שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב
כלל טו · פרט א
יבואר מחלוקת רשד"ם וטו"ז:
א בטורי זהב בח"מ סוף סימן ע"ה הביא ספק באחד שפרע לחבירו חובו במעות ואחר הפרעון הראה מלוה ללוה מטבע מזויפת וטוען שקיבל ממנו בתוך הפרעון, והלוה משיב א"י אם הי' מטבע זו בתוך אותן מעות, דעת רשד"ם בש"ות סימן פ' וכ"כ הש"ך בשמו בסימן רל"ב ס"ק ט"ו דהוי כטוען א"י אם פרעתיך דחייב לשלם, אבל דעת הטו"ז שם דהוי כטוען א"י אם נתחייבתי לך דעיקר טעמא דמחלקינן ביניהם כיון דעכשיו נולד הספק מוקמינן בחזקת שהי' קודם שנולד הספק ולכן פטור בא"י אם נתחייבתי לך דקודם שהי' הספק הי' בחזקת פטור, ובא"י אם פרעתיך קודם שנולד הספק הי' בחזקת חיוב, דהלואה הי' ודאי, וא"כ בנ"ד שפרע ונסתלק ממנו ועכשיו נודע הספק במטבע אוקי הדבר כמו שהי' עד עתה והוא בחזקת פרעון טוב דרוב מטבעות אינם מזויפים והוי כתובעו עכשיו תביעה חדשה וזה טוען א"י אם נתחייבתי לך עכ"ד, ולענ"ד תלי' במחלוקת קדומה דהנה בארתי בכללי חזקות, בכל מקום דאזלינן בתר חזקה היכי שיש לנו ספק מוקמינן הדבר על חזקה קמייתא כמו שהי' קודם הספק, אי אזלינן בתר שעה שנודע הספק לנו או בתר שעה שנולד הספק אף קודם שנודע לנו, ולוקים הדבר בחזקת שהי' קודם שנולד הספק נחלקו גדולי אחרונים זלה"ה, דעת רמ"א ביו"ד ס"נ דלא אמרינן נשחטה הותרה אלא בדבר שנוכל לומר שנעשה ריעותא לאחר שחיטה דלא יצאה מחזקתה מחיים, אבל אם נולד הספק מחיים אזלינן בתר שעה שנולד הספק, ומוהר"ם לובלין מובא בש"ך שם סק"ג הוכיח מתוס' דאזלינן בתר שעה שנודע הספק ובררתי שם שכן הוא פי' אמיתי בכוונתם ולענין חזקת ממון ואיסורא ילפינן מהדדי כדאי' בהרבה דוכתי ועיין בב"ש בסימן קי"ז סע"ק ט"ו שלמד ג"כ לנידון דידי', ומעתה נראה בנידון הלז דעכשיו נודע הספק לנו במטבע משעה שבא לב"ד לדון על הדבר, מ"מ לפי דברי הלוה שמסופק אגלאי מילתא למפרע שהי' נולד מיד בשעת פרעון אם הי' מטבע מזויפת רק שנודע לנו עכשיו לכן אי אזלינן בתר שעה שנולד הספק ליכא חזקת פרעון דהא מיד נולד הספק בפרעון וחייב לשלם דהוי כאינו יודע אם פרעתיך דהא קודם שנולד הספק הי' בחזקת חיוב אבל לשיטת מוהר"ם לובלין דאזלינן בתר שעה שנודע הספק מסתבר כמ"ש בטו"ז כיון דעכשיו נודע הספק ועד עתה הי' בחזקת פרעון טוב דכבד מסולק ממנו והוי כאיני יודע אם נתחייבתי לך דפטור מלשלם ולכאורה מוכח מש"ס דאזלינן בתר שעה שנולד הספק דאי' במס' ב"מ דק"ג ע"ב מעשה באחד ששכר מרחץ בשנים עשר זהובים לשנה בדינר זהב לחודש ובא מעשה לפני רשב"ג ור' יוסי ואמרו יחלוקו את חודש העבור ואמר שמואל בבא באמצע החודש אבל בא בתחילת החודש כולו למשכיר בא בסוף החודש כולו לשוכר ופירש"י באמצע החודש דכיון שיש ספק העמד ממון על חזקתו ומה שדר כבר לא מפקינן מיני' ומה שלא עבר מן החודש או יצא או יתן לו שכרו דהעמד קרקע בחזקת ב בעלים, אבל בתחילת חודש כולו למשכיר דהעמד קרקע בחזקת בעלים בסוף חודש כולו לשוכר העמד ממון על חזקתו יע"ש, ור' נחמן אמר קרקע בחזקת בעלים עומדת ופירש"י וז"ל ואפי' בא בסוף החודש כולו למשכיר שהספק לא עכשיו נולד והעמד קרקע על חזקתו ונמצא שדר בשל חבירו וצריך להעלות שכר עכ"ל ועיין בתוס' ובשאר קמאי זלה"ה, ומשמע להדי' לשיטת רש"י שמואל סובר דאזלינן בתר שעה שנודע הספק והסכסוך בין הצדדים ואזלינן בתר המוחזק בעת ההיא, ור' נחמן סובר דאזלינן בתר שעה שנולד הספק, וכיון דקיי"ל כר' נחמן נראה בנ"ד חייב לשלם כשיטת רשד"ם וש"ך דהוי כא"י אם פרעתיך כיון דקודם שנולד הספק הי' בחזקת חיוב, אמנם לפמ"ש לעיל בכלל י"ד פרט א' וג' להסביר טעם ולחלק בין הנושאים, דלעולם אמרינן מסתמא לא נעשה מעש' והשתנות ממה שהי' מקדם, ועיקרו של חזקה הוא כן דאמרינן מן הסתם לא נעשה ה התחדשות והיכי שנעשה מעשה חדשה והשתנות ממה שהי' מקדם י"ל מב' טעמים לא אזלינן בתר חזקה חדא מטעם שכתבו הכנה"ג ומשנה למלך ותבואת שור דבעינן שיהי' שייכות לחזקה עם הספק, טעם ב' כמ"ש פוסקים ז"ל כיון שאיתרע שנעשה מעשה הגורם להסתפק שיצא הדבר מחזקה קמייתא, אזי נראה בנ"ד אף אי אזלינן בתר שעה שנולד הספק פטור מלשלם כמ"ש טו"ז דלא שייך לומר לוקים בחזקת חיוב כיון שנעשה מעשה בפרעון ויהי' איך שיהי' נעשה שינוי והתחדשות ממה שהי' מקדם ועל ספק זה לא הי' למלוה חזקה המסייע לו שאותו מטבע הי' מזויפת, דאין לחזקה שהי' לו ע"ע שייכות עם הספק, וכמו כן לטעם ב' איתרע החזקה דהא פרע ורוב מטבעות אינן מזויפות א"כ יש ספק עצום לפנינו ע"י מעשה שנעשה דבר שראוי להסתפק איתרע חזקת חיוב שהי' מסייע למלוה עד עתה ולא נשאר למלוה רק טענת ברי ואף שאין ללוה חזקה קמייתא כמו בעלמא בכל חזקת ממון יש לו חזקת קמייתא כיון דאזלינן בתר שעה שנולד הספק מ"מ כבר נתבאר שאפי' נגד חזקה דהשתא שמוחזק עכשיו הלוה לא מהני ברי לחוד להוציא ממון ממנו, והא עכ"פ עכשיו מוחזק הלוה בממון וקם דינו של טו"ז ולא מטעמו, ועיין מ"ש בס' אורים ותומים בסימן ע"ה ס"ק כ"ב מה שדחה ראי' הטו"ז וכן קיימתי מסברא דנפשאי, וק"ק לפי דברי טו"ז דרוב מטבעות אינם מזויפים למה הוצרך לומר דהוי א"י אם נתחייבתי לך אפי' אי הוי א"י אם פרעתיך ג"כ פטור מלשלם כיון שרוב מסייע להלוה דהא דחייב לשלם היינו משום ברי וחזקת חיוב שמסייע למלוה עדיף מחזקת ממון שמוחזק עכשיו הלוה כעין סברת הש"ס בכתובת די"ג ע"ב אבל כשרוב מסייע ללוה א"י להוציא ממון מטעם ברי וחזקה נגד רוב וחזקת ממון וצ"ע, ועמ"ש בפרט ב':