אור ברסלב
שערי תורה חלק א כלל ג › פרט ט

שערי תורה חלק א· רבי בנימין וולף לב

כלל ג · פרט ט

פרט ח

יבואר היכי דחזר ותפס אי אמרינן שבטל תפיסת הראשון או כיון דזכה הראשון ע"י שתיקה כהודאה ל"מ תפיסת השני:

יב רבינו הגדול הרמ"בם בפרק ט' מהלכות טוען הלכה י"ב כתב וז"ל באו שניהם אדוקים ושמטה אחד מיד חבירו ושתק השני אע"פי שחזר וצווח אין מוציאין אותו מידו כיון ששתק מתחילה ה"ז כמודה לו חזר השני ותקפה מראשון אע"פי שראשון צווח מתחילה ועד סוף חולקין יע"ש וראב"ד ובטור סימן קל"ח השיגו על זה כיון שזכה התוקף מתחילה בהודאת של זה אין אחר יכול לתוקפה ממנו בלא ראי' והובא בש"ע שם סעיף ז' דיעות הללו וכתב הב"ח שראב"ד וטור הבינו דרמ"בם סובר אפי' בשתק מתחילה ועד סוף מהני תפיסת השני ולכן השיגו כיון דזכה הראשון ע"י הודאה ודאי אבל באמת הרמב"ם מיירי בשתק ולבסוף צווח דלא הוי רק ספק הודאה לכן מהני תפיסת השני אבל בשתק מתחילה ועד סוף דהוי הודאה ודאי מודה הרמב"ם דלא מהני תפיסת השני וליכא מחלוקת לדינא וכ"כ הש"ך שם בס"ק יו"ד להלכה והנה המ"מ כתב וז"ל ולא איפשטא האבעי', לכן כתב רבינו שאין מוציאין מיד זה שתקפה כיון שהדבר ספק ועוד שאמר שם את"ל תקפה אחד בפנינו אין מוציאין אותו מידו ודרך רבינו לפסוק כאת"ל כו' וכתב רבינו שאם חזר ותקפה מן הראשון חולקין והטעם לפי שחזר הענין למה שהי' בתחילה שהרי שניהם תקפוהו זה מזה ואע"פי שראשון לא צווח מתחילה ועד סוף וזה צווח מעיקרא ע"כ לא אמרינן דאם לא חזר השני ותקפה אין מוציאין מהראשון אלא משום ספק והממע"ה אבל עכשיו שחזר זה ותקפה חולקין יע"ש וכבר תמהו הלח"מ ופרישה שדבריו תמוהין כי בעצמו כתב לעיל מיני' שפוסק כאת"ל דהוי ודאי הודאה וכתב בספר לח"מ לתרץ דבריו וז"ל כתב הרב המגיד ודרך רבינו לפסוק כאת"ל אע"ג דגם שם אמר את"ל מוציאין אותו מידו כו' הך את"ל עדיף דהוי בתרא כו' ואע"ג דסובר רבינו כל את"ל פשיטותא הוא מ"מ כתב ה"המ למטה דאין מוציאין אותה מן הראשון משום ספיקא דאע"ג דאמרו את"ל מ"מ עיקר הדבר בעי' הוא עכ"ל ודבריו סתומין וחתומין וכבר תמה ע"ז בספר קצות החושן ס"ק ג' וכתב שלא ירד לסוף דעתו כי בכל מקום עיקר הדבר בעי' הוא וכשחזרו ואמרו את"ל הוא פשיטות לדעת הרמ"בם, ולענ"ד דבר גדול דיבר הנביא בזה דהנה בפירש הש"ס בהא דפשיט ממסותא הרגישו התוס' בד"ה הקדישה היאך קאי הפשיטות ועיין בד"ה הא ומהר"שא ומוהר"ם מ"ס שם בזה ויש לומר דק"ו זו הי' קשה לרמב"ם לכן הבין הפי' בש"ס דאין הכוונה באם תמצי לומר כמ"ש רש"י בד"ה את"ל וז"ל בשאלותינו לפשוט דמוציאין אותו מידו ויחלוקו יע"ש רק הכוונה כך דהנה הר"אש כתב בפ"ק דב"מ דף ח"י ע"ב בספיקא דדינא אי מועיל תפיסה תלי' במחלוקת אי ת"כ מוציאין אי אין מוציאין ואי מוציאין ל"מ תפיסה ואי אין מוציאין מהני תפיסה יע"ש ועיין בש"ך בספר תקפו כהן בסימן ג' עד סימן ל' ואף שמחלק בשיטות שאר פוסקים מ"מ כן הוא דעת הר"אש וסיעתו וי"ל כן הוא דעת רמב"ם וכאשר באמת מורה כן דעתו שתלי' במחלוקת הלז וא"כ יש לומר דבאמת נשאר האבעי' דר' זירא בספק אי אודי או לא כיון דדחי פשיטות ר' נחמן מברייתא והוי ספיקא דדינא ואולם הסתם גמרא הי' מסופק בזה גופא אי תפיסה מהני בספיקא דדינא נגד חזקת מרא קמא כי הי' לו חזקת מרא קמא על פלגא כפי' הראשונים הנ"ל בפרטים הקודמים שחולקים על הר"ן וסוברים דאנן סהדי שיש לכל אחד פלגא ואי תפיסה ל"מ בספיקא דדינא מחויב להחזיר ואי תפיסה מהני אין צריך להחזיר וז"ש הש"ס את"ל תקפה אחד בפנינו מוציאין אותו מידו והיינו דתפיסה לא מהני בספיקא דדינא הקדישה אינו מקודשת ואת"ל תקפה אחד בפנינו אין מוציאין מידו כי תפיסה מהני בספיקא דדינא הקדישה בלא תקפה מהו וע"ז שפיר קאמר ת"ש כי דין זה תלי' בתקפו כהן אי מוציאין מידו או אין מוציאין מידו ובעובדא דמסותא מוכח שנחלקו בזה אמוראי קמאי לר' המנונא אין מוציאין מידו ולרבה מוציאין וא"כ לרבה מוכח דתפיסה לא מהני נגד חזקת מרא קמא וה"ה בספיקא דדינא כי ספיקא דמציאות בתקפו כהן וספיקא דדינא הכל חד (או די"ל דת"ש הוא קו' שהקשה על אבעי' שמסופק בזה כי מסקנת דבה מוכח דלא מהני תפיסה) ורמב"ם לשיטתו דפוסק ת"כ אין מוציאין אותו מידו כמ"ש בפרק ב' מבכורות הלכה ו' והטעם מבואר בלח"מ שם שסמך על סוגי' דכתובות דף כ' ולית לי' חילוקים שמחלקים התוס' בד"ה פוטר ולכן שפיר כתב הלחם משנה שפסק כאת"ל בתרא דאין מוציאין מידו כיון דתפיסה מהני בספק בכור וה"ה בספיקא דדינא ומ"מ כשחזר ותפס אין מוציאין אותו מידו כי עיקר הדבר בעי' ר"ל דגה לאותו את"ל לא נפשט האבעי' דהודה לו רק שאת"ל הלז סובר דתפיסה מהני בספיקא דדינא ועכ"פ עיקר הדבר נשאר בספק ובעי' וכשחזר ותפס ממילא זכה (ואף דפסק רמב"ם תקפה אחד בפנינו אין מוציאין מידו מ"מ מוכח דל"מ הקדש כיון דאי' בש"ס דף י' ע"א דממון שאין יכול להוציאה מידו בדיינים לא יכול להקדיש) ואפשר לומר הא דפסק רמב"ם תקפו כהן אין מוציאין מידו הי' לו ראי' מאת"ל בתרא שאמר הש"ס כן בפשיטות ואף שסתם גמרא דחה כן מרבה מ"מ כיון דאמר כן באת"ל פסק כדרכו. כן נלענ"ד נכון בכוונת הלח"מ ואף אם לא כוונתי האמת בכוונתו מ"מ הדברים מצד עצמותן נכונים:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה