתא ומעלת התפיסה וא"כ ה"ה אין למרי' דחושלא בעידים רק שם תופס ואין יכול לתפוס כי אם כשיש לו מגו אמנם באמת אפי' לשיטת הרמב"ן בבעל התרומת הנ"ל לא מוכח כלל דברי לא מהני נגד חזקת מרא קמא דהנה אי' במס' כתובת דצ"ח ע"א אלמנה ששמה לעצמה לא עשתה ולא כלום דמאן שם לך דאי אפשר לתפוס דבד על שום חוב המגיע לו בלי דעת ב"ד וה"ה בכל ענינים ועיין במס' בבא מציעא ד"ו ע"א בהא דאמר אביי חיישינן שמא ספק מלוה ישינה יש לו עליו כתב בנמוקי יוסף שם וז"ל והא דאמרינן הכי דכשטוען כולה שלי משום מלוה ישינה לא חשיד אממונא לאו למימרא דמצי למיעבד הכי לעכובי נפשי' בחובו ושיהי' שלו דמאן שם לו כדאי' בפרק אלמנה ניזונת אלא דאיהו טעי ומורה היתר אבל מאן דאית לי' זוזי גבי חברי' ונקיט מיני' ממכון או פקדון אמר לה למילתא כצורתא בבית דין וטעין על הא פקדונא כל מאי דאית לי' גבי' מהימן בשבועה עד כדי דמיו, יע"ש ועיין בבעל המאור ורמב"ן שם ואי' במס' ב"מ דקי"ב ע"ב ביתומים אמרו אנו השבחנו ובעל חוב אומר אביכם השביח דסבר ר' חנינא למימר ארעא בחזקת יתמי קיימי ועל בעל חוב להביא ראי' אמר לי' ר' יוחנן דעל היתומים להביא ראי' דארעא כיון דעומד לגוביינא כמאן דגבי דמי ועל המעות הבעל חוב מוחזק וראי' מאילן ובור ועיין בתוס' במס' סוטה דכ"ה ע"ב ולמד מכאן בשלטי גיבורים במס' שבועת בפרק כל הנשבעין דמ"ה ע"א ס"ק א' וז"ל תשובה כו' תדע דטלית שביד האומן לא בא ליד האומן מחמת שכרו הלכך אע"ג דאפשר למיתפס אאגרא מ"מ לא ע"ז בא לידו ואינו קנוי לו לכך והיינו דכל היכי שאמר גמרתיו שוב אינו שומר שכר אלא שומר חינם לפי שאין משכון בידו ולא קנוי לו ולפיכך כל שראה חייב הוא להחזיר ועל הקציצה או ישבע בעל הבית ופטור או יביא אומן ראי' ויטול שהרי הטלית עומד הוא להחזירו ודמי להאי דפרק לא יחפור ספק זה קודם קוצץ ואינו נותן דמים ומקשי' עלה מ"ש מבור דאמרינן לא יקצוץ ואמרינן כיון דודאי לאו למיקץ קאי ספיקו כמי לא אמרינן זיל קיץ הכא כיון דודאי למיקץ הוי אמרינן לי' זיל קיץ לי' משום דמצי אמר לי' אייתי ראי' ושקיל אמרינן בפרק המקבל דכל דקאי למיקץ כקצוץ דמי אבל משכונו קנוי' הוא לו עד שיפרע לו מה שהלוהו ולא לחזרה קאי עד שיחזרנו עכ"ל יע"ש היטב וא"כ מוכרח הש"ס דב"ב לומר הטעם משום מגו דבכה"ג מצי תפיס עד כדי דמיו והטעם מבואר במלחמת בפ"ק דב"מ הנ"ל, אבל מטעם ברי לבד לא מהני כיון שאי אפשר למרי' לתפוס העיזי' גופייהו משום מאן שם לך ומוכרח להחזיר ואין לו תביעה רק על ממון דחושלי' ועל המעות הבעלים הם מוחזקים ממש כמו כל חזקת ממון שבעולם וכמו דמוכח מסוגי' דב"מ הנ"ל כעין זה וברי לא מהני נגד חזקת ממון דב"וש לא עדיף לכן מוכרח לומר הטעם מגו דאף למאן דסובר דלא אמרינן מגו להוציא מ"מ בצירוף ברי מהני כמ"ש הש"ך בסימן פ"ג בכללי מגו אות ט"ו וכתבו קמאי זלה"ה שמוכח מכתובת די"ג ע"ב מתי' ראשון דש"ס שם דנאמנת האשה לומר משארסתני נאנסתי כיון דיש לה מגו דמוכת עץ אף דברי הוי ברי גרוע דלא הוי לבעל למידע אפ"ה בצירוף מגו מהני להוציא ממון וה"ה ואכתי לא מוכח דברי לא מהני נגד חזקת מרא קמא דשפיר יש לומר דמהני רק שאני הכא שהוא נגד חזקת ממון ממש כיון שאין העיזים בתורת משכון בידו רק שתפס אם לא הי' לו מגו הי' מוכרח להחזיר ולא הי' לו עליו רק תביעת ממון ואפי' לפמ"ש הגהות מרדכי בריש ב"מ הובא בש"ך סי' ק"ו סק"ב לשיטתו דלא אמרינן מגו מממון לממון והוי קשה לי' מהנהו עיזי דנאמן במגו וכתב בשם ראבי"ה לתרץ דהני עיזי שאני דהא גופן פטמן מחושלי והי' העיזי כמו החושלי אבל בשאר ענינים אין יכול לעכב משל חבירו זה תחת זה ע"ש לאו משום דיכול לתפוס ולהחזיק בעיזים גופייהו רק על ידי זה יכול לטעון שמגיע לו ממון כי היכי דלא ליהוי מגו מממון לממון אבל ודאי אין יכול לתפוס בלא שומא דמאן שם לך וממילא צריך לטעמא דמגו דלולי זאת כיון שידוע שעיזים הי' שייך לבעלים מדלא אמר מגו שלא הי' שלך מעולם ועיקר תביעתו הוא רק על ממון ועל ממון הבעלים מוחזקים וזהו ברור וא"כ לא מוכח כלל:

ג ודע מידי עיוני בזה ראיתי בהגהות מרדכי במס' בבא מציעא בפרק קמא סימן תי"ח מפרש עובדא הנ"ל בברי וברי שכתב שם וז"ל ואין להקשות מהנהו עיזי דאכלו חושלא בפ' ח"ה ובמקבל דהתם בעל העיזי' הי' מודה דאכל קצת אבל אומר מעט והלה טוען טובא וכיון דבעל העז מודה יכול לטעון עד כדי דמיהן עכ"ל משמע להדי' שהבין שהי' הכחשה ביניהם ובעל העזי' טען שהי' מעט, ולכאורה יש להביא דאי' לפירושו דלשיטת פוסקים הנ"ל קשה לו מהא דאי' במס' בבא מציעא דקי"ו ע"א ההיא גברא דחבל סכינא דאשכבתא מחברי' אתי לקמי' דאביי א"ל זיל אהדרי דהוי לי' כלי שעושין בו אוכל נפש ותא קום בדינא עלה רבא אמר לא צריך למיקם בדינא עלה ויכול לטעון עד כדי דמיהן ואביי לית לי' האי סברא מ"ש מהנהו עיזי דאכלו חושלי כו' דיכול לטעון עד כדי דמיהן יע"ש וקשה מאי' מקשה הש"ס דלמא איירי נידון דידהו שבעלים הי' מכחישין והוי ברי וברי וכיון דצריך לכ"ע להחזיר הסכינא דהוי דברים שעושין אוכל נפש כמ"ש בתשובת מיימוני דשייכי לספר המשפטים סימן א' וכ"א וסימן ל"ג דבין לאביי ובין לרבא צריך להחזיר רק דפליגי אם הפסיד המגו שלו יע"ש וא"כ יש לומר דסובר אביי כיון שצריך להחזיר לא מהני מגו להוציא ממון מחזקתו דהא על המעות שכנגדו מוחזק וכמ"ש סברא זו לעיל שמוכח מסוגי' דב"מ הנ"ל ולית לי' לאצטרופי למגו כיון דאיירי בברי וברי והא דסובר אבוהו דשמואל דנאמן לטעון עד כדי דמיהן ואמרינן מגו להוציא היינו בצירוף ברי מהני מגו כדאי' בכתובת די"ב משום דאיירי בברי ושמא ורבא סובר דאמרינן מגו להוציא ומשום שמוכרח להחזיר עכשיו לא אבד מגו שלו כמ"ש בתשובה הנ"ל וכן משמע בב"ב דל"ג ע"ב דאביי סובר דלא אמרינן מגו להוציא כי לפמ"ש תוס' בד"ה הילכתא סובר ר' אידי בר אבין דלא אמרינן מגו להוציא ובעובדא דערבא משמע להדי' דאביי סובר כוותי' אבל לשיטת הגהות מרדכי א"ש דהא גם בעובדא דאבוהו דשמואל מיירי בברי וברי, ואולם יש להבין לשיטת הגהות מרדכי אמאי באמת מהני מגו לבד כיון דהוא להוציא ממון וכן משמע להדי' ברמב"ם בפרק עשירי מהלכות טוען הלכה ג' שאפי' בברי וברי נאמן התופס במגו דלקוח ואולי יש לחלק דהא דלא אמרינן מגו להוציא ממון היינו אם גם לטענת מגו שהי' יכול לטעון הי' להוציא ממון מחזקתו כעין נידון דב"ב דל"ב שנאמן במגו דאי בעי אמר שטרא מעלי' שאף אם הי' טוען כן הי' שכנגדו מוחזק בממון ולא בא החזקת ממון מפיו, משא"כ בהאי דאבוהו דשמואל אם הי' טוען לקוחין הם בידי הי' הוא מוחזק לגמרי ולא הי' הבעל העיזים מוחזק כלל והוי כמגו בעיקר חזקה כיון שהחזקה בא רק מפיו שמודה שאינו שלו וכיו"ב מחלק הסמ"ע בסימן ע"א סק"ה וש"ך סק"ד במגו בעיקר עדים וה"ה לענין מגו להוציא דעיקר הטעם משום דאלים חזקת ממון היכי שיש לו מגו בעיקר חזקת ממון אמרינן ובזה מיושב קו' רמב"ן בחידושיו לב"ב שם מב"מ דק"י ע"א שנאמן במגו דלקוחה בידי אף דהוי מגו להוציא יע"ש דשאני התם דאי הוי טען לקוחה בידי הי' הוא מוחזק כיון שאכל שלשה שנים וחזקת שכנגדו בא רק מפיו שהודה ודוק כי קצרתי וצ"ע בכל זה היטב ואין כאן מקומו העולה דבדין זה נחלקו הפוסקים אי נאמן בברי נגד חזקת מרא קמא ומסוגי' הש"ס דב"ב לא מוכח כלל:

פרט ב

יבואר אי נאמן בברי נגד תופס שטוען שמא כיון שאין לו חזקה קמייתא רק מעלת התפיסה:

ד יש לחקור היכי שמוחזק בממון ואין לו חזקת מרא קמא רק שתופס בדבר אם בכה"ג קיי"ל דברי לא מהני להוציא מתופס שתופס בשמא ולכאורה יש להביא ראי' דבע"כ דעת הרמב"ן דברי לא מהני נגד תופס מהא דמבעי' לן בבבא מציעא דע"ו ע"א באמר לי' בעל בית בארבעה ואזיל איהו ואמר לי' בתלתא ואמר כמו שאמר בעל בית מאי אדיבורי' דידי' קא סמיך דאמר לי' מהימנת לן דהכי אמר בעל בית או דלמא אדיבורא רא דבעל הבית קא סמיך יע"ש וכתבתי בכללי עד אחד להקשות נימא חזקה אין אדם מוציא דבריו לבטלה דמוכח כוונת הפועל דסמך אדיבורא דבעל בית דאם כוונתו שהאמין לו דהכי אמר בעל הבית וסמיך אדיבורא דשליח הי' מדבר לבטלה שהוא שלא לצורך כיון דלא יהי' רק שלשה דינרים אבל אי אדיבורא דבעל בית קא סמיך לא הוציא דבריו לבטלה כי הוכרח לומר כן כדי שיהי' לו ארבעה דינרים, והבאתי ראיות מהרבה דוכתי דבכה"ג אפי' רבנן דר' מאיר בערכין ד"ה דסוברים אדם מוציא דבריו לבטלה מודה היכי שאמר לשון המשתמע לתרי אפי יש לפרש כוונתו באופן המועיל כדי שלא יהי' לבטלה, וכן מצאתי סברא כזו בס' שיטה מקובצת שם וכתבתי שם לתרץ דש"ס סובר דחזקה זו לא מהני נגד חזקת ממון יע"ש באריכות ואולם אכתי קמה מאי קמבעי' לן נשאל פי הפועל כוונתו אי יודה הא הודאה לחובתו הוי כעדים (ודוחק לומר דנ"מ היכי דחב לאחרינא כי האבעי' הוא בכל גווני) ואי יטעון ברי דאדיבורא דבעל בית קא סמיך ובעל הבית ושליח בע"כ יטענו שמא יהי' נאמן הפועל דאף דברי ושמא לאו עדיף הכא כחו של חזקת ממון איתרע על ידי חזקה אין אדם מוציא דבריו לבטלה דהא אצל חוקת ממון איכא חזקת מרא קמא ותופס ואף דלא מצי חזקה אין אדם מוציא דבריו לבטלה להוציא ממון. כיון דאיכא חזקת מרא קמא המתנגד דהוא ג"כ חזקה ונשאר לו ג"כ מעלת התפיסה עכ"פ מגרע כח חמ"ק דהא הוי חזקה לגבי חזקה ונשאר לבע"ב רק מעלת תופס ויועיל ברי נגד תופס אולם לשיטת תוס' בב"ק דמ"ו א"ש דלא מהני היכי דברי גרוע ושמא טוב וה"ה דברי גרוע ושמא טוב שא"א לבעל בית לידע כוונת הפועל אבל לרמב"ן הובא בבע"הת סימן ל"ט דל"ל חילוק הלז כמש"ל קשה, אע"כ דסובר דגם נגד תופס לא מהני ברי, שוב ראיתי בק"הח בקה"ס כתב ג"כ להסתפק בחזקת ממון לחוד בלא מרא קמא והמחזיק טוען שמא ואידך ברי אי גם בכה"ג אמרינן דחזקת ממון עדיף או לא וכתב שלא מצא ראי' אך דעתו נוטה דחזקת ממון עדיפה יע"ש וכבר נתבאר ראי' לזה, וכן משמע מס מסתימת הש"ס ופוסקים דבכל גווני ל"מ ברי אף שאין לו חמ"ק רק כיון שתופס בהיתר מהני תפיסתו, ואולם ראיתי בספר פ"י בחידושיו לכתובת די"ב ע"א שנראה שסובר שברי עדיף מתופס ולענ"ד לא מוכרח ועיין מ"ש הפני יהושע בחידושיו לב"מ ד"ב ע"א ועמ"ש לקמן בכלל ט"ו פרט ד':

ה ולכאורה עלה בדעתי להוכיח דנאמן בברי נגד תופס מהא דאי' בכתובת די"ג ע"ב בתי' ראשון דר' נחמן סובר אפי' כר"ג וע"כ לא קאמר ר"ג התם אלא דאיכא מגו אבל הכא מאי מגו איכא וכתב הגהות מרדכי בפ"ק דב"מ לאחר שהביא דברי ריב"א דלא אמרינן מגו להוציא כתב וז"ל ובמקום שיש חזקה או ברי עם המגו אמרינן אף להוציא כדאי' בכתובת גבי משארסתני נאנסתי דנאמן במגו אף להוציא מהאי טעמא יע"ש וכ"כ הר"ש מקינון הובא בש"כ סימן פ"ב בכללי מגו ס"ק ט"ו ומוכח אפי' בברי גרוע כמו שם דברי שלה גרוע דלא הו"ל לבעל למידע כמ"ש תוס' שם מ"מ מהני בהדי מגו להוציא ממון מחזקתו, ויש להבין מאיזה טעם יועיל ברי גרוע ומגו להוציא ממון דהא המוחזק בממון יש לו ג"כ תרתי חזקת קמייתא ומעלת התפיסה, ונראה דהנה בכללי מגו כתבתי שיש לומר אף דלא אמרינן מגו להוציא ממון היינו נגד חזקת ממון ממש שהי' לו חזקת מרא קמא וגם מוחזק עכשיו בממון, אבל אם הדבר שדנין עליו מונח בר ברשות הרבים וכיו"ב ויש לאחד חזקת מרא קמא עדיף מגו מחזקת מרא קמא, וכ"כ בק"הח בכ"מ סימן פ"ג ס"ק י"ג ונלע"ד להסביר הדבר דהנה ידוע דכח מגו אלים מן התורה לאו דוקא מגו דאי בעי שתיק כגון הפה שאסר כו' דאיתא בכתובת להדי' בדכ"ב ע"א שהוא מן התורה שמקשה למה לי קרא סברא הוא, אלא אפי' מגו דאי בעי טעין הוא מן התורה כמ"ש הר"אש בשבועות דף מ"ה ע"ב סימן ג' והרב המגיד בפ' ט"ו ממלוה ולוה ה"ב ד"ה אע"פי ומהני אפי' באיסורא כדאי' בכתובות די"ג ע"א ומוהרש"א ד"ט ע"ב בתוס' ד"ה לא שרצה לומר דלא מהני מגו באיסורא לבסוף חזר בעצמו ועיין בספ"י שם, ובע"כ הטעם דמגו הוא דבר שהשכל מחייב ומסכים לזה דמן הסתם אדם בוחר בטענה היותר טובה והוי קצת הוכחה שאמר אמת וכבר כתב במוהרי"ק סימן ע"ב ותשובת מוהרי"ט ספר ב' סימן כ"ז ובארתי בכמה דוכתי שחזקה קמייתא הוא חזקה דלא אתי' מכח סברא שאין השכל והדעת מחייב שיהי' כן רק שכן הי' החוקה כל זמן שלא ראינו השתנות מסתמא לא נעשה שינוי כמו בנגע, וה"ה חזקת ממון הוא מהאי טעמא שמסתמא לא נעשה שינוי ולא יצא מרשות בעלים יע"ש שכ"כ להדי' ואולם יש למוחזק בממון עוד מעלה כיון שהוא תופס וא"כ נראה לפמ"ש הם ז"ל דחזקה דא דאתיא מכח סברא עדיף מחזקה דלא אתיא מכח סברא יא לומר היינו טעמא דמגו עדיף מחזקת מרא קמא בממון כיון שהוא כמו חזקה קמייתא באיסורא שאין הסברא מחייב ומגו הוא דבר דמסברה והשכל מחייב משא"כ נגד המוחזק עכשיו בממון ל"מ מגו דאף דסותר לחזקה נשאר מעלת התפיסה וא"כ לפ"ז א"ש תי' הש"ס הנ"ל דמגו סותר החזקת קמייתא שיש לבעל המוחזק בממון ולא נשאר רק מעלת התפיסה ועדיף ברי נגד תופס ומוכח שאפי' ברי גרוע מהני נגד תופס וכעין סברא זו לחלק בחזקת ממון שיש תרווייהו חזקה קמייתא ומעלת תפיסה מצאתי כן בש"ות ש"ר חלק א' שחיבר אאמ"ו הגאון נר"י וא"כ נפשט ספק הנ"ל, וראי' הנ"ל מסוגי' דב"מ יש לדחות לפמ"ש לעיל בכלל ג' פרט ד' דנגד ספק שיש לנו ל"מ ברי של בע"ד וצ"ע לדינא:

ו ודע דיש גווני שיש לומר דברי יועיל בממון, והיינו היכי שמוחזק בממון של אחד שאינו יודע למי שייך ובא אחד וטוען ברי יש לומר דברי עדיף כיון שעכ"פ אינו של המוחזק ועומד כעת כמ"ש בהפלאה בכתובת דף כ"ו ע"ב בכוונת תו' ד"ה ויצא וצ"ע לדינא:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה