שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב
כלל ח
יבואר אם נאמן להוציא ממון מחבירו בשטוען ברי וחבירו המוחזק בממון טוען שמא והיינו אינו יודע אם נתחייבתי לך ובו ד' פרטים:
פרט א
יבואר מקורו:
א גרסינן במס' כתובת די"ב ע"ב אתמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע ר' הונא ור' יהודא אמרו חייב ר' נחמן ור' יוחנן אמרי פטור ר"ה ור"י אמרי חייב ברי ושמא ברי עדיף ר"נ ור"י אמרי פטור אוקי ממונא בחזקת מארי' וכן הוא במס' ב"ק דקי"ח ע"א ורש"י שם ובב"מ דצ"ז ודק"טז לא פירש כלום באיזה אופן מיירי פלוגתייהו אבל תוס' בב"ק ד"ה והלה ובכתובת ד"ה מנה ובב"מ דצ"ז ע"ב ד"ה והלה כתבו דמיירי שטוען אינו יודע אם הלויתני אבל אם טוען איני יודע אם פרעתיך חייב לשלם וכ"כ כל הפוסקים:
ובטעמא דמילתא כתב בטורי זהב בח"מ סוף סימן ע"ה הטעם בא"י אם נתחייבתי לך דעכשיו נולד הספק מוקמינן בחזקתו שהי' מתחילה קודם הספק דלא הי' עליו שום חיוב משא"כ בא"י אם פרעתיך אם נוקי הממון בחזקת קמא קודם שנולד הספק אז הי' ודאי חייב לו ממילא נשאר החוב בתקפו יע"ש ור"ל דבכל מקום כשיש לנו ספק מוקמינן בחזקה קמייתא כמו שהי' קודם שנולד הספק כדאי' בחולין ד"ט ובאינו יודע אם נתחייבתי לך איכא חזקה קמייתא שהי' פטור ובאינו יודע אם פרעתיך איכא חזקה קמייתא שהי' חייב לשלם:
ויש לחקור מהא דקיי"ל במס' שבועת דמ"א ע"א כלישנא בתרא דרב אסי דמלוה את חבירו בעדים אין צריך לפרעו בעדים ואפי' ללישנא קמא דוקא היכי דהלוה בעדים דלא לדידי' הימנה אבל היכי דהודה בפני עדים נאמן לומר פרעתי ולא אמרינן שמחויב לשלם מטעם חזקת חיוב בשלמא היכי שהלוה שלא בעדים דנאמן לטעון פרעתי, היינו משום דיש לו מגו שהי' אומר לא לויתי דהוי מגו בעיקר חזקה דהא החזקת חיוב לא בא רק מפיו ושייך לומר הפה שאסר הוא הפה שהתיר כמ"ש בסמ"ע סימן ע' ס"ק ה' וש"ך סע"ק ז' כעין זה משא"כ היכי שהלואה הי' בפני עדים דאיכא ודאי חזקת חיוב שהי' מחויב לשלם אמאי נאמן הלוה נגד חזקת חיוב, אבל לק"מ דודאי חזקה לחוד לא מהני להוציא ממון דלא עדיף מרובא דלא מהני להוציא ממון רק בצירוף ברי מהני כדאי' במס' כתובת די"ג ע"ב הנושא את האשה ולא מצא לה בחולים היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתפחה שדהו והוא אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך והי' מקחי מקח טעות ר"ג ור' אליעזר אומרים נאמנת ר' יהושע אומר לא מפיה אנו חיין ואי' שם בש"ס לאחר שהביא מחלוקת אמוראים הנ"ל אמר אביי לר' יוסף הא דר"ה ור"מ דשמואל הוא דתנן הי' מעוברת וא"ל מה טיבו של עובר זה מאיש פלוני ובהן ר"ג ור"א אומרים נאמנת ואמר ר"י אמר שמואל הלכה כר"ג וא"ל ר"ש ר"י לר"י שיננא אמרת לן משמי' דשמואל הלכה כר"ג אף בראשונה אע"ג דאיכא למימר אוקי ממונא בחזקת מארי' אמר ר"ג ברי עדיף לימא ר"ה ור"י דאמרי כר"ג ור"נ ור"י כר"י אמר לך ר"ב אנא דאמרי אפי' כר"ג ע"ב ל"ק ר"ג התם אלא דאיכא מגו אבל הכי מאי מגו איכא א"נ ע"כ ל"ק ר"ג התם אלא דאמרינן אוקמי אחזקה אבל הכא מאי חזקה אית לי' להאי יע"ש נתבאר לתירץ בתרא היכי דאיכא ברי וחזקה מהני להוציא ממון מחזקתו דאי אפשר לפרש לתירץ בתרא דקאי גם אתירץ קמא כיון דאיכא מגו דהא תוס' כתבו בד"ה אלא דתירץ בתרא קאי גם לר' יוחנן דליכא מגו בהאי דמוכת עץ רק חזקה וכמ"ש הר"ן לפרש דאוקמי אחזקה שבנות ישראל שאינן מזנות וגם הרי"ף לא הביא רק תי' בתרא מוכח להדי' שהבין מטעם ברי וחזקה מהני להוציא ממון אפילו ברי גרוע ושמא טוב כמ"ש תוס' בד"ה ר"ה שבעל אינו יודע אי נבעלה וה"ה מהאי טעמא באיני יודע אם פרעתיך חייב לשלם כיון דיש ברי וחזקה משא"כ היכי שהלוה מכחיש איכא ברי וברי לא מהני חזקה לחוד לכן מלוה את חבירו בעדים א"צ לפרעו בעדים ופשיטא דלא שייך מגו באומר א"י במגו שהי' מכחיש כמבואר בדוכתי טובא דלא שייך מגו כי אם היכי שטוען ברי במגו שהי' יכול לשקר משא"כ כשטוען א"י ל"ש מגו דהא באמת אנו מאמינין לו שא"י מ"מ חייב לשלם מטעם ברי וחזקה ועיקר מגו ל"מ רק להאמינו טענה שטוען עכשיו ולפ"ז מוכח דכל הפוסקי' סוברים דהלכה כתי' ב' הנ"ל ויש לתמוה על הב"ש בסימן ס"ח ס"ק כ"ב שכתב שרמב"ם וטור סברי טעם ראשון הנ"ל משום מגו וכ"כ הפני יהושע בחידושיו לכתובת בק"א סימן קע"ו שכן הוא שיטת רמב"ם שכיון דאיכא תרי שינויא אי טעמא דר"ג משום ברי ושמא בהדי חזקה או משום ברי ושמא בהדי מגו מספיקא לא מפקינן ממונא עד דאיכא כולהו למעליותא דהיינו ברי ושמא וחזקה ומגו יע"ש הא הרמב"ם פסק בפרק ח' מטוען ונטען הלכה ט' וטור בסימן ע"ה בא"י אם פרעתיך חייב לשלם ובע"כ הטעם משום ברי וחזקה ומוכח מכאן כמ"ש הפלאה בסימן ס"ח שדחה דברי הב"ש ואפשר לומר וליישב שיטת ב"ש די"ל דסובר בהבנת רמב"ם וטור כשיטת ראנ"ח וסיעתו המובא במשנה למלך בפרק ד' משאלה ופקדון ה"א שכתב דבא"י אם פרעתיך אינו חייב לשלם רק בברי טוב ושמא גרוע דהוי לי' למידע אם פרע אבל היכי דלא הו"ל למידע פטור מלשלם וי"ל כוונת ב"ש שרמב"ם וטור לית להו תירץ בתרא הנ"ל שמוכח שאפילו ברי גרוע ושמא טוב בצירוף חזקה מהני להוציא ממון אבל בברי טוב ושמא גרוע בצירוף חזקה לא מהני להוציא ממון כדמוכח מאינו יודע אם פרעתיך, אך מדברי פני יהושע משמע מדבריו להדי' בכל גווני לא מהני ברי וחזקה כי אם בצירוף מגו דבריו תמוהין, ולפ"ז נשמע הרי"ף שתופס תירץ בתרא הנ"ל א"כ בע"כ סובר דברי גרוע בצירוף חזקה מהני להוציא ממון נשמע שבע"כ חולק על ראנ"ח וסיעתו ובע"כ סובר דברי גרוע בצירוף חזקה מהני להוציא ממון, ובע"כ סובר באינו יודע אם פרעתיך אפילו היכי דברי גרוע ושמא טוב מ"מ כיון דהוי ברי בחיובא וספק בחזרה בצירוף חזקה קמייתא מועיל להוציא ממון וקשה על אחרונים זלה"ה שלא העירו בכל זה ולענ"ד פשוט דין של ראנ"ח תלי' בשני תירוצים הנ"ל:
**(הג"ה ודע דראיתי בספר כריתי ופליתי. בסימן נ' ס"ק א' דבר תמוה שכתב שם דרבה סובר כתי' בתרא דהטעם משום מגו, דהמעיין בתוס' בכתובת די"ב ע"א ד"ה אמר ובע"ב ד"ה אלא מוכר דתי' זה לא אתי' לרב"ה ולר' יוחנן דבהאי דמ"ע ליכא מגו דוק ותשכח כדברי:)**
אמנם קשה דהנה תוס' בד"ה מנה כתבו וז"ל פירש אינו יודע אם הלויתני מעולם אבל הלויתני וא"י אם פרעתיך תנן בהדי' בהגוזל בתרא דחייב יע"ש ובע"כ שהבינו מאי דאי' במשנה שם בדקי"ח באומר לחברו גזלתיך הלויתני וא"י אם החזרתי לך חייב לשלם מיירי לר' נחמן ור' יוחנן בתובעו וטוען המלוה ברי וחייב בדיני אדם, ודוקא לר' הונא ור"י מוקי הש"ס שמיירי בלא תבעו וחייב לצאת ידי שמים וכ"כ בנמוקי יוסף שם להדי'. ונראה דר"נ ור"י הוכיחו דינם מלשון המשנה לפי פירושם מוכח ממתני' שיש חילוק בין א"י אם נתחייבתי לך לא"י אם פרעתיך, וא"כ קשה לס"ד דאביי דלא נחית לתירץ הש"ס דאינשי וכן לתירץ הראשון תיקשי לנפשי' אמאי חייב לשלם בא"י אם פרעתיך הא לר"נ ב"וש לא עדיף ובע"כ הטעם משום דאיכא גם חזקת חיוב ומוכח ברי בצירוף חזקה מועיל להוציא ממון ומאי קאמר דר"נ סובר כר' יהושע הא מצי לסבור אפי' כר"ג כי סברת התרצן מה שתירץ ע"כ לא קאמר רבן גמליאל אלא דאוקי אחזקה מוכח מדברי ר"נ גופא, ודוחק לומר דהו"מ לומר ולטעמיך וצריך לומר דמקשן הי' סובר דאינו חייב ב לשלם בא"י אם פרעתיך כי אם בברי טוב ושמא גרוע דהו"ל למידע אם פרע בצירוף חזקה חייב לשלם ובמתני' הברי גרוע ושמא טוב וחידש לו התרצן בתי' בתרא שאפי' ברי גרוע בצירוף חזקה מהני להוציא ממון, ועוד י"ל דיש חילוק בין חזקת חיוב אף שהוא חזקה קמייתא לחזקת קמייתא דבתולה דהתם בא"י אם פרעתיך לא איתרע החזקה דהא ליכא חזקה דהשתא המתנגד דהא הספק הוא אם פרע או לאו משא"כ הכא הרי בעולה לפניך וכמ"ש ג"כ בספר פני יהושע רק שחזקה קמייתא עדיף מחזקה דהשתא וי"ל שמקשן הי' סובר שלא אלים ברי וחזקה קמייתא לדחות חזקת ממון של הבעל וחזקה דהשתא דהא חזקה דהשתא מסייע לבעל כיון שבעולה לפניך ראוי לומד שהי' בעולה מקודם לכן רק חזקה קמייתא מתנגדו וחידש לו התרצן שאפילו בכה"ג מהני וכל זה פשוט וברר:
פרט ב
יבואר ביאור סוגי' הש"ס הנ"ל ליישב קו' ב"ש בסי' ס"ח וגם יבואר אי בעל השטר הוי מוחזק:
ב בבית שמואל בא"העז סימן ס"ח סע"ק כ"ב כתב וז"ל ולכאורה קשי' בסוגי' זו מה מדמה דין זה לדין מנה לי בידך והלה אומר א"י דקיי"ל אוקי ממונא בחזקת מארי קמא דשם מיירי במלוה על פה וכאן יט בידה שטר כתובה ואי איירי במקום שאין כותבין כתובה א"כ הוי תנאי ב"ד ואפשר מיד שאמר לא מצאתי בתולים הוא נאמן מטעם חזקה הנ"ל ואיתרע שטר כתובתה שלה ונעשה הלואה בעל פה יע"ש, וכל מעיין ישפוט בצדק שבמחילה מכבוד תורתו הקדושה דבריו אינם מן המובן ורחוקים וכאשר כתב בעצמו כמסתפק ולענ"ד לק"מ דהנה נראה דב"ש אזיל בשיטת הרמב"ן בתשובה בסימן ק' שכתב אע"ג דקיי"ל כב"ה דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי כדאי' בסוטה דכ"ה ע"א וברמב"ם בפ"ב מסוטה הלכה ז' מ"מ הוי הבעל השטר מוחזק, ואולם נראה דהיינו דוקא לענין טענת פרעון כיון שעכ"פ הי' מחויב בודאי לשלם הוי מוחזק ובזה איירי הרמב"ן שם שכתב וז"ל שטר שנמצא גרר בין שיטה לשיטה א"נ מאחריו חוששין שמא שובר הי' כתוב בו וגררו אם לאו תשובה נראה ודאי שאין חוששין אותו לכלום ולא מרעינין לשטרא בחשש כזה לפי שהשטר מוחזק ביד מלוה וכאילו ממון הכתוב בו מוחזק בידו כדמשמע בהאי דשבועת דיינים גבי סטראי כו' אע"ג דקיי"ל מגו לאפוקי ממונא לא אמרינן וטעמא דמילתא משום דשטרא מוחזק וכאילו ממון הכתוב בו מוחזק הוא ואוקמי אממונא הוא כו' ולא כמו שגבתה ממש דליכא למימר דשבקי ב"ה ועביד כב"ש יע"ש והובא כן בש"כ בספר תקפו כהן סימן ק"ל להלכה דבעל השטר נקרא מוחזק כיון דאמרינן מגו היכי דיש לו שטר מסייע, ואולם י"ל דוקא לענין ספק פרעון וכן בהאי דסטראי כיון שטען שקיבל החוב על חוב אחר וקם השטר בחזקתו לפי דבריו הוי מוחזק כמ"ש בספר א"ות כי לכאורה סברת רמב"ן קשה להבין כיון דלא הוי כגבוי מדוע יהי' מוחזק ועיקר ראיות רמב"ן הוא מדין מגו להוציא שכתבו תוס' במס' ב"ב דל"ב ע"ב ד"ה והילכתא דאמרינן היכי דיש לו שטרא וע"ז כתב בכללי מגו סק"ח הטעם לפמ"ש הגהות מרדכי היכי דחזקה מסייע למגו אמרינן אף להוציא וכיון דחזקה שטרך בידי מה בעי מסייע למגו אמרינן אף להוציא יע"ש וזהו שייך דוקא נגד טענת פרעון שייך לומר דע"י חזקה זו מוכח שלא נפרע דהא הי' בידו לכפותו להחזיר לו השטר קודם שיפרע ואי שלא רצה להאמין לו הי' בידו לכפותו להשליש השטר וכן מוכרח לומר בלא"ה, משא"כ הכא שאין הסכסוך נוגע לענין פרעון שהסכסוך נוגע לענין זנות אימת הי' רק שממילא נ"מ לענין כתובה כיון דקיי"ל כב"ה לא הוי בעל השטר מוחזק כלל רק הבעל מוחזק בממון ובנכסיו דע"ז ליכא סייע חזקה שטרא כו' דמה בכך ששטרה בידה ליכא ראי' על טענתה ודמי ממש לאם טען המלוה ששטר הוא מזויף דצריך קיום עכ"פ מדרבנן ולא אמרינן שבעל השטר הוא מוחזק ויהי' נאמן שאינו מזויף ואפילו מן התורה שאין צריך קיום כבר כתב רש"י בגיטין ד"ג ע"א משום דלא חציף ף לזיופי ולא מטעם דנאמן בעל השטר שהוא מוחזק כיון שטוען הלוה שלא הי' חל החיוב מעולם וליכא חזקה שטרך כו' מסייע לי' דהא טוען שהוא מזויף ולא נתן לו השטר וה"ה כיון שעיקר כתובה שנתן לה אדעתא שתהי' בתולה וכשיש ספק אם זינתה הוי ספק אי חל החיוב מעולם וחזקה שטרא כו' לא מהני דאטו נימא משום ששטרא בידה הי' הזנות לאחר מיכן כי אין שייכות זה עם זה וזהו פשוט וברור בעיני אחר זה ראיתי בחידושי פני יהושע שכיון מדעת עצמו לקו' הב"ש ותירץ וז"ל הא ליתא דודאי לא תקנו כתובה והוא נמי לא כתב לה אלא בתנאי שתמצא בתולה כמש"ל בד"י בשם רמב"ן וא"כ כשטוען שמא אינה בתולה איתרע לה שטר כתובתה והוי כא"י אם נתחייבתי לך עכ"ל אף שקיצר במובן מ"מ בכלל דבריו הם דברינו שוב ראיתי כן להדי' בתוס' במס' סוטה דכ"ה ע"ב ד"ה ב"ה וז"ל ופלוגתא דמתני' דהתם דהנושא את האשה ולא מצא לה בתולים לא שייכא להכא דהתם אפילו ב"ש מודו דשמא אותו השטר מעולם לא עמד לגבות שהרי הבעל טוען מקחו הי' מקח טעות יע"ש וכיון שכתבו כן לב"ש ממילא נשמע לדידן דבעל השטר הוי מוחזק ג"כ י"ל כדבריהם ותמהני על הב"ש ופני יהושע שלא הביאו דברי התוס' הללו ובזה מיושב מה שי"לד למה הביא הש"ס מה שאמר אביי לר' יוסף הא דר"ה ור"י דשמואל הוא ואח"כ אמר לימא ר"ה ור"י דאמרי כר"ג הא בלא"ה הו"מ לומר כן וכן הרגישו המפורשים, לפמ"ש א"ש דבלא"ה הו"מ לומר כקושי' ב"ש שיש חילוק בין מלוה בשטר למלוה ע"פ כי בעל השטר הוא מוחזק לכן הביאו מה שאמר אף בראשונה אע"ג דאיכא למימר אוקי ממונא בחזקת מארי' דמוכח דבעל מיקרי מוחזק בממון ובע"כ מוכח כסברת תוס' הנ"ל דהוי כמלוה על פה ושפיר קאמר לימא ר"ה ור"י כר"ג ור"נ ור"י כר' יהושע וכל זה פשוט:
פרט ג
יבואר ביאור סוגי' הש"ס בכתובת דף י"ב ע"ב בדרך פלפול ויסתעף כמה חידושי דינים בעניני חזקות:
ג בפרט א הבאתי לשון הש"ס שם ולולי דברי הראשונים זלה"ה הי' נראה לפרש הסוגי' באופן אחר ויתיישב כמה קושי' בסוגין:
א) הקשה בספר פני יהושע לפמ"ש תוס' שם לר' יוחנן צריכין אנו לביא לתירץ בתרא וא"כ לר' נחמן ג"כ סגי בהאי שינויא ולמה תירץ כלל תירץ קמא:
ב) קשה לי דהנה רש"י ז"ל פי' וז"ל אוקמא אחזקה מספקא לן אשעת אירוסין אי בתולה הוי ונשתעבד לה מאתים אי בעולה הואי והעמד אשה על חזקתה ובתולה נולדה והך השתא הוא דאיתנסא אחר אירוסין יע"ש ובע"כ צ"ל אף דחזקה דה דהשתא מתנגד דהרי בעולה לפניך חזקה קמייתא שנולדה בתולה עדיף מחזקה דהשתא וכן הבין בספר פני יהושע, וכבר כתבתי לעיל חיש לעיין בהך כללא דמוכח מטור ומחבר בא"העז סימן ל"ז סעיף ו' דחזקה קמייתא וחזקה דהשתא שווים הם וא"כ לפי דבריהם קשה מאי משני בתי' ב' דאוקמי אחזקה והיינו חזקת הגוף שנולד בתולה הא הרי בעולה לפניך המתנגד כיון דשוים הם לא נשאר רק ב"וש דלא עדיף ודוחק לומר שכתבו רק משום חומר קידושין:
ג) לכן נראה שיש לפרש פי' אחר דהנה רש"י גריס ע"כ לא קאמר ר"ג התם אלא דאוקמי אחזקה ורי"ף כתב וז"ל ע"כ ל"ק ר"ג התם אלא דאמרינן אוקי איתא אחזקתה יע"ש הוסיף תיבת איתתא והיינו כחי' רש"י וי"ל הטור ומחבר פירשו פי' אחר דלכאורה קשה לי בקו' הש"ס לימא ר"ה ור"י דאמרי כר"ג ור"נ ור"י דאמרי כר' יהושע דהנה לקמן בכלל ט"ו פרט א' הבאתי מחלוקת הפוסקים אי אזלינן בחזקה בתר שעה שנולד הספק או בתר שעה שנודע הספק וכן הוכחתי שכן דעת הטו"ז בח"מ סימן ע"ה במי שפרע סך מעות ואחר פרעון הראה ללוה מטבע מזויפת ואמר קבלתי ממך בפרעון חובי והשיב הלוה א"י אם הי' מטבע זו בתוך אותן מעות הלא כבר אני מסולק ממך בשעת פרעון בחזקת מעות טוב ועכשיו איני יודע וקצת חכמים אומרים דהוי איני יודע אם פרעתיך והוא זלה"ה פוסק דהוי איני יודע אם נתחייבתי לך כיון שכבר פרעו ונסתלק ממנו ועכשיו נולד הספק במטבע המזויפת נוקי הדבר כמו שהי' בחזקה עד עכשיו והוא בחזקת פרעון טוב דרוב מטבעות אינן מזויפות והוי עכשיו כתובע תביעה חדשה וזהו טוען איני יודע אם אני חייב לך שהוא פטור יע"ש ובע"כ סובר בחזקה אזלינן בתר שעה שנודע הספק דאי אזלינן בתר שעה שנולד הספק ולידת הספק הי' בשעה שקיבל המעות ואי נוקי הדבר כמו שהי' קודם שנולד הספק מחויב לשלם דהא הוי א"י אם פרעתיך, ונראה שזהו באמת דעת רשד"ם המובא בחושן משפט סימן רל"ב סע"ק ט"ו שכתב באמת בנידון דט"ז דהוי א"י אם פרעתיך, ומעתה נראה בנ"ד דהנושא את האשה ולא מצא לה בתולים ומחולקים אימת נאנסה אי נימא דיש כתובה לארוסה ואפילו בלא כתב לה כמ"ש תוס' במס' ב"מ דט"ו ע"ב ד"ה מן ובמס' קדושין דס"ה ע"א ד"ה ואם או בכתב לה כתובה בעודה ארוסה דלכ"ע יש לה א"כ הספק אם הי' לה בתולים בשעה שאירסה אגלי' מילתא עכשיו כשנשאה שהספק הי' נולד תיכף כשאירסה אולי נאנסה קודם אבל ידיעת הספק לנו היא עכשיו כשנשאה ולא מצא בתולים ואי אזלינן בתר לידת הספק הוי איני יודע אם נתחייבתי לך לפי דברי הבעל כיון דבכל מקום אוקי מילתא אחזקה כמו שהי' קודם שנולד הספק וקודם לידת הספק הי' הבעל מוחזק בממון דקודם שנתארסה לא הי' עלי' שום חיוב כלל ודמי ממש למחלוקתם אבל אי אזלינן בתר שעה שנודע הספק לנו ובשיש ספק מוקמינן על חזקה שהי' קודם שנודע הספק, והא עכשיו בשעה שנשאה ולא מצא בתולים נודע הספק אימת הי' זנות אבל קודם לזה הית' בחזקת שלא זינתה כי רובם אינם מזנים אפי' באונס דאונסא לא שכיח וקלא אית לי' וגם ברצין לא שכיח מכח חזקת כשרות והא קודם שנשאה הית' בחזקת חיוב שמחויב לשלם לה הכתובה כשיגיע זמן פרעון וכשיש ספק מוקמינן על החזקה כמו שהי' קודם שנודע הספק ממילא מחויב לשלם כיון דיש כתובה לארוסה ואפי' בלא כתב ועכ"פ בכתב והוי ממש אינו יודע אם פרעתיך וא"כ לפמ"ש הש"ך ביו"ד סי' נו"ן סק"ג שהוא מחלוקת אמוראי' ביבמות דל"א רבה סובר דאזלינן בתר שעה שנודע הספק ואביי ורבא סוברים דאזלינן בתר שעה שנולד הספק עיי"ש היטב ותמצא כדברי ועיין ב"ש בסימן קי"ז ס"ק ט"ו ומשמע להדי' להמעיין שם אפי' היכי דאגלי מילתא עכשי' שבע"כ הי' הספק נולד מקודם כעין נידון דהכא דהא התם בע"כ הספק מחיים ואפ"ה סובר רבה דאזלינן בתר שעה שנודע הספק וה"ה אף דבע"כ הי' הספק נולד משעה שאירסה מ"מ תלי' ב במחלוקת הלז וגם בב"ש בסי' הנ"ל מדמה בסוגי' דמומין לענין חזקות לנידון דהתם וא"כ קשה מאי קאמר ר' נחמן ור' יוחנן כר' יהושע דלמא מוקי מתני' בכתב לה כתובה או דסברו דיש כתובה לארוסה וסוברים דאזלינן בתר שעה שנודע הספק והוי א"י אם פרעתיך ומצי סוברים אפי' כר"ג ובשלמא מאי דקאמר מר אביי לר' יוסף כו' אף בראשונה אע"ג דאיכא למימר אוקי ממונא בחזקת מארי' ל"ק לפמ"ש הש"ך שם דבע"כ סובר אביי דאזלינן בתר שעה שנולד הספק והוי שפיר א"י אם נתחייבתי לך, אבל קשה מאי מקשה על ר"נ וד' יוחנן דלמא סברי כרבה דאזלינן בתר שעה שנודע הספק ולכאורה מוכח כשיטת ראנ"ח וסיעתו הנ"ל דהיכי דלא הוי לי' למידע אפילו בא"י אם פרעתיך פטור מלשלם והכא לא הו"ל לבעל למידע, אבל לחולקים קשה, ואין לומר דהוי דחיקא לש"ס לוקמי מתני' דאיירי דוקא בשכתב לה כתובה בעודה ארוסה דז"א כיון דסוגי' אזלא לר' יוחנן וגם מאי דאמרינן לימא ר"ה ור"י כו' ור"נ ור"י הם דברי אביי כמ"ש בחידושי מוהר"ם לובלין והא ר' יוחנן ואביי בע"כ סוברים יש כתובה לארוסה אפילו בלא כתב לה כדמוכח במס' ב"מ די"ז ע"ב ועיין תוס' בקידושין דס"ה ע"א וברשב"א וריטב"א שם, שוב ראיתי בחידושי מוהרי"ט בכתובת ד"ט ע"א וכ"כ במוהר"ם שיף סברא זו דאם יש כתובה לארוסה הוי אם פרעתיך, ולענ"ד תלי' במחלוקת הנ"ל ונלע"ד לישב קו' הנ"ל דבלא"ה י"לד למה הוצרך מתחילה לומר דר"ה ור' יהודא דשמואל הוא הא בלא"ה הו"מ להקשות אגוף פלוגתא דהוא כתנאי וכן הרגישו המפורסים וביותר קשה לפי דברי מוהר"ם שאביי גופא הוא האומר לכן נראה לדברינו אביי אזיל לשיטתו דסובר דאזלינן בתר שעה שנולד הספק לכן אף דסובר דיש כתובה לארוסה אפי' בלא כתב מ"מ הוי אינו יודע אם נתחייבתי לך, ואולם כיון שידע שרבה רבו סובר דאזלינן בתר שעה שנודע הספק, לא הו"מ להקשות על ר"נ ור"י דלמא סברו כן והוי א"י אם פרעתיך לכן חיזק קושיתו והוכיח סברתו מכח שמוחל שבע"כ סובר שאזלינן בתר שעה שנולד הספק כיון דאמר אף בראשונה והיינו אף שיש חזקת ממון ואי אזלינן בתר שעה שנודע הספק ליכא חזקת ממון דעיקר חזקת ממון הוא מרא קמא והוא כמו חזקה קמייתא באיסורין וגם הוא תופס ולכן חזקת ממון עדיף מכל חזקות שבאיסורא דבאיסורא רובא וחזקה רובא עדיף ובממון חזקת ממון עדיף דהא קיי"ל כשמואל אין הולכין בממון אחר הרוב הטעם כמ"ש בכלל ע"א בממון בשם אאמ"ו הגאון נר"י דבחזקת ממון איכא חזקה קמייתא ונוסף לזה שהוא תופס ומוחזק בממון ובאיסורא ליכא רק חזקה, וא"כ בשלמא אי סובר שמואל דאזלינן בתר שעה שנולד הספק ואיכא חזקה קמייתא המסייע לי' וגם הוא תופס בממון מדוייק הלשון מאי דאמר אף בראשונה אע"ג דאיכא למימר אוקי ממונא בחזקת מארי', דהא חזקת ממון אלים מרובא ואפ"ה עדיף הברי אבל אי יסבור דאזלינן בתר שנודע הספק וליכא לבעל חזקת מרא קמא בממון דהא חזקת מרא קמא הוא חזקה קמייתא וחזקה קמייתא מקודם מסייע להאשה מאי אף פשיטא דברי וחזקה עדיף מתופס ואדרבא בהאי דראהו מעוברת איכא חידוש יותר דאלים לי' ברי דמכשיר אפילו ברוב פסולין כדאי' בדף י"ג ע"ב ומהני ברי וחזקת כשרות נגד רוב (ולכמה פוסקים המובא בש"מ ל"ל לר"ג חזקה בודקת ומזנה) מכ"ש דמהני ברי וחזקה נגד תופס דרוב ודאי עדיף מתופס, אע"כ דסובר דאזלינן בתר שעה שנולד הספק ואיכא חזקת ממון מעליא המסייע לבעל ושפיר הוי רבותא אף בראשונה לשמואל לשיטתו דחזקת ממון אלים מרובא דהא אין הולכין בממון אחר רוב והוי סד"א אף דברי עדיף מרוב מ"מ לא מהני נגד חזקת ממון וקמ"ל אף בכה"ג וא"כ שפיר מקשה לימא ר"נ ור' יוחנן דאמרי כר' יהושע ג דבהנחה זו מוכח דהוי אינו יודע אם נתחייבתי לך ולפ"ז א"ש תירץ שמתרץ לו ר' יוסף ומדויק היטב הלשון אמר לך ר"נ רצונו שתירץ לו תירץ על תרי אנפי' דבודאי אי יסבור כרבה ויחלוק גם אשמואל בודאי לק"מ דהוי א"י אם פרעתיך כיון דאזלינן בתר שעה שנודע הספק חזקת קמייתא שהוא חזקת חיוב מסייע להאשה רק אפי' אי יסבור כשמואל ואביי דאזלינן בתר שעה שנולד הספק ג"כ לק"מ וז"ש אמר לך ר' נחמן ר"ל לך לשיטתך מאתה סובר דאזלינן בתר שעה שנולד הספק והוי הכא א"י אם נתחייבתי לך יש לתרץ משום מגו, אי נמי י"ל שיש לי תירץ אחר דאזלינן בתר שעה שנודע הספק והוי א"י אם פרעתיך וטעמא דחייב לשלם כתבתי בפרט א' משום חזקת חיוב כיון שחזקת קמייתא הי' שמחויב לשלם ובצירוף ברי מחייב ועומד כמ"ש שם וה"ה אוקי אחזקה כמו שהי' קודם שנודע הספק, וז"ש א"נ ע"כ לא קאמר ר"נ התם אלא דאוקמי אחזקה ר"ל חזקת חיוב כיון דיש כתובה לארוסה אפי' בלא כתב לה וקודם שנודע הספק הי' בחזקתו לכן אוקי הספק אחזקה והוי כא"י אם פרעתיך שחייב לשלם מטעם חזקת חייב שמסייע למלוה וה"נ חזקת חיוב מסייע להאשה אבל הכא מאי חזקה אית לי' להאי לתובע כי בא"י אם נתחייבתי לך חזקה קמייתא מסייע ללוה ואי משום דשמואל אמר להיפך ר' נחמן חולק אשמואל ואין בזה קו' הילכתא אהילכתא דבזה לא קיי"ל כשמואל וא"כ א"ש שיטת טור ומחבר בסימן ל"ז דהם לא פירשו כפי' רש"י אוקי אחזקה ר"ל חזקה שנולדה בתולה כיון דאיכא חזקה דהשתא המתנגד שקולים הם רק פירושו כמ"ש מצד חזקת חיוב וא"ש:
אמנם קשה לפי דברינו דהנה הוכחתי בכלל ט"ו פרט א' דשמואל ור' נחמן פליגי ר' נחמן סובר בב"מ דק"ב דאזלינן בתר שעה שנולד הספק ושמואל סובר דאזלינן בתר שעה שנודע הספק וא"כ אף דהדברים נכונים בשיטת ר' נחמן ויש לומר בדרך פלפול דקו' הש"ס הי' לר' נחמן ולר' יוחנן ותירץ קמא הוא רק לר' נחמן ולא לר' יוחנן כמ"ש תוס' ותי' בתרא הוא רק לר' יוחנן ולא לד' נחמן אבל קשה מאי קאמר אף בראשונה אע"ג דאיכא למימר אוקי ממונא בחזקת מארי' מאי אף הא ליכא חזקה כיון דאזלינן בתר שעה שנודע הספק וכנ"ל וצ"ע:
פרט ד
יבואר מחלוקת הפוסקים בכוונת ר' הונא ור' יהודא דסוברים בו"ש ברי עדיף אי בעינן ברי טוב ושמא גרוע, וגם יבואר חקירה בענין חזקת ממון אי הוא חזקה המכרעת כעין חזקה באיסורין או שמחמת שהוא תופס אי אפשר לעשות מעשה ושוא"ת עדיף:
ד התוס' במס' כתובת די"ב ע"ב ד"ה ר' הונא ובכ"מ כתבו דהא דסוברים ב"וש ברי עדיף היינו היכי דברי טוב ושמא גרוע דהוי לי' למידע אי חייב אי לא אבל היכי דלא הו"ל למידע מודו דלא מהני ברי להוציא ממון:
ואולם ראיתי בספר בעל התרומת בשער ל"ט חלק ג' אות ב' כתב וז"ל ואל תטעה במה שאמרו מקצת המחברים דלא אתמר הכי אלא במנה לי בידך דהוי לי' למידע דהא טעותא הוא דטעמא משום ברי ושמא ברי עדיף הוא לא משום פשיעותא וקנסא, והכי מוכח בפרק הבית והעליה דאפי' היכי דלא הו"ל למידע חייב ושייך נמי מחויב שבועה שא"י לישבע כו' עכ"ל בשם רבו הרמב"ן זלה"ה א"כ חולק על תוס' ולא זכיתי להבין דברי רמב"ן דהמעיין בתוס' יראה להדי' שגם כוונת תוס' אינו משום פשיעותא וקנסא רק כתבו להסביר הטעם וז"ל וי"ל דוקא גבי מלוה אית לי' לר' יהודא דברי עדיף דהוי ברי חשוב דאם לא הלוהו לא הי' מעיז פניו לומר מנה לי בידך שהרי הלוה יודע שלא הלוה ממנו ושמא של לוה גרוע שהי' לו לידע אם הלוה אם לא הלוה לכך חייב, אבל גבי שור שנגח את הפרה דלא חשיב ברי של ניזק משום דיודע שמזיק אינו יודע לכך טוען ברי שיודע שלא יכחישנו המזיק ושמא של המזיק אינו גרוע כי אין לו לידע כו' יע"ש, הרי להדי' דס"ל דכח של ברי בעצם לא מהני כי אם היכי שנתבע הו"ל למידע ולא משום פשיעותא וקנסא וראי' לזה מהא דאי' שם בכתובת בהא דמקשה הש"ס לימא ר"נ ור' יוחנן כר' יהושע ומשני בתי' בתרא אי נמי ע"כ ל"ק ר"נ התם אלא דאמרינן אוקמא אחזקה אבל הכא מאי חזקה אית לי' להאי ופירש"י מאי חזקה אית לי' להאי תובע דנוקמי אחזקה לגבות הלכך זיל בתר חזקת ממון יע"ש וקשה לי דאי' במס' שבועת ד"מ ע"ב אמר ר' נחמן ומשביעין אותו שבועת היסת מאי טעמא חזקה אין אדם תובע אא"כ יש לו, אדרבה חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו ומשני אשתמוטי קא משתמיט סבר עד דהוי לי זוזי פרענא לי' ובררנו בכמה דוכתי שחזקה אין אדם תובע הוי חזקה אלימא גם מן התורה רק הא דלא מהני מן התורה משום דיש נגד זה חזקה קמייתא שפטור משבועה וכן לא מהני להוציא ממון משום דאיכא חזקת ממון המתנגדו, אבל עכ"פ חזי לאצטרופי לברי, וא"כ מאי משני דהתם ליכא חזקה הא כמו דחזקה קמייתא דבתולה נולדה לא מהני להוציא ממון דחזקת ממון בודאי עדיף מחז"ק כיון דאין הולכין בממון אחר רוב להוציא ממון מכ"ש שחזקה ל"מ להוציא ממון דהא רובא וחזקה רובא עדיף ואפ"ה בצירוף ברי מהני להוציא ממון וא"כ ה"ה בתבעו בברי יש לו חזקה המסייע לו חזקה אין אדם תובע אא"כ יש לו וללוה ליכא חזקה אין אדם מעיז דמלבד טעמא דאשתמוטי אף גם באינו יודע ליכא העזה ובשלמא הא ל"ק דיש לתובע חזקת כשרות שאינו חשוד על ממון חבירו ואחזוקי אינשי בגזלן ל"מ וללוה ליכא חזקה כיון שהוא בעצמו מסופק או אשתמיט דז"א די"ל דיש למלוה ספק מלוה ישינה עליו ומורה לעצמו היתר וכעין דאי' בב"מ ד"ה ע"א אבל קו' הנ"ל קשה ולשיטת תוס' א"ש דנראה לענ"ד פשוט בכוונת הש"ס בחזקה אין אדם תובע כו' הוא מצד שאין לאדם העזה לתבוע לחבירו דעל זה מדוייק לשון הש"ס אדרבא חזקה אין אדם מעיז דאי הפירוש מצד חזקת כשרות הו"ל לומר אדרבא שיש ללוה חזקת כשרות שאינו חשוד לכפור ממון חבירו, ותו דאם הי' מטעם חזקת כשרות הי' לו לומר כן או אחזוקי אינשי כגזלן לא מחזקינן כדאי' בכמה דוכתי ואפי' לפמ"ש רש"י בב"ק דק"ז ע"א היכי דלא עשה לו טובה מעיז אפילו היכי דחבירו מכיר בשקרו, בעכצ"ל היינו להציל עצמו שלא לשלם עושה מה שאפשר כי קשה גזל הנאכל, אבל אין לו העזה לתבוע מחבירו ולהוציא ממון כשעכיר בשקרו, וא"כ הברי וחזקה הוא הכל משם אחד דכחו של ברי הוא שאנן אמרינן שאומר אמת דלולי כן לא הי' מעיז פניו בדבר שחבירו מכיר בשקרו כמ"ש תוס' שם וגם החזקה שאין אדם תובע הוא כן ושפיר מתרץ הש"ס אבל הכא מאי חזקה אית לי' להאי דבהנושא אשה איכא חזקה בפני עצמו ומעלת ברי בפ"ע משא"כ הכא הברי וחזקה הוא משם אחד וא"ש:
ה יש לחקור לשיטת רמב"ן מאי טעמא דר' הונא ור' יהודא דנאמן בברי גרוע להוציא ממון הא חזקת ממון הוא חזקה אלימא ובאמת קו' זו קשה גם לשיטת תוס' לפמ"ש במס' ב"ב שם דאביי סובר אפי' בברי גרוע ברי עדיף, ונראה לענ"ד ליישב ומקודם נברר מהות החזקת ממון מה טיבו של חזקה זו וראיתי שנחלקו בזה גדולי אחרונים זלה"ה דעת הטורי זהב בחושן משפט סוף סימן ע"ה מבואר להדי' שהוא מטעם חזקה קמייתא שמוקמינן על חזקתו כמו שהי' קודם שנולד הספק והוא כעין חזקה קמייתא באיסורין דילפינן בחולין ד"י ע"ב דמוקמינן על חזקה, וכן מצאתי להדי' בש"ות מוהר"י קולן זלה"ה סימן ע"ב שכתב וז"ל אבל במקום חזקת הגוף פשיטא דחזקת ממון מהני נגד חזקת הגוף כגון אוקי בחזקת בתולה שהרי נולדה בתולה ואע"ג דבעולה לפנינו אין לנו אלא מטעם דאין לנו לבדות הנולד והשתנות אלא משעת ראותינו, וכדילפינן בפ"ק דחולין ד"י מדכתיב ויצא כהן מן הבית כו' ומשום כך דין הוא דאיכא למימר אוקי ממונא בחזקת מארי' כנגדה דכמו כן אין לנו לבדות ההשתנות ממון ביד בעליו כי אם כאשר יוכרח עכ"ל הרי להדי' שהבין שבממון יש חזקה קמייתא כמו באיסורא ואולם הש"כ ז"ל בחושן משפט סוף סימן צ"א ס"ק ל"ג כתב וז"ל ולענין דינו של סמ"ג בששניהם אדוקים בדינר או שהדינר מונח ברשות הרבים כו' צ"ע אי נימא גם בזה אוקמא אחזקת מרא קמא כו' ואף במונח הדינר ברשות הרבים צ"ע די"ל דוקא בפרה ושפחה וכה"ג י"ל מוקמינן לה בחזקת מרא קמא משום דכל היכי דאיתא ברשותא דמרא איתא אבל דינר כיון דמעות להוצאה ניתנה א"כ לא שייך לומר מרא קמא עכ"ל. נראה שבע"כ סובר הא דאזלינן בתר חזקת מרא קמא בממון כדאי' במס' ב"מ ד"ק ע"א אין הטעם דהוא כמו חזקה קמייתא באיסורין, וכמו באיסורא בשיש ספק מוקמינן על חזקה כמו שהי' קודם שנולד הספק כדאי' בחולין ד"י דלא ילפינן ממון מאיסורא דאל"כ מה לי מעות או שאר דברים דהא גם במעות שייך האי טעמא שיהי' כמו קודם שנולד הספק רק סובר הטעם כיון שהוא תפוס ועומד אין להוציא ממון ממנו כי אם בראי' ברורה ואינו חזקה המכרעת כמו חזקה באיסורא והא דמהני חזקת מרא קמא אף שלע"ע אינו תפוס משום דאמרינן כל היכי דאיתא ברשותא דמרא איתא והוי עדיין מוחזק ותפוס ולכן מחלק בין פרה ושפחה דשייך לומר כן ולא בדינר כיון שניתן להוצאה וכן משמע קצת בבעל התרומת בשער כ"ט חלק ב' שכתב וז"ל ולא דמי למנה לי בידך והלה אומר אינו יודע אם לויתי או לא כו' משום דהתם איכא ברי גבי תובע וחזקת ממונא גבי נתבע ואוקי ממונא בחזקת מארי' טפי עדיף כי היכי דלא נפגע בספק גזילה ונעשה מעשה בידים עכ"ל והובא דבריו בש"ך סימן צ"א ס"ק י"ב משמע שהטעם כיון שתפוס ועומד אין לעשות מעשה ולהוציא כי אם בראי' ברורה והיינו שכן הוא חוקת התורה המוציא מחבירו עליו הראי' שאין לעשות מעשה ול ולהוציא ממון מדבר שחבירו מוחזק ותפוס כי אם בראי' ברורה, ועיין בש"ות תרומת הדשן סימן שמ"ט ועיין בספר עזרת נשים בסוף הספר בשאלה ב' ד"ס ע"א להגאון מוהר"ר יעקב כולי זלה"ה שכתב בשם תשובת מוהר"א ששון וס' לחם רב סברא זו בכוונת רשב"ם בב"ב דל"ב ע"ב שכתב בספיקא דדינא לא אזלינן בתר חזקת מרא קמא בקרקע אף דבקרקע אזלינן בתר חזקת מרא קמא אפי' בספיקא דתרי ותרי, הטעם כשספק הוא בעיקר הדין אז אין מקום לשום חזקה בערך ב"ד דאלימי לאפקועי ממונא וכיון שהחזקות נתבטלו מסיבת ב"ד שב ואל תעשה שאני ולכן לא נוציא העומד בתוך קרקע ונשים בתוכה הראשון יע"ש א"כ מצינו סברא זו דשב ואל תעשה עדיף הגם שאין לו דמיון ממש לנידון דהתם מ"מ נשמע שיש סברא לומר דאין להוציא ולעשות מעשה מהתופס וי"ל שכן הוא סברת הש"ך ואולם בתוס' במס' ב"ב דס"א ע"ב ד"ה אדעתא כתבו שגם במעות שייך חזקת מרא קמא וכן מצאתי שהשיג עליו בעל קצות החושן והנאני ובע"כ ס"ל שהוא מטעם חזקה קמייתא כמ"ש במוהרי"ק וטו"ז שאי אפשר לומר מטעם כל היכי דאיתא ברשותא דמרא איתא כיון דמעות להוצאה ניתנה ואפי' הוא בעין לא שייך מרא קמא על אותו מעות ועיין במס' קידושין דמ"ז בגמ' וברש"י ד"ה אינה מקודשת והנ"מ לפי השיטת הללו לשיטת התוס' ומוהרי"ק וטו"ז המוחזק בממון בשיש סכסוך אי חייב לשלם יש לו חזקה מעלי' חזקה המכרעת שהוא שלו כמו שהי' קודם שנולד הספק והוא כמו חזקה קמייתא באיסורא שהוא חזקה מעלי' כיון שסוקלין ושורפין על חזקות בע"כ גלי תורה שיהי' כודאי וכראי' ברורה שכן הוא, וגם היכי שמוחזק עכשיו בממון יש לו מעלת התפיסה כיון שתפס שב ואל תעשה עדיף אבל לשיטת הש"ך אין להמוחזק בממון חזקה המכרעת דהיינו חזקת קמייתא רק מצד שהו' מוחזק ותפס בממון ואף שאין לו רק מעלת התפיסה מ"מ הדין תורה שאין להוציא ממון ממנו כי אם כשיהי' ראי' כדבריו, אולם באמת דברי הש"ך תמוהין דקשה אמאי קיי"ל ברי ושמא לאו עדיף מטעם חזקת ממון כיין דאין לו חזקה המכרעת כדבריו רק מעלת התפיסה בעלמא וכיון שזה טוען ברי ואידך שמא יש סברא המכרעת כדברי האומר ברי וכן מצאתי בש"ות שמן רקח ח"א שכתב כן כבוד אאמ"ו הגאון כר"י דלדחות חזקה בעינן ראי' ברורה או רובא אבל לדחות מעלת התפיסה שאין לו שום סברא שהוא שלו רק משום שתפוס ועומד ושב ואל תעשה עדיף סגי אפי' ראי' כל דהו דמעלה בעלמא נדחה בסברא כל דהו יע"ש באריכות ואולם לטעמא דפוסקים הנ"ל שיש למוחזק בממון חזקה מעלי' א"ש מה דלא מהני ברי, מיהו אף דסברת הש"ך נדחה לפסק הלכה דקיי"ל כר' נחמן מ"מ י"ל סברתו אליבא דר' הונא ור"י דסוברים ברי ושמא ברי עדיף, ולפ"ז מיושב שיטת הרמב"ן הנ"ל דברי גרוע עכ"פ הוי כסברא כל דהו שדעת מכרעת שיותר אמת עם התובע מעם הנתבע כיון שחבירו מסופק וסוברים ר' הונא ור' יהודא שאין ללוה במעותיו רק מעלות התפיסה שתופס במעותיו כי גם החזקת מרא קמא דאי' בש"ס בכמה דוכתי לא מהני מטעם חזקת קמייתא רק דאמרינן כאילו הוי מונח ברשותא ודוקא בפרה ושפחה אבל במעות כשמונח בר"ה אין לו חמ"ק רק כשמעותיו תחת ידו הוי מוחזק וכיון שאין לו חזקה המכרעת כדבריו רק מעלת התופס מהני ברי אפי' ברי גרוע דנגד תופס שהוא רק מעלה בעלמא מהני סברא ואפי' ראי' כל דהו אבל ר"נ ור"י סוברים שיש חזקה מעליא שיש לו חזקת קמייתא כמו באיסורא לכן ל"מ אפי' ברי טוב דחזקה הוא כודאי באיסורא ובדיני נפשות דהא סוקלין ושורפין, לכן אי אפשר להוציא ממון כי אם בראי' ברורה ובעדים ולא בברי אפי' ברי טוב וא"ש, וראיתי בקצ"הח בסוף הספר כלל א' ס"ק ה' מפלפל בענין חזקת ממון ובמכת"ה אשתמיט מיני' לשון תוס' וטו"ז וש"ך הנ"ל:
ו ועוד יש לישב שיטת רמב"ן לפמ"ש בחלק ב' להקשות בשם הרב הגאון מוהר"י יחיאל באסין זלה"ה המובא בס' כנסת הגדולה בח"מ סי' כ"ה ובתומים שם מאי טעמא אמרינן קים לי בממון ולא באיסורא והרי בממון אם אין הלכה כן הוא גזל ביד המוחזק וגזל נמי איסורא ותירץ דבאיסור אפשר לצאת ידי איסור' אבל בממון אם ניתן לתובע הוי גזל בידו והקשה בס' א"ות שם אמאי ברי ושמא לא עדיף הא לנתבע שטוען שמא איכא ספק גזל ולתובע שטוען ברי לא שייך ספק איסורי וכתבתי לישב דקו' כנ"הג לא קשה רק בספיקא דדינא דליכא חזקה לשיטת כנ"הג אבל היכי דאיכא חזקה בלא"ה לק"מ כיון דאית ללוה חזקת ממון הוי כמו בספק איסורא דמועיל חזקה דחזקה משווי לודאי יע"ש, מיהו ה"מ אי אמרינן שבממון איכא חזקה קמייתא אבל אי אין לו רק מעלת התופס ודאי איכא אצל הנתבע ספק איסור וא"כ י"ל בזה פליגי ר"ה ור"י סוברים דלית ללוה חזקה קמייתא רק מעלת התפיסה ואיכא גבי' דלוה ספק איסור גזל לכן ברי עדיף דאצל מלוה ליכא ספק איסורא וכיון שהוא רק כדי לצאת ידי ספק איסורא שהוא בינו לבין קונו מהני אפי' ברי גרוע לשיטת הרמב"ן אליבא דר"ה ור"י ולתוס' אליבא דאביי וכמו בספק איסורא דמהני אפי' ברי גרוע אבל ר"נ ור"י סוברים שיש למוחזק בממון חזקה מעליא כמו כל חזקות והוי כודאי ול"מ ברי נגד חזקה והיינו דדייק הש"ס ואמר אוקי ממונא בחזקת מארי' שיש לו שם חזקה ולא הוי אצל הנתבע ספק איסור דחזקה הוא כודאי וא"ש ולפ"ז יש לומר לשיט' תוס' וסיעתם שסוברים אפי' לר' הונא ור"י בעינן ברי טוב משום דאזלי לשיטתם דס"ל דליכא שום סברא לומר שלא יהי' בממון חזקת קמייתא כמו בא באיסורין והוי דחיקא להו לפרש בכוונת ר"ה ור"י, לכן נ"ל שבעינן בדי טוב והיינו מכח חזקה שאין אדם תובע אא"כ יש לו כנ"ל שמכח זה אלים לדידהו לדחות חזקת ממון:
ואולם איכא למידק לשיטת הרמב"ן הנ"ל אמאי לא קאמר הש"ס דבע"כ ר' הונא ור' יהודא לית להו לדשמואל דסובר בב"ב דצ"ב ובכ"מ דאין הולכין בממון אחר הרוב רק כרב דא"כ כיון דרוב לא מהני נגד חזקת ממון מכ"ש ברי דהא בכל מקום רוב אלים מברי וכמו שהוכיח הפני יהושע בחי' לכתובת דט"ז דהא לענין איסורא לא מהני ברי היכי דאתחזק איסורא ורובא מהני אפי' נגד חזקת איסורא דהא רובא וחזקה רובא עדיף וא"כ דכיון דברי מהני נגד חזקת ממון מכ"ש רוב ואף דעל ר' הונא לא קשה די"ל דסובר כרב רבו אבל קשה על ר' יהודא שהי' תלמידו דשמואל מיהו קו' זו יש לישב דרמב"ן לשיטתו זו ביבמות דפ"ח סובר דהלכה דע"א נאמן נגד חזקת איסור כיון שאומר ברי יע"ש ולא מוכח הוכחת הפ"י הנ"ל ועוד י"ל להמעיין בתוס' סנהדרין ד"ג ע"ב ד"ה ד"מ אבל קשה לפי מה דסברו רבנן דר' אחא בב"ב דצ"ג ע"א אפי' אומדנא דמוכח לא מהני להוציא ממון אף שיש לנו הוכחה כדבריו לא מהני נגד חזקת ממון ואיירי בכל גווני אף שאין המוחזק טוען כלל ואמאי מהני ברי גרוע שהוא רק סברא כל דהו הבא ע"י פיו אבל לשיטת תוס' א"ש דיש לומר כיון שטוען ברי היכי דהוי לי' למידע איכא חזקה שאין יכול להעיז ולתבעו כשאין לו עליו והוי חזקה דאיתא מכח סברא וכעין שכתב בתשובת מוהרי"ק סימן ע"ב דהשכל מחייב לחזקה זו וחזקה זו הוי כאנן סהדי ועדיף מרובא או מהוכחה לכן מהני אפילו להוציא ממון כעין חזקה אין אדם פורע תוך זמנו כיון דאתיא מכח סברא והדעת ור"נ ור"י י"ל דסברו מחמת חימוד ממון יכול להעיז ולא הוי חזקה דאתי' מכח סברא עיין היטב בש"ות מוהרי"ק ותוס' במס' כתובת דפ"ט ע"ב ד"ה מגו ודוק כי קצרתי וסמכתי על המעיין, ואולם לשיטת תוס' ג"כ קשה על אביי ויש לפלפל הרבה ואין כאן מקומו ולדינא אי' בש"ס וכן פסקו כל הפוסקים דהלכה כר"נ דב"וש לאו עדיף אפילו ברי טוב כדאי' ברי"ף ור"אש ורמב"ם בפ"א מטוען וטוש"ע ח"מ סימן ע"ה ס"ט:
ודע דהמעיין במס' ב"ק דמ"ו ע"ב בקו' רב אשי יש לדקדק על פסק הלכה הלז, ועיין מוהר"ם לובלין ופי' שם כעין זה ועיין בתוס' במס' שבועת דכ"ב ע"ב ד"ה ואבע"א ויש ליישב להמעיין היטב ועיין בס' שיטה מקובצת שם: